שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אימאל'ה בהימלאיה: טרק משפחתי בנפאל הרחוקה
    שני הורים, 3 ילדים וכלב מכרו את רכושם ויצאו לטייל בהרי נפאל. הם תעו בג'ונגל, סבלו מקור אבל נהנו מכל רגע. יומן מסע של אם

    אנחנו משפחת אברמוביץ' ואנחנו מטיילים בעולם. עזבנו את העבודה ואת הבית, מכרנו את כל הרכוש שלנו ויצאנו לפגוש את פלאי הטבע.

     

    את יומנו הראשון בהימלאיה, בחרנו, צביקה (בעלי), יותם (11), רני (8), גלי (5), פאדג' (הכלב שלנו) ואני להעביר בין כפרים ובין הרים למרגלות ההימלאיה - רכס האנפורנה בנפאל. יצאנו מפוקרה בוואן בלווית שני הסבלים/מדריכים (פורטרים) קרישנה וגובינדה. הדרך היתה יפה עד מאוד: שמיים נקיים מענן ופסגות יפהפיות ובוהקות, וממש הרגשתי שהן מזמנות אותי למבט מקרוב.

     

     

    הגענו. הוואן עצר ובבת אחת עברנו מ"מצב כביש" ל"מצב טבע". ההליכה הנעימה נעשתה ברובה בצל, ביער ידידותי, בדרך רחבה. בטיולנו חלפנו על פני כפר ששבה את לבי: שקט, רגוע, צבעוני. חיות משק אוכלות בעצלנות, שדות קצורים למחצה, אנשים מתחממים בשמש ועוסקים בעבודות של יומיום - מיון קטניות, בירור אורז, קציר, תלית כביסה. הנוף שליווה אותם היה מרהיב. איך הם מצליחים לעבוד ונוף זה מול עיניהם כל היום?

     

    הדרך התפתלה תחת השמש, בינות לעצים ולכפרים הציוריים, וזימנה לנו שקט נפשי. צביקה ואני שקענו בשיחות ארוכות ומשעשעות בלווית נוף הפסגות. כשמסתכלים בזווית מסויימת על פסגת המצ'פוצ'רה (פיש טייל) היא נראית כנמר יושב המביט למרחק. איכשהו נמר זה כאילו שומר עליך ומשרה עליך תחושת ביטחון.

     

    חברים לדרך

    בצהרים הגענו לכפר אסטהאם ובו גרים הוריו של נאבה, חבר קרוב מפוקרה. שמחנו שהכפר של נאבה היה בדרכנו, כיוון שהוא חבר קרוב ומעניין יהיה לראות את הבית שגדל בו. בכפר יש שני בתי הארחה. האחד מלון בבעלות יפנית, מפואר למדי ויקר עד מאוד, ואולם מאכליו היפנים מפתים למדי. האחר ניצב בראש גבעה בנוי מחומרים מקומיים, ומשקיף על נוף מרהיב.

     

    הבנות התחברו מיד עם קנצ'י המארחת ובילו איתה את כל אחר הצהריים: הצטרפו אליה למטבח, הכירו את הפרה ואת עגלתה, עקרו שורשי ג'ינג'ר מהאדמה, פגשו קוף לנגור, חפרו כמה תפוחי אדמה מתוקים וקטפו עלי תרד טריים. לאחר ארוחת הצהרים יצאנו לשמש. צביקה ואני שוחחנו עם דן מאנגליה, הבנות הבנות בילו עם קנצ'י ויותם שיחק שח-מט עם קרישנה.


    קאנצ'י ואמו של נאבה מכינות תה מסורתי (צילומים: צביקה אברמוביץ)

     

    לקראת ערב הדלקנו אש וישבנו להתחמם עם פאדג' ועם שני תיירים מטורקיה. כדי להעביר את השעתיים של הפסקת החשמל היזומה, אכלנו ארוחת ערב ושרנו שירים בקור העז שפקד את האיזור. הלילה היה קשה, והקור הציק לבנות והקשה עליהן את שנתן. היה צפוף וחשוך, ולא ישנתי הרבה, ורק הבוקר הביא עימו מנוחה עבורי.

     

    קשה לצאת מהמיטות בבוקרו של היום השני לטיול, הוא יום רביעי. קר בחוץ ובתוך שקי השינה חם ונעים. הזדחלנו החוצה, וגילינו שהשמש כבר הספיקה לחמם עבורנו את היום. אכלנו ארוחת בוקר על הדשא, מול נוף הרים שריענן את נשימתנו. יצאנו לבקר את הוריו של נאבה. קאנצ'י הדריכה אותנו בדרך מאתגרת ומפותלת בנבכי הכפר והבוץ והשדות והג'ונגל, כשהיא לוקחת בזרועותיה היציבות את גלי וקוראת לה בשמות חיבה.

     

    בית בצבע כתום בציפוי בוץ קיבל את פנינו, וחבורת זקנים התחממו בשמש ועסקו בענייני שגרה. הם קצת הופתעו לראות אותנו אבל אחרי הסבר קצר התייחסו אלינו בחמימות לבבית. הבנות נכנסו למטבח הכפרי הקטן והשתתפו בהכנת תה מסורתית: מדורה קטנה במרכז המטבח, ועליה קומקום, וריח נעים עולה מהמטבח. ישבנו בשמש, שוחחנו ושתינו תה. אבא של נאבה, היחיד מבני המשפחה שמדבר אנגלית הכיר לנו את שאר בני המשפחה והסביר לנו על החיים בכפר.


    מתארחים בבית הוריו של נאבה שארחו אותנו בחמימות לבבית

     

    לאחר האירוח המשכנו הלאה. שדה הראיה התמלא בקתות אבן וגגות קש, שדות מצהיבים מחכים לקציר, תילי קש, ערוגות ירוקות, עדרי תאו, פרות ועזים - הכל המסגרת מקושטת בפרחים בצבעים חזקים-אדום, סגול, צהוב. נשים בלבוש מנצנץ ממיינות קטניות בצבעים שונים או פורשות אותן על מחצלות לייבוש, ובתוך כל אלה - ילדים הולכים לבית ספר בחליפה מחוייטת ובעניבה.

     

    לאורך הדרך אנשים התבוננו בנו, ובירכו אותנו לשלום (נָמָסְטֶה) והתעניינו, בעיקר בגלי. חשבתי לעצמי שנראה שלמרות הגישה הנוחה לכפרים, גם בכלי רכב, צורת החיים האותנטית טרם נפגעה. נראה שהם ממשיכים בפשטותם ובחייהם שבהם אינם זקוקים לדבר פרט למה שהם מייצרים בעצמם. ואולי הם פשוט לא יודעים משהו אחר.

     

    הדרך התארכה. אף על פי שההליכה לא היתה קשה, למעט קטעים קצרים של עליה תלולה, הדרך היתה ארוכה מדי, וגלי ואני התחלנו להתעייף. הלכנו יד ביד, ובשבילים הצרים תכננו את צעדינו בקפידה בינות לגללי הפרות. שתינו התבדחנו על כך, וגלי החליטה שפרות הכפר אינן מנומסות כל כך.


    לאורך הדרך פגשנו במקומיים שברכו אותנו והתעניינו בגלי

     

    לפני הכניסה לדהמפוס פגשנו כמה כלבים מאיימים שהעלו את רמת האדרנלין שלי. צביקה והסבלים הצליחו לגרש אותם בזמן לפני שהתפתח קרב בינם לבין הכלב הביתי שלנו. לבסוף הגענו, והשתכנו בחדר בסיסי ביותר, אך העיקר - מים חמים במקלחת.

     

    היינו רעבים. אכלנו מרק ושתינו תה ונשארנו בעיקר בחדר האוכל. התקלחתי במים חמים ואפילו חפפתי ראש וזה עשה לי טוב. גם רני התקלחה. כל השאר שמרו אמונים לרוח הטרק וויתרו על התענוג. שיחקנו, ואכלנו דאל-בהאט לאור מנורת חרום (שוב הפסקת חשמל). למרות הקור העז, טענו המארחים כי לא קר מספיק ולכן אין צורך להדליק חימום... הלכנו לחדר, הדלקנו נרות בגלל החושך ונכנסנו לשק"שים. האור חזר. דיברנו וצחקנו עוד זמן מה ולאט לאט שקעו כולם בשינה. חוץ ממני. לא הצלחתי לישון. נראה לי שמשפחה של עכברים גרה בתיקרה.

     

    אבודים בג'ונגל

    יום חמישי, שהוא היום השלישי של הטיול, נפתח בפנקייק הטעים ביותר שאכלתי, ואולי זה היה בגלל הנוף. כבר בבוקר, לפני שיצאתי מהחדר, ביקש יותם שאעצום עיניים ולקח אותי למרפסת ורק אז הרשה לי לפקוח אותם ולצפות בהפתעה, כפי שקרא לנוף המדהים, והנמר ישב שם ושמר.

     

    יצאנו לאיטנו ליום הליכה רגוע. המטרה היתה ה- Australian basecamp. לא רחוק, שעה-שעתיים של הליכה נינוחה. הלכנו בג'ונגל. כבר בהתחלה הראו שני המדריכים סימני היסוס, מה שהיה אמור להדליק לנו הרבה יותר נורות ממה שזה באמת הדליק. נכנסנו עמוק לתוך הג'ונגל. 


    הנשרים עפים קרוב כל כך שאפשר כמעט לגעת בהם

     

    נראה היה שהם לחלוטין לא בטוחים באשר לדרך. עצרנו. פרה כמעט תקפה את פאדג'. קרישנה שאל משפחה מקומית באיזה דרך יהיה קל יותר ללכת והמשכנו לפי המלצתם. קצת טיפוס, קצת ירידה, והרבה הליכה בשבילים צרים מאוד בתוך הג'ונגל. היה סבוך, גם בחוץ וגם בתוך החזה שלי. רציתי לצאת משם. מספר פעמים עצרנו וקרישנה הלך לבדוק את המשך הדרך. פעמיים עשינו עיקוף שהוביל אותנו פחות או יותר לאותה נקודה. השעות חלפו והג'ונגל הלחיץ אותי יותר ויותר. ההליכה לא היתה פשוטה. מכשולים רבים, ירידות תלולות מדי, טיפוסים, עליות חדות. פחדתי שמשהו יקרה, ואז מה?

     

    פעם אחת הילדים התקדמו עם קרישנה, ואז הוא השאיר אותם לחכות והמשיך כדי לבדוק את הדרך. יותם התחיל לחזור לכיווננו ורני נשארה לכמה רגעים לבד ונלחצה. לא יכולנו לראות אותה מהמקום שבו היינו אבל היא צרחה בבהלה ואנחנו נבהלנו שקרה לה משהו. האמון שלי במדריכים הלך ופחת ככל שעבר הזמן וככל שהדרך התארכה ולא הגענו לשום מקום. בעצירות התכופות שעשינו לא יכולתי באמת לנוח, נשארתי עומדת, התיק על כתפי, כל מה שרציתי היה להגיע. לאן שהוא. לא שינה לי לאן אבל לצאת מהג'ונגל הזה. כמעט עד הרגע האחרון, לא היינו בטוחים שהם באמת מובילים אותנו למקום הנכון אבל הנה הגענו.

     

    רחבת דשא עצומה נפרשה לפנינו כמו שטיח רך ונעים. נשרים חגו מעלינו, כל כך קרוב שנשימתי נעתקה. הנוף היה מרהיב. וההקלה היתה עצומה.  רני היתה מותשת. נראה לי שמדאגה ולא מהדרך, והודיעה שאינה מסוגלת להמשיך. יותם רצה לחזור. ואני...אני רציתי להשאר בנוף הזה. להתעורר בבוקר ולשלוח יד מלטפת אל הנמר השומר, במקום המדהים ביותר שאי פעם הייתי בו, לצאת בנחת ולהתחיל את הירידה חזרה לפוקרה.


    גלי מתבשמת מהאוויר הצלול ברחבת הדשא שנפרשה לפנינו כשטיח נעים

     

    הדאל-בהאט שהזמנו היה טעים במיוחד. השמש חיממה אותנו ורני התחילה להתלונן על כאב ראש. בצער החלטתי שכדאי לחזור עוד היום. לא רציתי להשאר שם עם ילדה שעלולה להרגיש פחות ופחות טוב, בלילה, מנותקת מכל ציוויליזציה. נחנו, שתינו צ'אי ועם חיבוק של פסגות, התחממנו ויצאנו לדרך.

     

    הירידה היתה ברובה נעימה, למרות הג'ונגל. בירידות התלולות, נישאה גלי על ידיו של קרישנה. ככל שהתקדמנו, חששתי מכלבי פרא אבל הללו לא היו כמעט. חשתי שהיה קצר מידי, ועוד יום אחד היה הופך את החוויה לשלמה יותר. בדרכנו חלפו ילדים קטנים שחזרו בגפם מבית הספר, וחשבתי לעצמי שהם כאלה קטנים ועושים את הדרך המפרכת הזאת, לבד, כל יום.

     

    כשהגענו לקארה, הוואן כבר חיכה לקחת אותנו בחזרה לפוקרה. נכנסנו כולנו, יודעים שעוד נחזור אל הכפרים הקסומים האלה. שידיהם הקטנות של הילדים עוד ילטפו את הנמר ויכירו לו תודה על שהוא שם.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הללי תופסת צבע באסטהאם
    צילום: צביקה אברמוביץ
    ההר דמוי הנמר ששומר עלינו במסע
    צילום: צביקה אברמוביץ
    גלי נהנית מהפנקייק הטעים בעולם, בגג העולם
    צילום: צביקה אברמוביץ
    קנצ'י והבנות מוציאות ג'ינג'ר טרי
    צילום: צביקה אברמוביץ
    יותם ונוף הפסגות המלווה אותנו במסע
    צילום: צביקה אברמוביץ
    מומלצים