שליחנו לטריפולי: אמרו לי "אם תצלם - תירצח"

היריות החלו אתמול (שבת) סמוך ל-2 לפנות בוקר. בהתחלה נשמעו שלוש-ארבע יריות בודדות, ואחריהן צרורות ממושכים. נראה היה כי מקור האש קרוב מאוד למלון בו אני שוהה בטריפולי, מכיוון אל-עזיזה, הבסיס הצבאי הענק בו - כך מאמינים -מתבצרים שליט לוב מועמר קדאפי ובניו. היריות נמשכו לאורך כל הלילה והיו המשך לפעילות של שירותי הביטחון המקומיים. הם מצלמים את המפגינים ביום, ואז בלילה מתדפקים על דלתותיהם, מתחקרים אותם ומאיימים עליהם. במקרה הטוב. במקרה האחר חוטפים אותם בכוח ומעלימים אותם ממשפחותיהם.

• שליחנו צור שיזף פגש בבנגזי את המורדים
  

ביום שישי הוכרז בלוב "יום זעם". הפגנות התקיימו במספר שכונות בטריפולי והמשטרה פיזרה את המפגינים באמצעות ירי גז מדמיע. בשעות הערב הייתה הפגנת תמיכה בקדאפי בכיכר הירוקה. המשתתפים שרו שירי תמיכה והלל למנהיג, אחרים התקשרו לתחנות השידור ברדיו והביעו אף הם תקווה כי קדאפי ימשיך להנהיג את המדינה. ממש באותו הזמן, פעלו שירותי הביטחון הלוביים ועצרו מנהיגי אופוזיציה, פשוט העלימו אותם מהשטח. כל זאת בטריפולי, שאמורה להיות מעוזו האיתן של קדאפי. ואם כאן זה המצב, הרי שבזירת האש המצב קשה מזה עבורו.

בסוף השבוע נמשכו הקרבות בא-זאוויה. המורדים נלחמים באש חמה נגד אנשיו של קדאפי. מדובר בקרב מכריע עבור המנהיג. כ-45 ק"מ מטריפולי, עשוי הקרב הזה להשפיע על המערכה כולה. קדאפי מבין כי זאוויה היא העיר השולטת על המעבר לגבולה המערבי של לוב. אם יצליח לשים את ידו על העיר, הרי שלוב המערבית - מטריפולי ועד הגבול עם תוניסיה  - תהיה בשליטתו. רק אז הוא יתפנה להילחם על צדה המזרחי של לוב.

קודם ניקח את המערב, אומר קדאפי

הקרבות לפיכך היו קשים. עשרות נהרגו. הדיווחים שמגיעים אלינו מהעיר הסמוכה מדברים על כך שבתי החולים מלאים, ואין תרופות והספקה ללוחמים שמוכנים להקריב את נפשם למען חירותה של לוב מעול משפחת קדאפי. מולם ניצב צבא לוב, אלו מתוכו שנותרו נאמנים בינתיים, ולא ברור אם ומתי ייכנעו ויצטרפו למורדים - או לחלופין ימשיכו להוריד את הראש וימלאו אחר הפקודות של הרודן.

קרבות נוספים בסוף השבוע נערכו בתחמל ובראס-לנוף. מדובר בעיר חשובה שהמורדים טוענים כי אתר הנפט שבה נמצא בשליטתם. אולם קדאפי הצליח בהפעלת כוחות אוויר וקרקע להשתלט על האתר. הטקטיקה ברורה: בעוד שבמערב הוא נלחם פנים מול פנים עם המורדים, מאיים עליהם, מפעיל כוח, מעלים אותם ויורה בהם מטווח קצר - הרי שבמזרח הוא מסתפק בינתיים בתקיפה של מעוזי הנפט.

ברחובות טריפולי עם איש השירות החשאי הצמוד

בבוקר שלאחר הקרבות טריפולי נראתה כאילו היא בהנגאובר, אחרי מסיבה גדולה ומתמשכת. התושבים מנסים לחזור

לשגרה, באיטיות אך בבטחה. אבל זו תהיה שגרה ארוכה של לחץ ופחד. בשעות הבוקר ניתן היה להבחין עדיין בלכלוך ברחובות. בשעות אחר הצהרים המוקדמות, מנקי הרחובות כבר אספו את הכרזות ואת העדויות לירי גז מדמיע. המטרה של קדאפי ובניו היא לתת תחושה שאפשר לחיות חיים שגרתיים בעיר שמנהלת מלחמה בכמה חזיתות.

אחת מהחזיתות היא החזית הבינלאומית. הביקורת הקשה מצד מנהיגי עולם, והעובדה שהמשטר הבין שהוא חייב לאפשר לכלי תקשורת מערביים להיכנס, אילצו את קדאפי להפציץ את עמו פחות מהאוויר - ולהתמקד בפעילות חשאית ונקודתית יותר. עדויות לשגרה המתוחה הזאת לא חסרות. התורים הארוכים של התושבים מתרכזים בצורך לרכוש גז לבישול ולחם. ע.א, פועל בניין בן 45, אמר לי: "אנחנו לא יודעים מה הולך באמת לקרות. בינתיים בתי עסק רבים כפי שאתה רואה עדיין סגורים. אין לנו מחסור בתרופות ומזון כאן בטריפולי, אבל לחם וגז לבישול בהחלט חסר".

הליווי הצמוד אינו שמור אך ורק ל-150 עיתונאים מערביים, שאת הטיפול בהם אפשר להגדיר כיָפה. ברחובות טריפולי אפשר לזהות בקלות את שירותי הביון החשאי ושירותי הביטחון שפזורים בכל פינה וצומת מרכזי. ברחוב הראשי עומר אל מוכתר, מזהים סוכני משטרה חשאית ומשטרה צבאית. צעד אחד לא נכון, תנועה מהוססת, ואתה כבר נעצר ומופנות אליך שאלות.

 אחד מהם עצר אותי מלצלם. רק אחרי שיחה ארוכה הוא הסכים להחזיר לי את הדרכון, לא לפני שהמליץ בפניי בפקודה ברורה: "אל תצלם יותר. אם תצלם - תירצח". לא התווכחתי איתו.