שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מי הזיז את הגבינה שלי? הנזיר מבית שמש
    ביקור במנזרים שסביב אזור בית שמש, חושף את המטייל בפני חנויות לממכר גבינות, כנסייה המוקדשת ל"מלכה פלסטינה" ומנזר של נשים שתקניות. טיול של נוף וקירוב לבבות

    בתחילה תתואר הדרך לדיר ראפאת ברכב רגיל, לאחר מכן ברכב שטח, וליד בית ג'מאל נוסיף כמה אפשרויות לטיול קצר גם ברכב שטח וגם ברגל.

     

    איך מגיעים?

    הטיול ברכב קל: נצא מצומת שמשון במפגש כביש 44 וכביש 38 שבו ניסע לדרום-מערב לכיוון בית שמש. נחלוף על פני נחם והר-טוב הישנה, על הכניסה לבית שמש היושבת על גבעה שהתפרסמה במלחמת העצמאות כמשלט המשותף.

     

    נבקר בכמה מנזרים בסביבה, ליד בית שמש ורמת בית שמש החרדית, שבהם מספר קטן של נזירים או נזירות. ניסע עד לפנייה ימינה (מערבה) לכביש מספר 3835 לעבר צרעה. ניסע כ-2.5 ק"מ, שם נפנה ימינה (צפונה), ונעבור ליד מוסד גבעת שמש ועוד כשני ק"מ לדיר ראפאת.

     

    הטיול ברכב שטח: הדרך לדיר ראפאת עוברת בשדות מדרום למושבים צלפון וכפר אוריה, מטפסת ועוברת רכס וגולשת לעבר מנזר דיר ראפאת. הדרך סומנה כ"דרך המלט" המקשרת את בית החרושת למלט שמשון ליד נוחם-הר-טוב לצומת נחשון, משם בחלק מדרכים מסומנות לעבר תל גזר, והמרחק למפעל נשר רמלה כבר לא גדול...


    רוכבים מטיילים בסביבת נחל אוריה (צילומים: אורי דביר)

     

    נאפס את המונה ליד צומת נחשון, מול תחנת הדלק יוצאת דרך עפר דרומה. הדרך מסומנת אמנם במפה בכחול (9389), אך סימנים רבים נמחקו וחסרים ליד הירידה מהכביש. כרגיל, הדרכים בין השדות עשויות להשתנות מעט, לכן יש לעקוב אחר הסימון ולהיעזר במפה. בתחילה נוסעים ליד חורשת זיתים, בהמשך חורשת אורנים, ב-1.7 ק"מ מתקרבים לבתי צלפון. כשעברנו כאן לאחרונה גידלו בשדות הסמוכים ירקות וכרובים. עוברים שוב ליד מטע זיתים צעיר, וב-2.4 ק"מ הדרך ממש נושקת לבתי צלפון.

     

    עוד 500 מ' עצי זית גדולים יותר, משמאל רואים את המכוניות הרצות על כביש 44 ואת בתי קיבוץ הראל. ב-3.4 ק"מ חורשת רתמים על אם הדרך, וכשמתקרבים לדיר ראפאת רואים כבר את פסלה של מרים הניצב מעל למנזר. כדאי להעיף מבט בוחן לסביבה: חווה השוכנת ליד ערוץ, שרידי מבנים, או דרך עפר המטפסת שמאלה לכיוון צפון לגבעה נישאת שממנה תצפית יפה לאזור.

     

    אחרי כ-11 ק"מ (ללא הסטיות שבדרך, ותלוי היכן עולים לכיוון המנזר), פונים ימינה כדי לעלות על הדרך המוליכה למנזר ליד מוסד גבעת בית שמש. מרחוק נראים צרעה, בתיה של בית שמש ורכס צרעה.

     

    שלום לך מרים

    מוסד גבעת בית שמש שימש בעבר מוסד לילדים, ובו מופעל כיום מוסד גמילה מסמים, בידי רטורנו, גוף העוסק בבעיות התמכרות והמיועד בעיקר לבני הנוער הדתי והחרדי. משער המוסד ממשיכים לעבר המנזר, וכשמתקרבים לדיר ראפאת אפשר כבר להבחין בפסלה של הבתולה הניצב על גג הכנסייה הקתולית המוקדשת למריה בת הארץ הקדושה המכונה "גברת פלסטינה".


    מנזר בית ג'מאל ומנזר השתקניות טובלים בירוק

     

    הדרך נכנסת לתחום המנזר. שם ניגש ברגל עד לגדר הפנימית הנעולה ולידה פעמון. נצלצל ונקווה שיבואו לקראתנו. נקודת המשיכה של רוב המטיילים לכאן הייתה בזכות הכתובת "שלום לך מרים" המעוטרת בשפות רבות, בהן השפה העברית, המהוות קישוט לקירות ולתקרת הכנסייה.

     

    מתוך 404 תרגומי פסקה זו צוירו רק 280, ואמן ירושלמי ששמו מובארק סעד הוסיף וצייר את המלאכים נושאי הכתובות. המקום מנוהל על ידי האחיות דורותיאה הקדושה שאחדות מהן משמשות גם בבית ג'מאל והן, או מתנדבות, משמשות גם כמארחות בימים המעטים שבהם הכנסייה פתוחה.

     

    דיר ראפאת הוא אחד המנזרים הממוקמים בין בית שמש ללטרון. לפי דפדפת שקיבלנו במקום, הוא נוסד כמקום עלייה לרגל ב-1927, לאחר רעש האדמה הקשה. בראש הדפדפת מופיעה הכתובת: "מקום העלייה לרגל של גברתנו מלכת פלסטינה", ולא שכחו גם לציין: "(ארץ ישראל) וארץ הקודש בדיר ראפאת". המייסד הפטריארך לואיס ברסלינה קבע אז את היום הראשון שאחרי 25 באוקטובר כחג לכבודה של הבתולה מרים, "גברת פלסטינה" או "מלכת פלסטינה" שבו ביקשו את חסותה והגנתה לארץ, ושנים אחדות לאחר מכן הכירה הכנסייה ברומא בחג זה.


    הדרך לדיר ראפאת טובלת בשדות מעובדים בין נחל אוריה ורכס יער צרעה

     

    ציורה של מרים נמצא בכנסייה משמאל לשולחן. שימו לב לפרטים שבתמונה, לשני המלאכים המגישים לה כתר, מחרוזת ושרביט, למרגלותיה הים התיכון, חיפה וירושלים. לפי ציור זה נעשה פסל הברונזה הממוקם על גג הכנסייה. המבנים כוללים מנזר, בית ספר ליתומים שפעל בעבר במקום וכנסייה, שתוכננו בידי נזיר בנדיקטי, האב מוריציו גיסלר שהיה גם אדריכל.

     

    בחזיתה של הכנסייה נכתב בלטינית "למלכה פלסטינה" ונקבעה דמותה של מרים הבתולה המשקיפה לארץ ביד מונפת לברכה או להגנתה. בית הספר שלמדו בו ילדים מהכפרים הערביים נשאר ללא תלמידים אחרי מלחמת העצמאות. שנים אחדות לאחר מכן עוד ניסו לרכז תלמידים אחדים, אך כיום נמצאות כאן כמה נזירות והמבנים משמשים בחלקם כבית הארחה לצליינים.

     

    מועדי פתיחת הכנסייה משתנים מפעם לפעם. כשהיינו כאן לאחרונה בחודש פברואר 2011 הייתה הכנסייה סגורה בימי ראשון. אם ברצונו לבקר ולא לעמוד בפני דלת נעולה כדאי לצלצל קודם למספר 02-9917981, ורצוי לדבר איטלקית... ואם הגענו ללא תיאום, יש לצלצל בפעמון ליד שער הברזל שבחצר.

     

    נכנס יין

    אחרי הביקור בכנסייה אפשר לסור ליקב מוני הסמוך לה, שהוקם כאן על ידי משפחה גלילית מהכפר מע'ר לפני כ-12 שנים ונושא את שמו של בן המשפחה שנפטר. מתוך החנות ליין ושמן זית מתוצרתם נכנסים למערה ארוכה המשמשת לאירועים ובה ניצב שולחן גדול וארוך, ולידה מערה החצובה גם היא שבה מאחסנים את חביות היין. עובדה מעניינת היא שבעלי היקב מהכפר מע'ר חכרו את האדמות של המנזר הנוצרי ומשווקים יין כשר!

     

    מכאן נצא בכביש המוליך מזרחה לעבר בית שמש וכביש מספר 38, שבו באו לכאן הנוסעים ברכב קל. מסיימים קטע זה של הטיול בכביש 38, לאחר כ-15 ק"מ רכבי השטח שהחלו בצומת נחשון, ומרחק קטן במעט רכב רגיל שהתחיל בצומת שמשון.

     

    משהגענו לכביש 38 נפנה בו ימינה, נחלוף ליד תל בית שמש (מימין לנו), ליד השכונות הדרומיות של בית שמש, ואחרי כשלושה ק"מ וליד עינות דקלים נפנה שמאלה לכיוון מנזר בית ג'מאל. מיד אחרי הפנייה יש כניסה לעינות דקלים. כמה עשרות מטרים ואנחנו ליד חורבות, נביעות ושרידי באר, ליד שיחי קנה וסוף ובצל דקלים.

     

    בעת ביקורנו האחרון שם היה שם שלט דהוי המספר שכאן התעכבו 38 אנשי ההגנה בדרכם לגוש עציון, ונפרדו מאחד מהם שרגלו נפגעה ומשני מלווים שחזרו עמו להר-טוב. 35 הנותרים, המכונים הל"ה, המשיכו בדרכם לגוש עציון ומצאו את מותם לאחר קרב אכזרי בהרים. אפשר לטפס לחורבה הסמוכה, שם מתגלה לעינינו בית שמש והעמק המכונה עמק לתלם המשתרע מצפון לדרום.

     

    אחרי כמה מאות מטרים מעינות דקלים, בעיקול לבית ג'מאל, יש רחבה קטנה משמאל (מצפון) לכביש בין עצי הזית וממנה תצפית לבית שמש. מכאן נראה גם את הרי יהודה, את מושב בית מאיר השוכן ליד "המסרק" ובהמשך הדרך לבית ג'ימאל תתגלה בפנינו רמת בית שמש המשתרעת על פני שטח גדול. אחרי פחות משני ק"מ מכביש 38 אנחנו בשערי בית ג'מאל.

     

    קירוב לבבות

    לפני הכניסה בשער האבן למנזר בית ג'מאל הוותיק נמצא משמאל מנזר נשים שתקניות של נזירות בית לחם, מהמסדר הקרתוזיאני ואחיות ברונו הקדוש (מייסד המנזר בראשית המאה ה-11, אב מנזרי השתקנים), המונה כ-40 נשים. שם נתחיל בביקור. נזירה תורנית תדריך אותנו בחנות הקטנה שבה נמכרים דברי קרמיקה, חלקם מעוטרים על ידיהן.

     

    חדר מדרגות נאה, מצופה עץ מעשה ידי הנזירות, מוליך לגג המנזר שהתצפית ממנו מוגבלת אמנם אך זו הזדמנות לסייר במקום. בדרך עוברים ליד חדר גדול המזכיר בית כנסת ובו מוצב על כן ספר תנ"ך עב כרס.


    חדר דמוי בית כנסת במנזר הנשים לקירוב לבבות בין נוצרים ליהודים

     

    היה זה סמוך לסיום מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה בסוף 2008, וספר התנ"ך היה פתוח משום מה בספר עמוס פרק א' המספר על שלושת פשעי עזה והמשך: "ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנ(ו)תיה...". כששאלנו את הנזירה החביבה שליוותה אותנו למה משמש החדר היא הסבירה לנו שהוא נבנה לקירוב לבבות היהודים והנוצרים.

     

    מעט מזרחה נמצא מנזר קרוב להן ובו גברים בלבד, שתקנים גם הם. חומה של ממש מקיפה את המקום הסגור למבקרים, אם כי שמועה גונבה לאוזנינו שגם שם עומדים לפתוח חנות.

     

    הכניסה למנזר בית ג'מאל הוותיק היא מבעד לשער אבן. בכניסה עוברים בחנות לממכר יינות וגבינות, שבה נזיר עליז שכנראה אינו מדיר את עצמו מטעימות תכופות ממרכולתו... נכנסים לחצר שבמרכזה באר. עוקפים את הבניין מימין, פונים שמאלה במגרש ספורט מצפון לבניין הראשי ואחריו שוב שמאלה, אחרי הבניין הגדול, כדי לבקר בכנסייה.


    חביות היין מאוחסנות באחת משתי המערות שלמרגלות הכנסייה והמנזר 

     

    בכניסה תלוי פעמון שבעזרתו מזעיקים את אחד הנזירים כדי לפתוח את שעריה. הכנסייה מעוטרת בציורי פסיפס במקום שהייתה אולי הכנסייה הביזנטית. למעשה זה "כאילו" פסיפס, שכן הציורים אינם עשויים מאבנים קטנות בצבעים שונים אלא מצוירים, ובכל זאת זה יפה ומעניין, בפרט אם הנזיר תורם מהסבריו.

     

    הציורים על הקירות והתקרה קשורים בסיפורי הנצרות, בין השאר ציור המראה את רגימתו של סטפנוס הקדוש באבן, הסעודה האחרונה וגם דמויות המוכרות לנו כאדם וחוה וכמה מנביאי ישראל. לפי המסורת הנוצרית קבור כאן במרתף, בגלוסקמאות (תיבות קבורה), סטפנוס הקדוש שהיה כנראה הראשון שנסקל ומת על דתו.

     

    מורו היה רבן גמליאל, הוא גמליאל השני או רבן גמליאל מיבנה, שביתו היה כנראה בסביבה הקרובה, ולפי המסורת הנוצרית קבורים כאן אולי הוא ובנו, ואולי מקור השם בית ג'מאל גזור מגמלא שמו העתיק של המקום ואולי מהשם גמליאל.

     

    לפי מסורת נוצרית נגלה רבי גמליאל לכומר בחלומו בראשית המאה החמישית וביקשו לאתר את מקום הקבר, אז הוקמה כאן כנסייה שחרבה בכיבוש הפרסי של ארץ ישראל בשנת 614.


    ציור המתאר את סקילתו של סטפנוס בכנסייה

     

    ב-1860 נרכשה כאן קרקע שיועדה להקמת בית יתומים ובית ספר חקלאי בידי אנשי המסדר הסלזיאני, מיסודו של דון בוסקו, והכנסייה הוקמה מחדש ב-1930. בבית הספר למדו יתומים מהאזור כולו. היום בית הספר לא פועל עוד, ובמבנה הגדול שוהים כמה נזירים שאפשר לספרם על כף יד אחת.

     

    בין הנזירים, חלקם דוברי עברית, נזיר ותיק ובא בימים שהגיע ארצה ב-1936 ומאז הוא כאן והוא שמח להסביר למבקרים בכנסייה, אב המנזר המתקרב ל-70 שבא לכאן מלבנון לפני קרוב לעשור, נזיר מסביר פנים עם חוש הומור המשמש בחנות שבכניסה שבה יינות, גבינות ושמן המיוצר בקיבוץ בית ניר של השומר הצעיר...

     

    כאן מסתיים סיורנו ברכב קל. הרוצים ימשיכו לטייל בסביבה ברגל או ברכב שטח.

     

    טיול ברגל או ברכב שטח

    מבית ג'מאל אפשר לרדת בדרך עפר המסומנת בשחור (9439), שלצורך העניין מדובר בשתי דרכים, שכן נרד בקטע המזרחי שלה ונעלה בחזרה בקטע השני, או אולי יספיק לנו רק חצי מהמסלול... נצא מבית ג'מאל מעט מזרחה, וכמה מטרים מהכביש שבו עלינו נעלה על הדרך המסומנת בשחור שבתחילתה פונה מזרחה ומיד משנה כיוון לדרום.

     

    כדאי להציץ לאחור ולראות את בית ג'מאל מזווית לא מוכרת, להמשיך בדרך שממנה נפתח לנו מבט מזרחה לרמת בית שמש, להרי יהודה וליישובים בהר חברון, ולעצור אחרי כ-400 מ' לתצפית ליד מבנה שלידו אנטנה. מכאן נגלוש עוד כקילומטר ההולך לרמת בית שמש, נפנה ימינה ונחפש מימין לנו את הסימון השחור (מול הכתובת "רמת בית שמש", על חומה מעברו השני של הכביש), כדי לעלות בחזרה לבית ג'מאל בקטע השני הארוך קצת יותר, העובר למרגלות הגדר המקיפה את שטח המנזר ומביא אותנו עד המקום שיצאנו ממנו.


    מבט לבית שמש מהדרך העולה למנזר בית ג'מאל

     

    מבית ג'מאל יוצא גם כביש צר מזרחה, עובר בתוך חורש ומגיע לבריכת מים ובית שאיבה. אם ירדנו כבר עד כאן, נחזור באחת מדרכי העפר לכביש העולה לבית ג'מאל. לשם כך נעלה מעט ממתקן השאיבה, נפנה ימינה ונמתין אך לטוב... הדרכים אינן מסומנות, וכל טעות בניווט תזכה אותנו בעוד פיסת נוף...

     

    ורק למטיילים ברגל: שביל להולכי רגל שמסומן באדום (9238) יוצא מהרחבה שממנה יוצאות כל הדרכים שתיארנו ומגמתה דרומה. לאחר כמה מאות מטרים של הליכה בחורש שביל סלעי, פה ושם עם קיר תמך, מגיעים למבנה שכיפתו מקולפת, הנראה כקבר שיח', דומה לרבים המוכרים לנו, או אולי כאן זו קפלה קטנה שאליה באו הנזירים מהמנזר. באחת השיחות שלנו עם אחד מאנשי המנזר, התעקש זה להסביר לנו שזו עמדת משמר... המראה מכאן מקיף, מתל ירמות, לרמת בית שמש ועד גוש עציון והכפרים הערביים על הר חברון וסביבתם.

     

    בין אם מי מאתנו ישתטח כאן, יתפלל או יתעקש להיות זקיף, נרד בירידה לעבר הכביש העולה לרמת בית שמש. נוכל לסיים כאן אם ימתין לנו הרכב או לעלות חזרה לבית ג'מאל באחת הדרכים המתוארות לעיל.

     

    חשוב מאוד:

    סוג הטיול: ברכב רגיל עם תוספות לרכב שטח וטיול ברגל.

    נקודת התחלה: צומת שמשון לרכב רגיל וצומת נחשון לרכב שטח.

    נקודת סיום: בית ג'מאל.

    אורך המסלול: כ-25 עד 30 ק"מ באפשרויות השונות, וכמה קילומטרים ברגל לפי בחירה.

    מים: יש להצטייד כרגיל.

    קושי: קל .

    מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 9 - מבואות ירושלים ("הפרוזדור"), מהדורה חדשה 2010.

    עונה מומלצת: כל השנה, פרט לדרך העפר העלולה להיות בוצית בחורף.

    שעות הפתיחה בבית ג'מאל (כפי שנרשמו בחודש פברואר 2011): כל השבוע כולל שבת אך סגור בימי ראשון, בין השעות 8:30-11:30 ו-13:30- 16:30. בבית ג'מאל מוצבים שלטים עם מידע על המקום ועל האמנים שיצירותיהם נמצאות כאן, ביניהן יגאל תומרקין.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טבע הדברים
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    "שלום לך מרים" בתקרת הכנסייה
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    מלכת פלסטינה בכנסיית דיר ראפאת
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    לוחמי הל"ה עברו ליד חורבה זו
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    מומלצים