עלייתם ונפילתם של משחקי הפלטפורמה
הם פעם שלטו בשליש מהשוק והיום בקושי מהווים אחוזים בודדים. זוכרים את קומנדר קין, דונקי קונג, וגולדן אקס? לאן נעלמו משחקי הפלטפורמה הפופולריים של פעם?
<< עוד בגיימס: קפסולת גיימינג: פרק 12
משחקי הפלטפורמה היו המשחקים הכי מקפיצים בהסטוריה: משחקים שדרשו שלמות תזמון, מקלדת עמידה למכות, רפלקסים של סופר-מן והם שלטו פעם בעולם המשחקים - אז מאיפה הגיעו ולאן הם נעלמו?
צעד קטן לאדם, זינוק אדיר לסוגת (ז'אנר) הפלטפורמה
ההיסטוריה של סוגת הפלטפורמה הולכת יד ביד עם התפתחות המחשב האישי והקונסולות, אך התחילה באופן רשמי רק באמצע שנות השמונים, כשממשקים גרפיים מבוססי בייסיק התחילו להיות נפוצים יותר. בכך, התאפשר למתכנתים לפנות לעיני השחקנים ולא רק למוחם, בניגוד לרוב המשחקים עד אז, שהיו מבוססי טקסט.
בזמן שמכונות הארקייד שפרצו למקומות הבילוי הציבוריים, המשחק Donkey Kong משנת 1981, ניבא את לידת הסוגה. דונקי קונג היה אחד הפלטפורמרים הטהורים הראשונים. מטרת השחקנים הייתה לנווט את מריו השרברב (בהופעתו הראשונה, עוד תחת השם Jumpman) בעודו מזנק מעל חביות על מנת להציל את הנסיכה מהגורילה
הענקית. בתקופה ההיא למשחקי הפלטפורמה הייתה צורה די אחידה - כל שלב היה מסך בודד עם גבולות ושוליים, ורק בסוף השלב עברתם למסך חדש.
בשנים שלאחר דונקי קונג המשיכה נינטנדו לחזק את הסוגה עם משחקים אגדיים כמו Metroid, סדרת Mario Bros. (משחק ראשון ב-83) ובאמצעות מעבר מהיר של המשחקים לקונסולות הארקייד הציבוריות. במהלך שנות השמונים ובעיקר תחת שרביטה של נינטנדו הגיעו הפלטפורמות לפריחה כמעט חסרת תחרות, ובשיא התקופה שלטו משחקי הפלטפורמה בכשליש משוק הגיימינג.
לאן נעלמת, ג'יל מהג'ונגל?
מהארקייד למחשב האישי
בסוף שנות השמונים, עם התפתחות הממשקים הגרפיים, הפלטפורמות פרצו בכל הכוח למחשבים האישיים עם משחקים כמו Dangerous Dave ו-Prince of Persia. אלו כבר שילבו במתכון הבסיסי של זינוקים והתחמקויות גם מעט קרב (במקרה של דייב - אקדח, ובמקרה של הנסיך הפרסי - להב). גם מבנה השלבים החל להשתנות ממסכים בודדים עמוסי מכשולים לגלילה צידית במהירות קבועה, (Wonderboy) או תלויה בקצב תנועת השחקן (Golden Axe).
בתקופה הזו הקו בין פלטפורמה לבין משחקי פעולה היה דק. לראייה, אפשר למצוא משחקים שעם השנים הפכו מפלטפורמרים כמעט טהורים למשחקי פעולה טהורים באותה המידה. Duke Nukem, למשל, התחיל את דרכו כמשחק פלטפורמה דו מימדי עם קרבות ירי.
אך הפלטפורמרים לא נכחדו ולא נבלעו לתוך משחקים אחרים; בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים הם ראו פריחה אדירה וכמות עצומה של כותרים איכותיים, רבים מהם קשורים להתפתחות הקונסולות הביתיות ולמלחמה שאז ניטשה בין נינטנדו לבין סגה. סוניק הקיפוד הוא דוגמה טובה לתוצר של המאבק הזה.
עוד ענף שצמח מהסוגה היה הרפתקאת הפלטפורמה, שמצאה מעריצים רבים עם משחקים כמו Commander Keen, Jill of the Jungle, Another World או Blackthorne של בליזארד. הדגש במשחקים אלה היה העלילה והמשימה האפית שמובילה את הגיבור, והפלטפורמה היתה רק דרך להתמודד עם המכשולים שבדרך. משחקים אלה התאפיינו בקצת יותר חופש ויותר אפשרויות פעולה. ב-Keen, למשל, נחרט לכולנו בזכרון מקל הפוגו האגדי ששינה את צורת התנועה, וב-Jill of the Jungle שחקנים יכלו להפוך בשלבים מסוימים לדגים, ציפורים ועוד כדי לעבור מכשולים מיוחדים.
שנות התשעים והצלילה הארוכה
בשנות התשעים יצאו לא מעט כותרים איכותיים ששינו את האופן בו נתפסו משחקי הפלטפורמה. באותו הזמן, משחקים רבים החלו לשלב אלמנטי פלטפורמה בתוכם. בין משחקי הפעולה האדירים שלקחו את הפלטפורמה עמוק לתוך הקוד, אפשר למצוא את God of War, Oddworld וכמובן, סדרת Super Mario Bros, שעד היום מהווה את המותג הכי רווחי של נינטנדו.
לא ברור איפה ולמה בדיוק זה קרה, אבל בין שקיעת הארקיידים, עליית המחשב האישי ומשחקי ה-AAA, סוגת הפלטפורמה העצמאית התחילת להכחד. בשנת 2005 נתח השוק של הסוגה עמד על 3-5%, פחות משישית משהיה בתחילת שנות התשעים, וחברות הענק עמדו אילמות וחסרות הסבר לתופעה. מותגים מצליחים נעלמו מהשטח, אפילו סוניק לקח לעצמו כמה שנות הפוגה מהופעות במשחקים, ונראה שפשוט נגמרה תקופתם של הפלטפורמרים.
לידה מחדש- בדפדפן ובסלולר
אחת הבעיות הגדולות של הפלטפורמרים טמונה בקצב ההתפתחות הטכנולוגי של תעשיית המשחקים - ובפרט בעליית התלת-מימד. אפשר ממש למנות על האצבעות את המשחקים התלת מימדיים שמשלבים אלמנטים של פלטפורמה, וברוב המוחלט של המקרים היה מדובר בכשלון משחקיות ומכירות צורם. יוצאים בולטים מן הכלל הם Super Mario 64 ו-Super Mario Galaxy המודרניים, ו-God of War שהוא משחק פעולה-פלטפורמה שניצל את התלת-מימד למקסימום.
הפלטפורמה לא נעלמה לשום מקום וההנאה מקפיצות ואיסוף גביעים לא נפגעה כהוא זה. עובדה - אחד המשחקים הפופולאריים ביותר בקרב ילדים הוא Icy Tower, אחד ממשחקוני הפלטפורמה המודרניים המצליחים ביותר. משחקים עתיקים וחדשים זוכים לעדנה מחודשת בגרסאות פלאש לדפדפנים או לסלולר לזמן המת באוטובוס.
גם אם נתעלם מהפלטפורמרים הקלאסיים, ניוותר עם המון משחקים שמזכירים לנו את שהיה וגם מחדשים על הנוסחה העתיקה- אם לא נהנתם מ-Portal, אתם כנראה לא בני אנוש, ו-Valve הצליחה ליצור משחק פאזל-פלטפורמה מאתגר וממכר המשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים של משחקי AAA ובמנוע פיסיקלי עוצמתי.
דייב, אחד ממשחקי הפלטפורמה הפופולריים ביותר בישראל של שנות התשעים
העתיד - עולם אחד, פלטפורמה אחת?
נראה שבכל שנה שעוברת, משחקים חדשים משלבים אלמנטים מיותר ויותר סוגות ומנפצים את גבולות הז'אנרים המסורתיים בעולם הגיימינג. הטענה ש"משחקי הפלטפורמה נעלמים" נכונה רק אם מגדירים משחקי פלטפורמה כמשחקי גלילה-צידית עם איסוף נקודות, אך בבחינה שטחית של משחקים מודרניים אפשר למצוא ביטוי ליסודות שהניחו הפלטפורמרים העתיקים.
אז מה צופן לנו העתיד? האם בעוד עשור או שניים נראה משחקים שמכילים אלמנטים ותכנים מכול סוגי המשחקים? או שקהלי הגיימרים השונים יצליחו לשמור על העדפות מוגדרות? מה שבטוח, משחקי הפלטפורמה עוד לא אמרו את המילה האחרונה, וקשה להאמין שהמשחקים האגדיים שרוממו את הז'אנר ישכחו בקרוב מלב השחקנים שבילו איתם.
ישנם עוד המון משחקי פלטפורמה מעולים, כמו ג'ז הארנב, קול ספוט, ועוד. איזה משחק עשה לכם את הילדות? ספרו לנו בתגובות
עוד בגיימס: סוני: נינטנדו טובה לבייבי-סיטינג >>
