כל אחד צריך שתהיה לו איזו מצרים לצאת ממנה

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,

לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם".

(--אמנון ריבק*)

• הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
  

אנחנו מכירים זוגות שהיציאה שלהם מעבדות לחירות התרחשה עם ההחלטה להתגרש. ההחלטה להיפרד והתהליך בעקבותיו לא פשוט. לפעמים הוא מתרחש אחרי שנים של הליכה בתוך "מדבר" רגשי, בדידות וקור, בתוך יחסים שכלפי חוץ נראים אולי לגמרי נורמליים ואפילו טובים.

מסע ארוך שזוכרים בכפות הרגליים (איור: Shutterstock)

זוגות אחרים יוצאים ממצרים דווקא כשהם מתחברים מחדש, אחרי תקופה ארוכה של משבר, שמלווה לא פעם בטיפול זוגי אינטנסיבי, אפילו אחרי בגידה. אלה זוגות שכבר חוו רבות מעשר המכות על בשרם: שפכו זה לזה את הדם, אכלו צפרדעים, וישבו הרבה בחושך... גם לגביהם, רבים מהמכרים והקרובים שלהם בחוץ לא מבינים את הבחירה שלהם: איך יכולת לסלוח לו? איך הסכמת להישאר איתה למרות שבגדה בך? למה אתם לא מתגרשים? איך אתם יכולים להיות בטוחים שזה לא יקרה לכם שוב? אבל אחרי עבודה אישית וזוגית מאומצת, הם מבינים ששניהם תרמו לכך שהנישואים שלהם החמיצו, הרבה לפני שהמשבר צץ על פני השטח בצורת בגידה או רומן סודי. משהו היה מקולקל שם עוד קודם. ואחרי הרבה עבודת טיהור, ביעור ומירוק – הם מוכנים להתחיל מחדש, לא לקבל יותר שום דבר כמובן מאליו. לבדוק את עצמם, את ההסכמים הבלתי כתובים של הזוגיות שלהם, את ההתנהלות, המסורת וכל מה שהיה מקובל - ולהסכים על הכל מחדש. ממש כאילו רק עכשיו הכירו.  

זה יכול לקרות בצעד אמיץ של יציאה מהארון

יש אנשים שיוצאים מעבדות לחירות כשהם מפסיקים לעשות חשבון לסביבה, מה יגידו, איך יגיבו, ומה הם חושבים שנכון וראוי. זה יכול לקרות בצעד אמיץ של יציאה מהארון, אחרי שנים של התלבטות, בושה ותחושות קשות של בדידות וחיים בשקר. זה יכול לקרות בהחלטה שאת מפסיקה לחכות לבן הזוג המתאים ומתחילה בתהליך הפיכה לאם חד הורית. זה יכול להיות כשאתה מפסיק לבחון את בנות הזוג שלך לפי המשקפיים של אמא, ומגלה פתאום שהבחורה שאתה הכי נמשך אליה היא בדיוק זו שאמא לא תסכים לקבל הביתה. וזה יכול להיות כשאת מסכימה לוותר על רשימת המכולת שלך ומתחילה לצאת עם אנשים, לא שקים של תכונות, ולהסתכל לתוכם, לא רק דרך הפריזמה של ה"צריך" ו"מוכרח"....

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים"

איפה עמוד הענן שיראה את הדרך?

כשמתחילים לצאת ממצרים נתקפים באימה. כולנו מכירים את הג'יפה הישנה, הבוץ החם והמוכר שבו חיינו קודם. אבל מה יקרה בעתיד? אין שום בטחונות. היינו רוצים לקוות שהמים יפתחו לשני הצדדים, ממש כמו הנס שקרה לעם ישראל. אבל הסכנה שנטבע בדרך, ניסחף, שקר שם בחוץ או שנגלה שבעצם היה לנו טוב ורק היינו צריכים להתאמץ קצת, ולחילופין שסתם נלך לאיבוד ולא נגיע לשום מקום - מבהילה אותנו. איפה עמוד הענן שיראה את הדרך? מי ירגיע אותנו שיש שם בכלל ארץ מובטחת בקצה המסלול?

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם..."

• יעל וגילי, מכון זוגות