שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נוער בארון הקודש
    הם פועלים בחשאי, ונוהגים כזרים מוחלטים במפגשים אקראיים ברחוב. תנועת הנוער הדתי הגאה פועלת במחתרת ואוכפת תקנון נוקשה, כדי לשמור על פרטיותם של החניכים. מערך הפעולות דן במגוון נושאים - מזהות דתית ועד מין בטוח

    זה למעלה משנה נפגשים חניכי "איגי דתי" – תנועת הנוער הדתי הגאה – באתרים חשאיים ולא קבועים, על פי נוהל שושואיסטי. כך, רק כשעה לפני צאתי מהבית קיבלתי את המידע על מקום המפגש המדויק, וגם זה לאחר שהוחלף לפחות פעמיים. 

     

     

    התנועה שהוקמה אך בספטמבר אשתקד, הינה חלק מתופעה מתרחבת והולכת של ארגוני להט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) דתיים, ובהם "חברותא", "בת קול", הו"ד, "שובל" ו"כמוך" - על רקע הוואקום שנוצר בנתינת מענה לצרכיהם הייחודיים של בני הנוער הדתיים.

     

    "רוב החניכים שמגיעים אלינו, ובמיוחד בקבוצה הצעירה - נמצאים עדיין בארון", מסביר גידי גרונברג, רכז הקבוצות ומדריך קבוצת הבנים הבוגרים. "הם מסתירים את חברותם בתנועה מההורים, ולכן אנחנו מחויבים בראש ובראשונה לביטחון ולדיסקרטיות שלהם".

     

    חבורת סוד מוחלט בהחלט

    הפעילות מתקיימת במעטה של סודיות ומחתרתיות מוחלטת, תוך הקפדה על כללי חשאיות נוקשים. "כשחניך רוצה להצטרף לקבוצה, הוא צריך לעבור ראיון עם אחד המדריכים", אומר גרונברג. "אנחנו בודקים את המניעים שלו, ומוודאים שהוא לא בא חלילה להזיק או לפגוע. המפגשים לא מתקיימים במקומות המזוהים עם הקהילה הגאה, ויש תקנון ברור שאסור להפר - אסור להוציא דיונים מתוך הקבוצה החוצה, אסור לספר מי חבר בקבוצה, אסור להגיד מתי הקבוצה נפגשת ובאיזה מקום".


    "עם הקבוצה הבוגרת הדיונים מגיעים לרמות אינטימיות". פעילות ב"איגי"

     

    גרונברג מדגיש כי הסודיות היא "עניין קריטי מעין כמוהו שכן הרבה מהחניכים לא יגיעו אם לא ירגישו שהם בטוחים לגמרי. יש גם את 'כלל הרחוב' - אם חניך פוגש חניך אחר ברחוב, אסור לו להקדים שלום, אלא אם כן יש סימון מיוחד שזה בסדר. לא תמיד אפשר לזהות מי לידו. זה יכול להיות אמא, אחות, או חבר שלא יודע על הנטיות, ואנחנו מעדיפים להימנע ממבוכות. הכלל תקף גם כשנפגשים במסיבה או בכל אירוע אחר".

     

    זה לא בעייתי שבני נוער נפגשים במקום סודי, ללא ידיעת ההורים?

     

    "מכיוון שמדובר בנושא רגיש, יש לנו את הרשות לכך שהחניכים ימצאו במקום פעילות מבלי שההורים ידעו על כך. אנחנו מבוטחים על ידי חברת ביטוח, ופועלים בידיעתו ובתמיכתו של משרד החינוך".

     

    גרונברג מוסיף כי לפני זמן מה קיבל שיחת טלפון מאמא של חניך. "הייתי בטוח שאני הולך לחטוף מטר של קללות", הוא מספר, "אבל היא הודתה לי. הסתבר שמאז שגילה על נטייתו המינית, סירב הבן ללכת לבית הכנסת, אך לאחר שחזר מהפעילות שלנו, הוא אמר שלראשונה הוא מרגיש חוויה של קדושה, והסכים לחזור ולהתפלל".

     

    פעילות נפרדת ודיונים אינטימיים

    באופן אירוני - ובדומה למקובל בתנועות הנוער הדתיות הנורמטיביות - "איגי דתי" פועלת במתכונת נפרדת, הכוללת קבוצת בנים צעירה בגילאי 15-18, קבוצת בנים בוגרת לבני ה-18-23, וקבוצת בנות בגילאי 16-22.


    "אנחנו פונים דווקא למתלבטים, כי לרוב להם הכי קשה". גרונברג עם חניך

     

    "הבנים והבנות מתמודדים עם בעיות שונות, בעיקר מבחינה הלכתית", מסבירה ליטל, מדריכה בקבוצת הבנות. "לבנים יש התמודדות קשה ומורכבת יותר, וראינו שלא שייך לערבב. רצינו שהדיונים יתקיימו במקסימום פתיחות, ויצאנו

    מנקודת הנחה שהחניכים ירגישו יותר בנוח להיפתח בחברת בני מינם, מבחינת סוג ההתמודדות. אנחנו גם לא מסתירים את זה שיש לנו מטרה לספק להם קרקע נוחה להיכרויות".

     

    יש זוגות בקבוצות?

     

    "כרגע ידוע לי על זוג אחד. יש כמה שיצאו תקופה ממושכת, ויש גם כאלה שאנחנו בטח לא יודעים עליהם".

     

    באפן טבעי, הדיונים בתנועת הנוער הדתי הגאה לא נסובים סביב אידיאלים כמו ארץ ישראל השלמה או סוגיית ריקודים מעורבים. "אנחנו בונים מערך פעילות, כאשר בכל פעם דנים בנושא 'חם' אחר: דת והומוסקסואליות, ההבדל בין מין, מגדר, וזהות חברתית ועוד", אומר גרונברג. "עם הקבוצה הבוגרת והוותיקה הדיונים מגיעים לרמות מאוד אינטימיות, ואנחנו לא חוששים לעסוק גם בנושאים שהם בגדר טאבו, כמו למשל מין בטוח".

     

    איך זה מסתדר עם העובדה שמדובר בקבוצה של נוער דתי?

     

    "קודם כל, מדובר בעובדה קיימת. ברגע שראינו שהחניכים מעלים שאלות בנושא - החלטנו שאין טעם לטאטא את זה מתחת לשטיח, ומאחר והדברים נעשים ממילא - עדיף שייעשו בצורה בטוחה. אחרי הכל, בתורה גם כתוב 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' וזהו ערך לא פחות חשוב".

     

    מתלבטים ביחד

    השבוע, לראשונה, נפגשו הקבוצות שפעלו עד כה בהפרדה מוחלטת. אלי, חניך בקבוצת הבנים הבוגרים, מספר כי הצטרף לתנועה לאחר שנים של כאוס פנימי ובלבול. "חמש שנים חייתי בבלגן, בבדידות נוראית ודיכאונות שבאים והולכים. הרגשתי רע עם עצמי שאני מניח תפילין - ובמקביל חושב מחשבות אסורות על בנים. שמחתי לראות שאני לא לבד, והמפגש הזה היה מבחינתי עליית מדרגה - אם לבוא לקבוצה היה דבר מפחיד כשלעצמו, הרי שלבוא למפגש המוני כמו זה היה עוד צעד אישי שלי קדימה. משהו בחשיפה הזו חיזק אותי, וגרם לי להרגיש שאני נמצא במקום הנכון".

     

    מי יודע על הנטיות שלך?

     

    "איש מקרב מהמשפחה והחברים לא יודע, למעט שתי ידידות. הסיפור אצלי מורכב, כי אני עוד לא סגור על הנטיות שלי. אני נמשך גם לבנים וגם לבנות. עד לא מזמן חשבתי להחביא את זה עמוק, כי אני דתי וזה לא מסתדר. רק כשהגעתי ל'איגי' ראיתי שיש עוד כמוני, והם נשארים דתיים, הבנתי שאולי זה כן יכול להסתדר. הגעתי ל'איגי' בין השאר, כדי לברר עם עצמי מה אני מרגיש באמת".


    חניכים מקשת רחבה של הגדרות דתיות, וסגל מדריכים מעורב בהתאם

     

    בדומה לאלי, רוב החניכים בתנועה מתלבטים לגבי זהותם המינית, כמו גם לגבי זהותם הדתית. המדריכים, מצדם, מבהירים כי אין ניסיון לעשות שטיפת מוח או להשפיע על נטייתם. "אנחנו כאן כדי לכוון אותם יד ביד. ללכת איתם את הדרך הזו של ההתלבטות עד הסוף", אומרת נעה, מדריכה בקבוצת הבנות. "גם אם מישהי מחליטה בסוף שהיא לא כזו, וחוזרת להיות סטרייטית או מחליטה להישאר בארון - אנחנו מכבדים כל החלטה. אין כאן שטיפת מוח, ומי שמגיע לא חייב להגדיר את נטיותיו".

     

    ובכל זאת, אין לכם חשש שהחברות בקבוצה - לצד הקשרים החברתיים שנוצרים - ישפיעו על השיקולים? בסופו של דבר, מדובר בבחירה בחיים קשים ומורכבים יותר.

     

    "אני לא מאמינה שמדובר בחיים קשים יותר", אומרת ליטל. "גם חיים של סטרייט מלאים בהתמודדויות. אני לא מרגישה שאני חיה חיים סוג ב'. לא קשה לי יותר מכולם ונקודת המוצא הזו פסולה מבחינתי. אמנם ההתמודדות שלי היא שונה, אבל היא לא

    גדולה וקשה יותר מכל התמודדות אחרת, ובעיניי לחיות בשקר זה הרבה יותר גרוע".

     

    "צריך גם להבין שזהות מינית זה לא מושג קוטבי", מוסיף גרונברג, "על הרצף הזה נעות כל מיני זהויות, ואנחנו פונים דווקא למתלבטים, כי לרוב להם הכי קשה. אחרי שהם נסגרים על עצמם, הדרך מחוץ לארון הרבה יותר קלה. שלב ההתלבטות הוא המייסר ביותר, ואנחנו רוצים שהם לא יעברו אותו לבד. כך גם לגבי הזהות הדתית - מגיעים אלינו חניכים מקשת מאוד רחבה של הגדרות דתיות: דתיים, דתל"שים, חרדים, חרדים לשעבר, רפורמים ובעצם כל מי שיש לו קשר כלשהו לעולם הדתי. גם סגל המדריכים מעורב.

     

    "אנחנו מתלבטים איתם על הזהות הדתית בלי שיפוטיות. כל אחד יכול להחליט איפה הוא ממקם את עצמו. כשחניך שואל אותי שאלה הלכתית, אני מציג לו את שלל הדעות ששמעתי בנושא. אני לעולם לא אנחה אותו לסוג של דתיות, אבל כן אהיה שותף בחקירה שלו, ואנסה לחשוף אותו בפני כמה שיותר מידע כדי שיחליט את ההחלטה הנכונה עבורו".

     

    "בשר מבשרו של המגזר"

    "אני מרגישה שיש לקבוצה דווקא השפעה מקרבת כלפי הדת", מחדדת נעה. "כשהייתי בארון לא הייתה לי קהילה להיאחז בה, וחזרתי בשאלה מתוך ייאוש. לא חשבתי שיש דרך בה הדת יכולה להשתלב בכלל עם הנטייה המינית שלי. החברות בתנועות הדתיות גרמה לי למצוא משפחה חדשה, ולהרגיש שייכת יותר מאי פעם ליהדות. היום חזרתי להיות דתית, ויש בי שלווה פנימית ואמונה פשוטה ואמיתית".

     

    זהר, אחת החניכות של נועה, מספרת על הקושי שבניכור החברתי, שהוא, לדבריה, קשה יותר מההתמודדות עם

    ההלכה. "אם הייתי ב'איגי' כבר לפני כמה שנים, אני משוכנעת שהייתי היום דתית. מה ששבר אותי היה הפחד שבחיים לא אמצא את עצמי בקהילה הדתית, שזה בחיים לא יעבוד. עזבתי את הדת רק בגלל זה".

     

    אתם מרגישים שיש מגמה של פתיחות והכרה של החברה הדתית? של הרבנים?

    "אחד הדברים שללא ספק השפיעו לטובה, היה התפתחותם של השו"תים האנונימיים באינטרנט", משיב גרונברג. "הרבנים החלו לקבל הצפה של שאלות, ולא יכלו להמשיך להתעלם מהתופעה. הארגונים הלהט"בים הדתיים דפקו על השולחן ודרשו מענה הלכתי. הרי אנחנו חבר'ה שגדלו באולפנות ובישיבות. התחנכנו ב'בני עקיבא'. אנחנו בשר מבשרו של המגזר, ואנחנו רוצים להמשיך ולפקוד את בתי הכנסת ולהרגיש חלק מהקהילה. המגזר הדתי עובר תהליך מדהים. יש התעוררות, יש הידברות, אבל אנחנו עוד רחוקים מהמטרות שהצבנו לעצמנו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "עוד רחוקים מהמטרות שהצבנו לעצמנו". גידי גרונברג
    מומלצים