פחות חניה בתל-אביב - זה טוב לכולנו
תושבי אזור כיכר רבין מתקוממים נגד צמצום מקומות חניה לטובת שבילי אופניים, אך עלינו להתבונן על המציאות באומץ. כולם ירוויחו בטווח הרחוק מצמצום היצע החניה, תוך פיתוח תחליפים של תחבורה ציבורית ואופניים
השיח הסביבתי זה שני עשורים לפחות מדגיש את הצורך הדחוף לפתח תחליפים לרכב פרטי - תחבורה ציבורית, תחבורת אופניים והליכה ברגל - מתוך הבנה כי בעולם של משאבי סביבה מוגבלים, מדיניות כזו חסכנית באנרגיה, טובה יותר לבריאות הציבור וגם מייצרת ערים טובות וידידותיות יותר לתושביהן ולמבקריהן. בניגוד משווע לכך, עד לאחרונה ראו מוסדות התכנון הישראליים את תפקידם כאחראים על העברת כמה שיותר תנועת רכב פרטי ממקום למקום בכמה שפחות זמן.
בתקופה האחרונה ניתן לזהות שינוי מגמה: שר הפנים אישר תקן חניה חדש, שייאפשר פחות חניות בבנייני מגורים ובמקומות עבודה אך יציע מקומות חניה לאופניים; הוועדה המחוזית לתכנון ובניה הכריזה על איסור בניית חניונים מתחת לשטחים פתוחים; בקיץ הקרוב תתחיל הפעימה השניה בארגון מחדש של התחבורה הציבורית בגוש דן, שתקל ותפשט את הנסיעה בה; ואילו בתל-אביב-יפו מושק בימים אלה פרויקט השכרת האופניים שצפוי להוסיף אלפי נסיעות אופניים ביום ברחבי העיר, ותוכנית שבילי האופניים העירונים מתקדמת מהר מהמתוכנן.
המדיניות האורבנית-סביבתית הישראלית עומדת על סיפו של שינוי מכונן. זה רגע היסטורי, לא פחות. מי שחשב שירוק זה טרנד חולף, או שאופניים הם אביזר שנחמד לקנות לילדים, עומד להתעורר למציאות חדשה.
אלא שעם התקדמות המדיניות המבורכת, הולך ומתברר שיש לה גם מחיר. אי אפשר גם להמשיך לנסוע ולחנות כרגיל ברכב פרטי, וגם לשאוף לתחבורה ציבורית מתפקדת ולשבילי אופניים ומדרכות רחבות. עידוד כל תחליפי הרכב הפרטי חייב להיות מלווה בצמצום הדרגתי של יכולת הנסיעה והחניה, בעיקר בערים. מבחינה מעשית, זה אומר צמצום והצרה של נתיבי הנסיעה לרכב פרטי, הפחתה של מקומות החניה חינם לציבור והעלאה משמעותית של מחירי החניה בתוך הערים.
שהרי תמיד יהיה נוח יותר לרדת מהבית אל הרכב החונה מתחתיו, לנסוע בנוחות ובמהירות אל מחוז חפצנו, ולחנות שם בחינם או בזול. אולם התנהגות כזאת לא רק שמחבלת בסביבה ובבריאות, היא גם אינה בת-קיימא ולא תוכל להמשיך ולהתקיים בעיר חפצת חיים לאורך זמן. שינוי המדיניות יהיה חייב להתבטא גם בשינוי התנהגות ובשינוי הרגלים. בטווח הקצר זה עלול לגרום לאי נוחות, אולם בטווח הארוך כולנו נהנה מעיר בריאה יותר שהאוויר בה נקי יותר, שמספר התאונות בה יורד, שההתניידות בה קלה יותר ואורבנית יותר, שהמרחקים בה מתקצרים והופכים נעימים יותר, והיא מתאימה יותר לשימושים מגוונים ואינה הופכת לאוסף אקראי של כבישים וחניונים.
לא פופולרי בטווח הקצר
בתל-אביב מתקיים בימים אלה דיון ציבורי סוער על נושא זה בדיוק. תושבי רחוב בלוך, סמוך לכיכר רבין, חרדים מצמצום מקומות החניה, וחוששים משינוי הסטטוס-קוו בעיר. אפשר להבין את תחושת התושבים, אולם עלינו להתבונן על המציאות באומץ.
עד היום, החניה בתל-אביב היתה הזולה ביותר מבין ערי העולם. אספקה של כבישים וחניונים לא רק מספקת ביקוש לנסיעות ברכב, אלא גם יוצרת ביקוש, שגדל ככל שהנסיעה והחניה קלים יותר. אין שום דרך לספק את הביקוש הגובר מלבד לתקוף אותו מהכיוון ההפוך בדיוק: לצמצם את ההיצע תוך פיתוח תחליפים מתקדמים של תחבורה ציבורית, אופניים ותכנון עירוני מוטה הליכה ברגל.
יתר על כן, הקשישים, ההורים והילדים, לא רק שלא יפגעו מהמדיניות החדשה, אלא סופם שירוויחו ממנה: ירוויחו מדרכות בטוחות יותר, פחות זיהום אוויר, פחות פקקים, עיר טובה ובריאה יותר. על מנת להשיג את היתרונות הסביבתיים, הבריאותיים והאורבניים האלה, חובה גם להכביד על השימוש ברכב פרטי, בוודאי במרכז העיר. השינוי הזה אולי אינו פופולרי בטווח הקצר, אולם בסופו של דבר זה שינוי חיובי לטובת כולנו, לטובת העיר שלנו.
הכותבת היא חברת מועצת העיר תל-אביב-יפו
לפנייה לכתב/ת 
