מהר מהר, לפני שייגמר
המעריצות יקבלו את אלילן במנות גדושות ובתלד ממד ב"ג'סטין ביבר - הסרט", אבל מי שלא הולך שבי אחר הכוכב הצעיר יתקשה להבין מה הסיפור. היוצרים לא ממש מסבירים, המשווקים דווקא כן. הרי צריך להכות בברזל בעודו חם, ולהרוויח עוד מהבייבי, בייבי
הינה כמה עובדות על כוכב הסרט "ג'סטין ביבר - הסרט" ("Justin Bieber: Never Say Never"). הוא נולד למשפחה יהודית בניו יורק ב-1981, אך מתגורר בימים אלה באטלנטה. כסטודנט באוניברסיטת אמורי, נהג לארגן את המסיבות החמות בעיר ושם התחבר עם אנשים רבי השפעה בעולם המוזיקה כמו ג'רמיין דופרי, אשר ואפילו בריטני ספירס. הוא מוכשר ופופולרי בין הבריות, אבל לא קוראים לו ג'סטין. קבלו את סקוט "סקוטר" ברון - הסיפור האמיתי מאחורי הביברמאניה.
לו היתה היצירה הדוקומנטרית זו שעומדת לנגד עיניהם של יוצרי הסרט (ובהם הבמאי ג'ון צ'ו) ויוזמיו, אולי היו מנסים לשרטט את קווי המתאר המטושטשים משהו, של התופעה החדשה שבפנינו: גילוי כשרונות היוטיוב - הלוא היא פוטנציאל בלתי נגמר של לידת כוכבים. ברון היה הראשון לזהות את הפוטנציאל הזה והלך נגד הזרם, אבל עם הסטרימינג, עם הימור לא קטן שהשתלם בגדול. יתכן שמדובר בפריצת דרך. אם כבר סרט, זה היה הסיפור שצריך היה לעמוד במרכזו.
אבל עם כל הכבוד לחדשנות והאומץ של ברון ואשר ידידו, מדובר במאני-מייקרים, לא פורצי דרך. עכשיו הם צריך להכות בברזל בעודו חם ולהרוויח כמה שיותר מהבייבי, בייבי, בייבי שלהם. כי אם לא ידעתם, ביבר הוא אולי ראשון, אבל זמני. בעקבותיו יגיעו עוד הרבה. בגלל זה הפלא בן ה-17 שיורה סינגלים באוטומט בשנה וחצי האחרונות, יוצא למסע הופעות ארוך ומתיש, מוציא ספר אוטוביוגרפי, פריטי לבוש, פוסטרים, יומני בית ספר והינה גם סרט דוקומנטרי.
ביבר הקטן עושה את זה בגדול (מתוך הסרט)
זאת בעצם הסיבה האמיתית להפקת הסרט - לעשות כסף. מהר, לפני שייגמר. ובלו"ז האינטרנטי, זה אומר שהסוף יגיע בקרוב. מאוד. אליל הטינאייג'רים הבא כבר מתדפק על חלון היוטיוב ויתפרץ לתוכו בקרוב. בינתיים, ברון, אשר והבמאי צ'ו מנסים למקסם רווחים כל עוד ביבר שלהם עדיין מנכס 90 אחוז מהמחשבות של המעריצות, כפי שאחת מהן מודה בסרט.
ביחס ישר, הסרט מתעסק בביבר 90 אחוז מהזמן, למרות שהוא באמת לא הסיפור המעניין כאן. וגם אם סיפור חייו הקצר מכיל התמודדויות ואתגרים לא פשוטים, כפי שהוא מוצג ומשווק, לא ממש ברור מהסרט מה הם. בניגוד לשמועות, זהו אינו סרט דוקומנטרי - לכל היותר דוקומרשיאלי (Docommercial).
כן, כן - לא, לא
בסך הכל מדובר בילד חמוד ומוכשר, שגם נראה לא רע, גדל במשפחה חד הורית (אחרי שהוריו הצעירים נפרדו כשהיה בן עשרה חודשים - לא משהו יוצא דופן באמריקה) בעיירה סטראטפורד בקנדה, והעלה קטעים שלו שר ומנגן ביוטיוב (גם זה לא ממש מקורי). איך הוא הגיע משם לטופ של מצעדי הלהיטים? זה כבר הסיפור של ברון כאמור, אבל הסרט לא זורם איתו.
ביבר והצוות. כך מייצרים כוכב
כשביבר פונה לקהל במהלך אחת מההופעות שמלוות את הסרט בדרך לזו הגדולה במיוחד במדיסון סקוור גארדן, ואומר "גם כשאומרים לכם שלא תוכלו לעשות משהו, לעולם אל תאמרו אף פעם (להלן Never Say Never - שם השיר והסרט)", לא ברור בדיוק מי אמר לו "לא" אי פעם. בסרט הזה יש הרבה "כן": כן למעריצות, כן לאמא ולאבא, כן לשון קינגסטון, מיילי סיירוס, סקוטר, אשר ושאר חברי הצוות שלו. אבל ה"לא" נעדר. למה למנות מינוסים, כשחשבון הבנק עמוס פלוסים?
אז איזה פלוסים יש בכל זאת בסרט. חייבים להגיד שעבור המעריצות של ביבר, שכבר נשבו בקסמו ורק רוצות לבהות בו עוד ועוד, הסרט מספק חוויה מהפנטת - התלת ממד משרת בדיוק את הצורך הזה, כשג'סטין מציץ לעברנו, מחייך, מושיט יד - ממש כאילו הוא פה לצידנו, רק בשבילנו. אין פלא שצרחות היסטריות הן חלק בלתי נמנע מהפסקול בבית הקולנוע.
ג'סטין רוצה לגעת בכן. תצרחו!
"ג'סטין ביבר - הסרט" הוא למעשה קליפ, שמתארך לכדי 105 דקות ומשלב קטעי ארכיון מילדותו של ביבר, ראיונות, קטעים מאחורי הקלעים והמון הופעות. יש פה מכל וכל, בעטיפה נוצצת, אבל אין כאן סיפור.
וגם עלילת המתח המאולצת שעולה עם צרידותו המדאיגה ערב ההופעה הגדולה, מנוצלת כדי לחזק את המחויבות שלו למעריצים. הבמאי אגב מקפיד להראות אותם בקהל מתוך רצון לחשוף את המגוון: מעריצות לבנות, שחורות, היספניות, סיניות ואפילו בנים - כולם מעריצים את ג'סטין.
לו באמת היו רוצים יוצרי הסרט להדגיש כמה עבר הפלא הצעיר כדי להגיע למעמדו הרם, הם היו יכולים להנגיד את סיפורו מול זה של ג'יידן סמית' - בנם של הראפר וויל סמית' ואשתו הבמאית ג'דה. ג'יידן בן ה-12, בעל גינוני הכוכב (טוב, הוא הופיע כבר ב"קראטה קיד"), חובר לג'סטין המבוגר ממנו למופע משותף בפרובידנס (לשם טסו בני הזוג סמית' במסוק) והמשיך איתו גם לניו יורק.
ג'סטין את ג'יידן - אין מתח?
מצד אחד יש לנו את ביבר - ילד שהגיע משום מקום למדיסון סקוור גארדן, ומצד שני ג'יידן סמית' - ילד אפרו מפונק שאבק הכוכבים של הוריו דבק בו. ההבדלים לכאורה גדולים, והפער הזה היה יכול לטעון במתח ומשמעות את סיפורו של ג'סטין. אבל כאמור, הסרט הזה הוא לא שלו, אלא של ברון. ולמה לו להיכנס לקונפליקט הזה, אם יש מצב - אחרי שהביברמאניה תשכך ותעלם - יעלה ויבוא פלא היוטיוב הבא. ג'סטין ביבר הוא כרגע הסרט, ג'יידן סמית' הוא הבקרוב.
