שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הקבלן מבטיח שלא תהיה רטיבות; להאמין לו?
    יסודות המבנה הולכים ומקבלים צורה של בית, אך מזינים אצלי פחד חדש, למרות שהקיץ כבר כאן: חשש מבעיות רטיבות עתידיות. הקבלן אמר שהכל יהיה בסדר, וזה כמובן רק הגביר את הדאגות שלי. למשהו יש רעיונות לטיפול?

    ארצנו התברכה באביב קצר מועד, ואין דבר המשובב את נפשי יותר מצהוב החרצית ואודם הפרג הפרושים על חלקות אדמה שעדיין לא הפכו לנדל"ן פורח. אבל פתגם רוסי אחד טוען ש"כשאתה בגלות, אפילו קסמו של האביב לא נגלה בפניך", וכמה נכון הדבר. אני מביטה בעיניים כלות אל השלד ההולך ונבנה על אדמתי - הנה הארץ המובטחת שלי הולכת וקורמת עור וגידים, והמסע המייגע יגיע לבסוף לסיומו. אני עדיין בגלות, אבל האביב שלי כבר הולך ומנץ.

     

    בטור הקודם: "המכה הכי גדולה שלי - היא אני"

     

    השלד האפור כל כך קונטרסטי לצבעי האביב - כחול השמים, ירוק העצים וצבעי הפרחים. אין בו שום חן והדר לעין זרה, אבל אין ספק שהבניה שלו, בה קשה לי להיות ממש מעורבת מחמת חוסר הבנה, תשפיע על איכותו של הבית כולו. אני, בעיקר חסרת סבלנות ורוצה כבר להגיע לדברים החיצוניים של הגמר, אבל גם אני יודעת שהשלד הוא זה שיכריע את טיבו של ביתי ולכן אני מתאפקת בשקט.

     

    הפחד הגדול: רטיבות

    אחד הפחדים הגדולים שלי הוא שיום אחד, אחרי שאכנס לבית, אבחין בכתם כהה ההולך ומתפשט על אחד הקירות המכונה בלשון פשוטה - רטיבות. רטיבות היא מילה כמעט גסה, כזו שמפחיד אפילו להגות אותה בקול רם מחמת עינה בישא. פתאום מופיעים להם כתמים לא ברורים משום מקום, בדרך כלל גם במקום נקי משרברבות, רחוק מכל חדר רחצה או מטבח, ופשוט לא רוצים להיעלם.

     

    עכשיו, לך תדע מה מקור הדליפה הארורה. אם יש לך עוד אחריות אתה מזמין את הקבלן או את השרברב של הבית. הם מסתכלים, מאשימים תמיד מישהו אחר, מהמהמים בהבנה, מקמטים גבות ומשאירים אותך ללא כל מענה או עם התובנה שצריך לפרק עכשיו חצי בית.

     

    לרטיבות יש השלכות מפחידות: היא מחלישה את המבנה ופוגעת בויזואליות של הבית שנבנה בעמל ויזע. פטריות ועובש, סדקים ופגיעה בכושר הבידוד התרמי של הבית הם תוצרי לוואי שלה. בנוסף, מחקרים מדעיים מגלים, שילדים שגדלים בבתים רטובים מפתחים נזלת אלרגית. בקיצור, רטיבות היא אחת מהמכות הקשות ביותר של בית שלא נאטם כהלכה.

     

    טובעת במידע

    אז יצאתי לחפש תובנות באשר למניעת רטיבות עתידית בבית החדש שלי. יש מידע באינטרנט, פורומים ואתרים שונים וכולם שופעי מידע בנדיבות גדולה, כה גדולה עד שהתעייפתי והרמתי ידיים: מסתבר שיש שיטות שונות לאיטום מרתף, גג, גרם מדרגות וחדרים רטובים.

     

    ע. הקבלן אמר שאין לי שום סיבה להיות מודאגת - הנה הוא שם הפריימר, הנה מולחמת הרולקה, ועכשיו תונח יריעה בטומנית בעובי תקני של 5 מ"מ. לאחר מכן תולחם יריעת חיפוי מאותו סוג של שכבת האיטום העיקרית, ואחר כך גם מורחים איזה חומר ששכחתי את שמו לאיטום סופי.

     

    מה שהדאיג אותי היא דווקא השאלה, האם נביל שם לב לפרטים ודואג שלא יישארו שום חריצים בין היריעות ושהכול יהיה מולחם כמו שצריך, והאם הוא מורח את הזפת בקפידה ראויה. " שים לב" אמרתי לו, "שלא תשאיר לי כאן איזה רווח מילימטרי שיאפשר לטיפת הגשם היחידה שיורדת בארצנו לגלוש פנימה דווקא אל תוך הבית שלי". "יהיה בסדר, גברת", השיב לי בחיוך מאיר עיניים, מה שהדאיג אותי עוד יותר.

     

    אז זפת, יריעות ביטומניות, חומרים קרים, הצפה, פריימר, רובה אפוקסית - כל אלה הם מושגים חדשים ומרנינים בחיי. אני לא באמת מבינה מה בא קודם ומה אחר כך. אז החלטתי לנקוט בגישה ניהולית חסרת פשרות והודעתי לע' הקבלן בנימה שלא משתמעת לשתי פנים: "אני, בבית שלי, לא רוצה רטיבות. לא שנה אחרי, לא עשר שנים אחרי ולא עד סוף ימי". הוא הניח את ידו על כתפי ואמר: "תסמכי עלי, נילי, הכול יהיה בסדר".

     

    גם זה לא הצליח להרגיע אותי. אני יודעת שאיך שאכנס לבית יגיע החורף שכולם מצפים לו כבר שנים ושישקה את הטבע, אבל בבקשה - שלא ישים את כף רגלו הרטובה בבית שלי. לחלקכם יש בטח כבר ניסיון ניכר עם מחלת הרטיבות והשיטות להתמודד איתה, אז אולי תספקו כמה עצות בטוקבקים, כי כל טיפ יקר מפז.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים