שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    די לתשלום בכניסה לשירותים בתחנה המרכזית

    מכירים את תופעת האוטומט או הקופאי שדורשים שקל בכניסה לשירותים ועבור שימוש במתקן המים לשתייה? חולה סכרת הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד אגד ודן ונצבא החזקות בטענה שהגבייה הזאת אינה חוקית. סכום התביעה 253 מיליון שקל

    << זקוקים לשירותים ברכבת? תתאפקו, לא נורא

     

    למה אנחנו משלמים בכניסה לשירותים בתחנות מרכזיות, אם מדובר בשטח ציבורי שקולט אלפי נוסעים ביום? ומדוע מתקני המים היחידים בתחנות המרכזיות נמצאים בשטח השירותים, שהכניסה אליו היא בתשלום?

     

    גמלאי צה"ל חולה סכרת הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד אגד, דן ונצבא החזקות, על גבייה שלא בסמכות, פגיעה בכבוד האדם, ניצול מצוקת הצרכנים על פי חוק הגנת הצרכן, (שהם בגדר קהל שבוי ופעמים רבות דל אמצעים), והפרת חוק מתקני שתייה לפיו יש להקים מתקני מים צוננים במקום מרכזי ובולט בעין ב"בניין ציבורי" במשמעותי לפי חוק התכנון והבנייה.

     

    בכתב הבקשה לתביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז על-ידי עו"ד אסף פינק, נאמר שהתחנות המרכזיות הן גוף דו מהותי - גוף פרטי שמוטלות עליו חובות מהמשפט המנהלי, ועל כן עליו לספק שירותים מסוימים בחינם לקהל הפוקדים אותו. "לא יתכן שהאינטרס הכלכלי של חברות יגבר על צורך בסיסי של האדם", נכתב שם.

     

    לכן, כתב הבקשה לתביעה מבקש לחייב את הנתבעות לחדול מגביית תשלום בכניסה לשירותים ועבור שימוש בשירותים או בכל מוצר נלווה להם בבניינים אשר בבעלותן או מנוהלים על ידן; וכן לחייבן להתקין מתקני מים צוננים במקום מרכזי ובולט לעין, שאינו בתחום השירותים ושהגישה אליו תהיה חופשייה וללא תשלום.

     

    לפי ההערכה, בתחנות המרכזיות ברחבי הארץ, עוברים כ-380 אלף איש ביום, ולפי ההערכה, שליש מהם - 126,666 עוברים שם מדי יום ואף משתמשים בשירותים.

     

    לכן סך הפיצוי לכל הקבוצה, לפי חישוב של 7 השנים האחרונות (תקופת השימוש של האיש בשירותי התחנות המרכזיות): 253,760,710 שקל. נזקו האישי נאמד ב-930 שקל.

     

    אגד ודן הן נשואות הבקשה לתביעה משום שהן מפעילות את התחנות, ואחראיות על המרחב התחבורתי. נצבא (נכסי צאן ברזל אגד) נכללת בכתב התביעה מפני שהיא בעלת השטח ואחראית על המרחב המסחרי.

     

    בארה"ב התופעה נעלמה

    המבקש לתבוע הוא תושב גבעת זאב בן 50, גמלאי צה"ל חולה סכרת, הנוהג להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית, בנסיעות עירוניות ובין עירוניות. הוא נוהג להגיע לתחנה המרכזית בי-ם ברכב פרטי ומשם להתנייד באוטובוסים.

     

    בשל מחלתו, יש לו צורך תכוף יותר בשימוש בשירותים, וכך הוא נתקל במכונת התשלום בכניסה למתחם השירותים בתחנה. כשהגיע לתחנה המרכזית בת"א נתקל בתופעה דומה: בשירותים מסוימים ישנה מכונה אוטומטית לתשלום, ובכניסה לשירותים אחרים - יושב קופאי.

     

    "הוא נדרש לשלם שקל, כשללא התשלום הזה, נמנעת ממנו הכניסה", נאמר בבקשה. "ובמתחמי התחנות המרכזיות לא קיימת חלופה".

     

    לפי כתב הבקשה לתביעה, כשאין ברשותו כסף קטן הוא נאלץ להתאפק, או לרכוש מוצר שאין לו צורך בו מחנות סמוכה כדי לפרוט כסף, וזה למרות שבעלי החנויות אינם ששים לפרוט שטרות. באופן זה, כך נטען, נמנע ממנו השימוש גם במתקן המים. לעיתים הוא נאלץ לרכוש שתייה קלה מקיוסק סמוך, בשל מחסור במתקני מים צוננים בתחנה המרכזית.

     

    כיוון שהתחנה המרכזית בירושלים ממוקמת במרכז העיר, זו התחנה הבלעדית ממנה יוצאים ובאים קווי האוטובוס, ואין לו ברירה אלא לעבור בשיעריה, וציבור לקוחותיה הם בבחינת קהל שבוי. בתחנות אחרות - המצב דומה.

     

    בארה"ב למשל, תשלום בכניסה לשירותים היה תופעה נפוצה עד אמצע שנות השישים של המאה ה-20. לאות מחאה, הוקם ארגון בשם CEPTIA - שיצא במסע פרסום נרחב נגד התשלום שנדרש אז עבור שירותים במרחב הציבורי. בעקבות כך, חוקקו בארה"ב חוקים שאסרו במפורש על גביית כספים בשימוש בשירותים. עד סוף שנות ה-70 התופעה נעלמה כמעט כליל.

     

    אגד: "פנה לנצבא". נצבא: "ציבורי אין פירושו חינם"

    בחושבו שמדובר בנוהג פסול, המבקש פנה בתלונה לחברת אגד. זו השיבה שהתחנה והשירותים שבתחומה אינם ברשותה, והפנתה אותו לחברת נצבא, שמפעילה את מרבית התחנות בארץ. 

     

    האיש פנה לנצבא, וזו השיבה, לפי כתב הבקשה, "הטענות לפיהן חלה החובה לספק שירותים ציבוריים לשימוש הציבור ללא כל תשלום נוסף בגין השימוש בשירותים נדחות בזאת מכל וכל, ולא ברור לנו על מה מרשך הסתמך, כשהוא סבור ש'ציבורי' פירושו 'חינם'".

     

    לטענת המבקש הבסיס החוקי מראה כי יש עילה לטענה כי "ציבורי" משמעו מתן שירות מסוים ללא כסף. לפי כתב התביעה, בסעיף 16 לפקודת התעבורה נאמר: "(ב) שר התחבורה יקבע תנאים למתן רישיון למתקן תחבורתי לרבות לעניין תקופת תוקפו, מתוך מגמה להבטיח שירות תקין, סדיר והוגן לנוסעים בתחבורה הציבורית ולמשתמשים אחרים במתקן. (ג) המפקח על התעבורה רשאי לבטל רישיון שניתן לפי סעיף זה, או להתלותו, לתקופה שקבע, אם נוכח שהופר תנאי מתנאיו או מטעמים של טובת ציבור המשתמשים". לפי ס' 1 לפקודת התעבורה, "מתקן תחבורתי" מוגדר כמסוף לתחבורה ציבורית או תחנה מרכזית.

     

    ממשרד התחבורה נמסר למבקש, כי טרם הוסדר הרישיון המכתיב את הפעלתם של מתקנים תחבורתיים, משום שטרם נקבעו תקנות בעניין. "אך עצם העובדה שהמחוקק קבע כי פעילות זו אמורה להיות מוכתבת על-ידי משרד התחבורה, מעידה על חשיבותה לציבור", נאמר בכתב הבקשה.

     

    מאגד נמסר בתגובה: "אנחנו לא מפעילים תחנות מרכזיות. אנו יושבים על המדוכה לומדים את הטענות על בוריין, ונענה עליהן בבית המשפט".

     

    מנכ"ל נצבא, פרי אטיאס מסר ל-ynet: "מדובר בתביעה ייצוגית הזויה, שאין לה כל אחיזה במציאות, והדברים יתבררו בעתיד בבית המשפט. התביעה הזויה ממספר אספקטים: ראשית, אנחנו לא הגורם הרלוונטי. שנית, יש בה רציפות של אי דיוקים רבים ביותר".

     

    מחברת דן לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.

     

    עו"ד אסף פינק, מנהל פורום תביעות ייצוגיות ב-www.mishpati.co.il פורטל המשפטי לקהל הרחב

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המקצוענים
    בארה"ב יש חוקים נגד דרישת התשלום הזאת. התחנה המרכזית בת"א
    צילום: מיכאל שטינדל
    צילום: גיל יוחנן
    התחנה המרכזית בירושלים
    צילום: גיל יוחנן
    התחנה המרכזית בב"ש
    צילום: הרצל יוסף
    מומלצים