שתף קטע נבחר

צילום: יהודה כץ, דני לרדו, ישראל פיכמן

אפרוחים בסכנה: אנפית הבקר רעבה

אנפיות הבקר מוגדרות כמין מתפרץ, שמאיים על חיות בר קטנות. מידי בערב הן מתכנסות לאתרי לינה המוניים, שמהווים מטרד ביישובים, אך בקרוב ייפתח חלון הזדמנויות צר שמאפשר לפעול נגד מטרדיהן. האם יש אנפיות באזור מגוריכם? בדקו בפרויקט ספירת הציפורים

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו.פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים מאפשר לכל אחד מאיתנו להקדיש לכך כ-20 דקות מזמננו ולסייע בכך, אז כדי שתוכלו להשתתף ולזהות את המינים השונים בחצרות ובגנים הסמוכים לביתכם, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

 

הפעם נכיר את אנפית הבקר - אנפה גוצה לעומת אנפות אחרות. בדרך כלל היא לבנה, מלבד בעונת הרבייה, אז מופיעים כתמים חומים בהירים על כיפת ראשה ועל חזה. רגליה ומקורה צהובים פרט לעונת קינון, אז הם נצבעים בגוון כתום-אדום. כנפיה באורך של כ-24 ס"מ, מוטת כנפיה 92 ס"מ, אורך גופה כ 49 ס"מ ומשקלה כ-375 גרם.

 

בדומה לכל האנפות, לאנפית הבקר יש צוואר ארוך בצורת האות הלטינית S. במעוף צווארן מקופל מאוד ונראה עבה ורחב. לחוליות הצוואר מבנה מיוחד שאחוז בגידים חזקים, המאפשר לאנפה לשלוח את הצוואר במהירות רבה אל הטרף. גידים אלה בצידי הצוואר, מגבילים את תנועת האנפות למישור אחד: קדימה ואחורה למעלה ולמטה ומונעים מהן להטות את ראשן לצדדים.

 

צילום: דובי קלעי

 

אנפיות הבקר רשמו עליה ניכרת במספריהן במקומות רבים בעולם והן מוגדרות כמין מתפרץ בעולם, כלומר מין מקומי, שהחל להתרבות מאוד ולהרחיב את תפוצתו עד לכדי הפיכתו למזיק. הסיבה לקלות הרבה שמאפשרת למין זה לחדור לאזורים חדשים אינה ידועה, אך עשויה להיות קשורה לכך שהוא מוצא את מזונו גם במזבלות. 

 

בעבר, אנפיות הבקר היו רק חולפות בנדידה דרך ישראל, אך בשנות החמישים הן החלו לקנן בארץ באזור השפלה. היום הן נמצאות בכל האזורים הים תיכוניים, בלא מעט אזורים מדבריים ואף הגיעו לאילת.

 

 

שלא כאנפות אחרות, הקשורות במידה רבה לנופי מים, אנפית הבקר מבלה את מרבית שעות היום בכרי מרעה ובשדות מעובדים, בייחוד בתקופת הקציר ולאחריו. היא נוהגת ללוות את הטרקטור החורש וללקט את החרקים שמתרוממים מאחריו ולטורפם. אנפיות בקר מתקבצות גם סביב מדשאות צבוריות, מזבלות ומקורות פסולת אחרים.

 

אנפית בקר ניזונה מבעלי חיים קטנים בעיקר חרקים, דו-חיים, דגים קטנים וזוחלים קטנים וגם טורפת אפרוחים. היא בולעת את טרפה בשלמות וזמן מה לאחר הבליעה מקיאה צניפה ובה החלקים  שאינה יכולה לעכל, ביניהם נוצות, עצמות, שיניים, כסות גוף בחרקים. לעיתים ניתן לראות את אנפיות הבקר עומדות על גב הצאן והבקר כשהן ניזונות מטפילי העור וקרציות.  

 

אנפית בקר בעת ציד 

 

בשונה ממרבית העופות, האנפה אינה מסוגלת לשמן את נוצותיה במיצוי בלוטת השומן במקורה, מאחר שבלוטת השומן שלה מנוונת. כתחליף יש לה בחזה צברים של נוצות פלומה, שקצותיהן מתפוררות לאבקת פודרה. נוצות אלה גדלות ללא הרף ולא נושרות בעת חילוף הנוצות.

 

האנפה כוססת את נוצות הפודרה במקורה, ומעבירה את האבקה באמצעות המקור והטופר של האצבע האמצעית. בטופר זה התפתחו מעין שיני מסור, המסרקות את הנוצות בכל חלקי הגוף ומפדרות אותן באבקה שאוטמת את מעטה הנוצות מפני מים. 

 

 אנפית בקר מפדרת את נוצותיה

 

מידי ערב מתקבצות אנפיות הבקר ללינת לילה, בקבוצות של פרטים בודדים ועד עשרות. כל קבוצה מתקדמת בשורה מדורגת ובמעוף חתירה איטי אל אתר הלינה הקבוע שלה. מושבות הלינה הופכות לעיתים להיות גם מושבות קינון.

 

מיקום המושבה נשמר בדרך כלל משנה לשנה, אם כי חלים בו שינויים קטנים, בעיקר בגלל שהעצים מתים כתוצאה מחשיפה ארוכה לחנקות שבלשלשת. לאנפיות אין העדפה לסוג עצים מסוים והן מקננות על אורן, פיקוס השדרה, איקליפטוס , קזוארינה, פרקינסוניה, אשל, שיטה כחלחלה שוחות קנה, ועוד.

 

לסידור האנפיות בתוך המושבה יש משמעות היררכית - הזוגות הבוגרים והמנוסים יותר תופסים מקום במרכז המושבה ואילו הזוגות הנחותים יותר מסתפקים בשוליים. מהמושבה נישא רעש רב, שכן האנפיות, השקטות בדרך כלל, משמיעות את קולן ללא הרף במשך עונת הקינון.

 

הזכר והנקבה זהים במראה החיצוני אך בניגוד לעופות אחרים בהם המינים זהים זה לזה - אין להם זוגיות קבועה מחוץ לתקופת הקינון, בין פברואר לאוגוסט. הקינון מתחיל בחיזור של הזכר, שעף מעל המושבה, מציג עצמו לראווה ומזמין בת זוג בקולות מיוחדים. משבחרה בו נקבה ונוצר קשר - הוא יישמר רק עד סוף עונת הקינון.

 

בשלב ראשון הם ניגשים לבנית הקן, שעשוי בצורת קערית שטוחה מזרדים ומענפים ללא ריפוד. קוטרו כ-20-40 ס"מ וגובהו 10-25 ס"מ. את החומר לבניית הקן אוסף הזכר והנקבה מניחה אותם במקום ובונה את הקן. השניים שומרים על הקן ברציפות כדי למנוע גניבה של חומרי הקינון.

 

אנפית בקר בקן עם גוזלה

 

בקן מוטלות 2 עד 4 ביצים, אחת ליומיים. לביצים יש צורה סגלגלה-וארכת וצבען ירקרק-כחלחל. הדגירה נמשכת 22 יום במהכה מתלפים ביניהם שני ההורים בתפקיד. בניית הקן ממשיכה תוך כדי דגירה ורוב חילופי המשמרות מתבצעים תוך כדי הבאת חומרי קינון.

 

מכיוון שהדגירה מתחילה אחרי הטלת הביצה הראשונה, הבקיעה אינה מתרחשת בבת אחת ויכול להיות פער של 4 ימים בין בקיעת הבכור לצעיר. הגוזלים בוקעים מכוסי פלומה ופקוחי עיניים. מקורם חום בבקיעה ומשחיר בגיל 8 ימים. בגיל 30 יום פורחים הגוזלים מהקן ומקורם מבהיר.

 

מטרד ביישובים

אנפיות בקר מגיעות לבגרות מינית בגיל שנתיים. עד אז הן משוטטות ללא כיוון תנועה מוגדר. ייתכן ששוטטות זט מהווה גורם נוסף שמקדם את התפשטותן העולמית במהירות גדולה כל כך.

 

התלהקות האנפיות למושבות לינה וקינון מתבצעת לעיתים קרובות ביישובים, דבר המהווה מטרד משמעותי: בנוסף לרעש, ללכלוך ולטפילים ששורצים סביב מושבותיהן, לא מעט אנשים שרגישים לנוצות וללשלשת שלהן. בנוסף, אנפיות הבקר מהוות גם סכנה עבור חיות בר קטנות ובעיקר לזוחלים שהן טורפות.

 

בישראל, אנפית הבקר היא עוף מוגן על פי חוק. מדיניות רשות הטבע והגנים מאפשרת לפקחי הרשות לדלל את אוכלוסיות אנפיות הבקר בתוך הישובים בלבד, אך אין להטריד אותן לאחר בניית הקן ועד נטישת הגוזלים. משום כך, כדי למנוע את מטרדי אנפיות הבקר ביישובים יש לפעול בחלון זמן צר מאוד - במהלך חודש פברואר המתקרב.

 

שמה של אנפית הבקר מעיד בכל השפות על הקשר שלה לבקר. בלטינית היא נקראת Bubulcus ibis שמשמעותו "רועה עם פר", באנגלית Cattle egret - אנפת בקר, ובערבית: אבו קרדאן, שמשמעותו "אבי הקרציות", זאת על שם הקרציות שהיא מלקטת מגב הצאן והבקר.  

 

להצצות נוספות לציפורים שחיות ליד הבית:

הטבע הישראלי תחת התקפה: העורבים מתרבים

עצמאי בשטח: הפרוש הזכר בורח לנקבה

 


 

הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו ולבדוק האם העורבים התרבו באזור מגוריכם? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שיתקיים עד ה-8.2.2014. למידע נוסף הקליקו כאן

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דובי קלעי
צילום: אורי קולקר
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
צילום: אפי שריר
מומלצים