שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אלוהים ישמור: התיירות בנצרת זועקת לשמיים

    המבנים ההיסטוריים של נצרת עומדים נטושים כבר שנים, כשבת"א כבר מזמן היו נהפכים למלונות בוטיק. הפוטנציאל התיירותי שלה מהגדולים בישראל, אז איך זה שהוא טרם מוּמש?

    אמרתם נצרת - אמרתם דת, דו-קיום, פוטנציאל תיירות, העיר הערבית הגדולה בישראל.

     

    אבל לפני שאמרתם, איך בכלל אומרים נצרת? צריך לשים סוף פעם אחת ולתמיד למחלוקת הזו: איך מבטאים את שם העיר: נָצְרַת או נָצֶרֶת? ובכן נצרת לא מוזכרת בכלל בתנ"ך אלא בברית החדשה, עת התגלה המלאך גבריאל לבתולה במאה הראשונה לספירה: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת־גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל־עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת" (לוקס א/26).

     

    בלועזית כותבים את השם - Nazareth, ובערבית - الناصرة ובעברית? ובכן, נָצְרַת לפי המילון, אולם בלשון הדיבור נהגה גם: נָצֶרֶת (במלעיל). אם כן, חזרנו לנקודת ההתחלה - קראו לה כאוות נפשכם.


    דרבוקה, פֶרֶס ודגל ישראל. דו-קיום בסמטה בנצרת (צילומים: זיו ריינשטיין)

     

    מריה וישוע - הגרסה היפנית

    נצרת, עירו של ישוע שבה גדל והתחנך, היא עיר עם הלך רוח נוצרי. עשרות הכנסיות והמנזרים שבתחומה של העיר מבשרים כי היא תמשיך לעולם להיות מזוהה עם הנצרות, למרות שהנוצרים בה מהווים רק 30 אחוז ממספר התושבים הכללי - למעלה מ-80 אלף.

     

    באמצע המאה ה-19 החלה בנצרת בנייה מואצת של כנסיות ומנזרים בסגנון אירופי, החל מהמנזר הפרנסיסקני וכנסיית סנט ג'וזף ועד כנסיית הבשורה - הסמל של העיר - שתוכננה על ידי האדריכל האיטלקי, ג'ובאני מוציו, שנחנכה ב-1969.

     

    הכנסייה הנודעת נבנתה, לפי האמונה, מעל ביתם של מריה ויוסף, הוריו של ישוע, וזהו גם המקום שבו התבשרה הבתולה על הריונה. בכלל, מריה היא פיגורה חשובה מאוד בנצרת, אולי אפילו יותר מישוע, ולה מוקדשים מבנים ומוסדות קדושים הנושאים את שמה (באר מרים, מעיין מרים ועוד). איקונות מיוחדות של מריה מעטרות את הכנסיות בעיר, ויש אפילו גרסה יפנית שלה ושל בנה בכנסיית הבשורה.


    איקונות מיוחדות של מריה בכל העיר. מריה ה"יפנית" בכנסיית הבשורה

     

    גן עדן לארכיטקטורה צלבנית ועותומנית

    פרט לכנסיות ומוסדות נוצריים, נצרת היא גן עדן לארכיטקטורה צלבנית ועותומנית, ושיטוט קצר בין סימטאותיה של העיר חושף בפני המטייל חצרות מרהיבות ובתים דו-מפלסיים שחלקם נטושים ובחלקם מיושבים. כואב לראות את הזנחת הנדל"ן וחוסר השימור מחד, ומאידך את הפוטנציאל התיירותי שיכול להצעיד את העיר הזו, ואת התיירות בישראל, כמה צעדים קדימה.

     

    כך, למשל, בעיר העתיקה נמצא מתחם מגורים עותומני יפהפה, שבתל אביב כבר מזמן היה הופך למלון בוטיק יוקרתי, ובו חלונות מקושתים, מדרגות המובילות לבלקוניה יפה וחדרים מרווחים שיכולים בכיף לאחסן כמה זוגות לסוף שבוע רומנטי. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד - המקום עומד כמעט שומם ומוזנח, ובנכס מחזיקים אנשים פרטיים ללא כוונה מסוימת לנצל אותו.

     

    עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת, טוען שאחד מהפרויקטים החשובים שיש לקדם מול העירייה הוא מתחם שנלר המוזנח שהפך בחלק מהזמן לאורווה. "זהו אחד מהמבנים היותר מעניינים בישראל ובתכנון נכון ניתן להפוך אותו למרכז לפעילות קהילתית עשירה ומגוונת", הוא אומר.


    חצר במתחם מגורים מוזנח בנצרת. בתל אביב מזמן השטח היה נחטף

     

    מריצים את נצרת לאונסק"ו

    עם זאת, קיימים גופים ואנשי עסקים בנצרת, שרואים לנגד עיניהם את נושא השימור ושיפוץ אתרי התיירות כמשאב עיקרי לצמיחה של העיר וצמיחה תיירותית בארץ. ב-1999 קמה עמותת נצרת לתרבות ותיירות ששמה לה למטרה לטפח ולשדרג את כל מה שקשור מבחינה תיירותית בעיר. "עד שנת 95 לא היתה פה אפילו מפת תיירות של העיר", אומר לי טארק שחאדה, מנכ"ל העמותה, שמספר על ההתפתחות התיירותית בנצרת של היום שכוללת 1,500 חדרי מלון ותכנון של עוד כ-3,000 חדרים בעשור הקרוב.

     

    לדברי שחאדה, אם פעם היה נהוג שתיירים באים לכנסיית הבשורה, קונים מזכרת וחוזרים לטבריה או חיפה בכדי לישון ולאכול, כיום יש בעיר רשת תיירות רחבה יותר המספקת שירותים תיירותיים טובים יותר, אולם הם רחוקים מהתנופה התיירותית שעיר כמו נצרת יכולה לקבל.

     

    בשל כך, מנסים בשנים האחרונות גורמים בראשות העיר "להריץ" את נצרת כמועמדת ברשימת ערי מורשת עולם באונסק"ו - דבר שיוביל להכרה, כבוד ובעיקר, כך מקווים בעיר, לתקציב ומימון.


    השימור והשיפוץ הוא משאב עיקרי לצמיחה. בניין עותומני בעיר העתיקה

     

    אפילו השוק כבר לא מה שהיה פעם

    הליכה בסמטאות השוק הראשי בנצרת, חושפת פרט למוכרי הזיתים המשובחים (שציפור מקומית לחשה לי שהם מיובאים), כנאפה מתוקה ודרבוקות שתלויות באוויר, גם מספר לא קטן של חנויות שסגורות עם בריח. טארק טוען שהן עומדות ככה, ללא תנועה, כבר חודשים רבים - דבר שפוגע בתיירות העסקית זה זמן מה, וחוץ מסופי שבוע שבהם באים היהודים לעשות קניות ולאכול טוב, הרבה תנועה עסקית אין בעיר.

     

    עמותת התיירות מנסה לעזור לעסקנים ויזמים צעירים ומתכננת איתם תוכנית עסקית עבור המיזמים שלהם. "אנשים באים לנצרת ואין להם כמעט איפה לנגב חומוס בשוק, אתה מאמין?" מוסיף טארק שמנסה כעת לגרום ליזמים חדשים לפתוח מתחם מסעדות, בתי קפה וחנויות בשוק בעיר.


    מחפשים יזמים חדשים לחנויות שנסגרו. דוכן ספרים בשוק של נצרת 

     

    זה נראה לא מזמן, אבל עבר כבר יותר מעשור שנים מאז אותו פרויקט, "נצרת 2000", ששם לו למטרה להניף את העיר הערבית למעלה, לטפל בתשתיות הרעועות, לסדר את הביוב שזרם ברחוב ולהקים אטרקציות תיירותיות שיקלטו את אלפי המאמינים שיבואו לעיר בעקבות ביקורו של האפיפיור, יוחנן פאולוס השני.

     

    ואכן הושקעו בעיר עשרות מיליוני שקלים ששיפרו את תשתיותיה לאין שיעור, אבל שני אירועים שהעיבו על החגיגה הגדולה, פרשת "מסגד המריבה" שגרמה לחיכוכים בין הנוצרים למוסלמים בעיר, ו"אירועי אוקטובר 2000", שהפכו את נצרת לאחד ממוקדי הסכסוך בין האוכלוסייה הערבית למשטרה - בישרו שהפוטנציאל התיירותי שתוכנן לעיר לא הולך להתממש בדיוק על פי המצופה.

     

    וכך נשאר חלק מתוכנית המגירה במגירה, ולמרות שהעיר התקדמה בצורה משמעותית, יש לה עדיין הרבה לאן לשאוף, בעיקר בכל הנוגע לשימור הנדל"ן העתיק וההיסטורי.


    בעיר רוצים יותר מיזמים תיירותיים לצד הדוכנים. דרבוקות בשוק בנצרת

     

    אטרקציה תיירותית ב-5 שקלים

    לא רק בניינים ציבוריים זקוקים לשיפוץ ושימור בנצרת, אלא גם בניינים פרטיים שגילם יותר ממאה ומאתיים שנה. בתים משומרים בנצרת הפכו לא מכבר לאטרקציה תיירותית בפני עצמה. כך, למשל, ביתה של משפחת מנואר שהיה פעם אחד מבתי האמידים בעיר.

     

    בבית המשפחה ניתן לראות את תקרת חדר השינה מקושטת בציור מרהיב משנת 1889, שצוייר על ידי סליבא יוחנה, המכונה "הירושלמי", ובו איורים של ערים כמו עכו, יפו וחיפה, וגם ציורי מלאכים ושאר עיטורים. אופנת ציורי התקרות הגיעה מאיסטנבול במאה ה-19, בירת האמפריה העותומנית באותם הימים, והתפשטה לרחבי האימפריה. בעלת הבית גובה 5 שקלים מאנשים המבקשים לצפות בתקרה המיוחדת ובנוף העיר הנשקף מחלון ביתה. מומלץ.


    5 שקלים לאטרקציה תיירותית ביתית. התקרה בבית משפחת מנואר

     

    גם מתחם הסראיה המרשים (ארמון בטורקית), בית המושל העותומני דאהר עומר זידני שהוקם במאה ה-18, עומד כבר שנים נטוש על תילו. בעתיד הוא מתוכנן לההפך למוזיאון לתולדות נצרת. כל מה שצריך, אם כן, זה שמישהו "ירים את הכפפה" ויתחיל לשפץ את העיר.

     

    עד שזה יקרה, התושבים בעיר הדתית מחכים לגודו, ובעיקר לשיפוצו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עומד נטוש כבר שנים. הסראיה
    צילום: זיו ריינשטיין
    מחכים לגודו ולשיפוצו. מקומי ברחוב הראשי
    צילום: זיו ריינשטיין
    בית עותומני לשימור. מי ירים את הכפפה?
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים