שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: Index Open, רפרודוקציה: אלעד גרשגורן
    שוד המיליארדים: איך מפצים עם שהושמד?
    במהלך השואה נבזז כמעט כל רכושם של יהודי אירופה. הגרמנים החרימו, ניצלו וחילקו כל ארון ומעיל בסדר מופתי, הפולנים בזזו בפראות מכל הבא ליד וברוסיה שרפו עיירות שלמות. היקף השוד המלא כנראה לא יתברר לעולם. פקיד פולני: "אם נחזיר ליהודים כל מה שלקחנו נפשוט את הרגל"

    השואה - מבצע הרצח הגדול בהיסטוריה - היתה גם שוד מזויין בקנה מידה מפלצתי. הנאצים שדדו בשיטתיות את היהודים שרצחו בגרמניה ובכל מדינה שכבשו. האוכלוסייה הלא-יהודית כולה בזזה מהיהודים מיליארדים. גם יהודים שהצליחו להימלט מהשמדה, העינויים, ההתעללויות, ההשפלה והשכול - איבדו את רכושם. ב-1938 חיו באירופה (כולל רוסיה) כ-9.5 מיליון יהודים, עשירים ועניים. כמעט כל ה-3.5 שנותרו ב-1945 היו פליטים חסרי כל.

     

     

    "רבים מהיהודים לפני השואה היו עניים, אבל כמעט לכולם היה רכוש כלשהו", אומרת אלינור קרוייטרו, ראש אגף איתור נכסים בחברה להשבת נכסי נספי השואה בישראל. "לחלק גדול מהמשפחות, גם העניות, היה בית בבעלותן. רוב היהודים בגרמניה ובמערב אירופה עבדו במקצועות חופשיים וחיו טוב יחסית. והיו הרבה יהודים עשירים שהחזיקו מפעלים, חברות, נדל"ן והון בהיקף גדול. הכל יחד מצטבר לסכומי ענק - והכל נשדד".   

     

    הביזה נועדה לפתור את בעיותיהם הכלכליות של הגרמנים. אדולף היטלר ייסד את המפלגה הנאצית בזמן משבר האינפלציה הגרמני ב-1922 ועלה לשלטון כתוצאה ישירה של השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30. הנאציזם צמח וניזון מהמיתוס העתיק על היהודי העשיר ורודף הבצע שעושק את הגויים. סרטי התעמולה כמו "היהודי זיס", נאומי היטלר וגבלס ושטיפת המוח ב"דר שטרימר" ובהיטלריוגנד פימפמו למוחם של הגרמנים שהיהודים הם טפילים ש"אוהבים רק כסף", שוטלים בכלכלת העולם ומוצצים את דם הגזע הארי.

     

    השוד אורגן ביעילות גרמנית

    "שוד היהודים היה חלק גלוי ומרכזי באידיאולוגיה הנאצית", אומרת קרוייטרו. "הנאצים האשימו את היהודים במשבר הכלכלי והבטיחו לגרשם או לחסלם ולחלק את רכושם לגרמנים. הם ראו זאת כאקט לגיטימי של השבת אבידה. הביזה התבצעה ביעילות גרמנית באופן מסודר ומתועד. היה משרד ממשלתי מיוחד שפיקח עליה וחוקים ותקנות שהסדירו אותה".

     

    הנאצים החלו להוציא כסף מהיהודים מהרגע שעלו לשלטון, במסגרת הסכם ה"העברה" שחתמו עם הסוכנות היהודית ב-1933. ההסכם איפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל, בתנאי שיעבירו לממשלת גרמניה את כספם ורכושם. בתמורה, העבירה גרמניה מכונות וכלי עבודה לחברת "הנוטע" שהקימה הסוכנות. החברה מכרה את המכונות למפעלים וקיבוצים בארץ והעבירה את הרווחים לסוכנות, שרכשה בהם סרטיפיקטים לעולים וחילקה להם את יתרת הכסף.

     

    "ההעברה עוררה בארץ מחלוקת עזה, כי היה בה אלמנט של שיתוף פעולה עם הנאצים", אומרת קרוייטרו. "הנאצים אכן הרוויחו ממנה, אבל היא הצילה את חייהם של עשרות אלפי עולים והכניסה לארץ הון וציוד חקלאי ותעשייתי".

     

    הביזה עלתה מדרגה בחוקי נירנברג ששללו מהיהודים את זכויות האזרח והקניין. "בשלב הזה, התחילו לקחת מהיהודים בלי תמורה", מציינת קרוייטרו. "המפעלים, החברות הגדולות, המניות והאג"ח שבבעלות יהודים הולאמו, והמדינה השתמשה בהם למירוץ החימוש שלקראת המלחמה. עסקים קטנים של יהודים הועברו לבעלות גרמנים. אם במשרד עורכי דין או רואי חשבון, למשל, היה בעלים יהודי, הוא הועבר לבעלות העובדים הגרמנים, והיהודי המשיך, בהתחלה, לעבוד כשכיר".

     

    למכירה: מעיל ושולחן של יהודי

    בשלב הבא - מ-1938 - החלו לכלוא יהודים במחנות ריכוז (עדיין בלי השמדה) והגרמנים "החרימו" גם את הכסף והרכוש הפרטי שהיהודים השאירו מאחוריהם. "כל פריט רכוש 'הוחרם' בצורה 'חוקית' ומסודרת, בלי התפרעויות", מציינת קרוייטרו. "בתי היהודים חולקו בין שכניהם שחיכו בסבלנות שהיהודי 'יעלם', כדי להרחיב את ביתם בחינם. תכולת הבתים נמכרה במכירות פומביות. יש תיעודים מזעזעים של המכירות, עם רישומים מדויקים: שמונה מעילי פרווה, שני שולחנות עץ".

     

    מה קרה לכל הרכוש הזה?

     

    "הנדל"ן והמפעלים הוחזרו לניצולים וליורשים במסגרת הסכמי השילומים. הרבה מהם לא רצו להחזיק ברכוש ומכרו אותם לגרמנים. אחרים שמרו עליו, ויש עד היום בתים ומפעלים בגרמניה בבעלות יהודים וישראלים. נכסים בלי יורשים הועברו לוועדת התביעות שמכרה אותם ומשתמשת בכסף לעזור לניצולים. הרכוש האישי ששרד את ההפצצות והבלאי הטבעי נמצא עד היום בבתים של גרמנים". 

     

    הגזל נמשך כשהיהודים עבדו בפרך בחינם בתעשייה הגרמנית. אפילו החפצים האישיים, השיער והאפר שנותרו מגוף הנרצחים נלקחו ונוצלו.

     

    כל זה לא פתר לגרמנים את בעיותיהם הכלכליות. המשק הגרמני התמוטט במלחמה והתאושש לאחר מכן, במסגרת "הנס הכלכלי שאחרי המלחמה" ובסיוע אמריקני, ובלא קשר לרכוש היהודי שהוחזר במסגרת השילומים. התפישה המרקנטליסטית של הנאצים, לפיה ביזה יוצרת עושר, הייתה שגויה.

     

    הגויים פלשו לבתים ולקחו הכל 

    למרות היעילות הגרמנית, קשה להעריך כיום את היקף השוד. זאת, כיוון שמרבית היהודים חיו במזרח אירופה ורכושם נבזז בצורה פראית ולא מסודרת, בלא תיעוד.

     

    כ-8.5 מכ-16 מיליון היהודים שחיו בעולם לפני השואה התגוררו במזרח אירופה. בפולין לבדה חיו 3.3 מיליון יהודים - כ-10% מתושבי המדינה וכשליש מהאוכלוסייה העירונית. חוקרים טוענים שהיהודים, שהיוו כ-25% מתושבי ורשה, החזיקו בכ-40% מהכנסים בעיר.

     

    כמעט כל יהודי פולין וליטא גורשו לגטאות ב-1940 ורכושם "הוחרם" וחולק בין מתיישבים גרמנים לשכנים הפולנים העניים, שרבים מהם היו אנטישמים בעצמם והאמינו שהיהודים מחביאים מטמוני זהב. "הפולנים פלשו לבתים בבת אחת ולקחו מכל הבא ליד", אומרת קרוייטרו.

     

    מה היקף הרכוש שנבזז במזרח אירופה?

     

    "זאת שאלת מיליארדי הדולרים, כי אם היתה לה תשובה, היה ניתן לדרוש החזר, אבל אני מעריכה שאין תשובה. רוב היהודים במזרח היו עניים. חלקם היו סוחרים קטנים בעיירות היהודיות וחלקם פועלים קשי יום בערים. הם היו רבים מאוד, אז ביחד היה הרבה, אבל הסכום הכולל לא ידוע. רישום הנדל"ן לא היה מסודר ויש בתים שלא יודעים למי הם היו שייכים".

     

    יש רשימות מסודרות של היהודים שנרצחו. אי אפשר לחשב לפיהן כמה בתים היו להם?

     

    "לא. ראשית, לא ידוע כמה מהם גרו בבתים משלהם וכמה גרו בשכירות, ושנית, לא ידוע כמה משפחות היו, כי רוב המשפחות היו מרובות ילדים ואין תיעוד לגיל ולמצב המשפחתי של הנרצחים".  

     

    מזרח אירופה נכבשה בתום המלחמה בידי ברית המועצות שהשליטה בה קומוניזם והלאימה את המפעלים והבתים. ניצולים שחזרו לבתיהם גילו ששכנים ופליטים גויים פלשו לתוכם, והרשויות היו צריכות להחליט מי יגור בבתים ומי יסולק. עדויות מראות שפקידי הממשל בהונגריה ניסו, לרוב, לאפשר ליהודים לחזור, ואילו בפולין ובצ'כוסלובקיה התעלמו מהם. רבים מהיהודים ממילא רצו להתנתק מאירופה ולעלות לארץ, ובדרך ויתרו על רכושם. 


    אושויץ, אפילו אפרם של הנרצחים הולאם.

     

    העיירות היהודיות בברית המועצות הולאמו עוד לפני השואה והפכו לקולחוזים בניהול ממשלתי. הנאצים שרפו את העיירות ברגע שכבשו אותן ב-1941. כמיליון מ-3 מיליון יהודי בריה"מ נרצחו, והשאר ברחו מהשטח הכבוש ושוכנו מחדש במחוזות אחרים של האימפריה הסובייטית, כמו מיליוני פליטים אחרים. רובם איבדו גם את בתיהם החדשים כשעלו לארץ בשנות ה-90'. קשה מאוד להעריך כמה רכוש נגזל מהם בכל הטלטלות הללו. 

     

    "היהודים איבדו את רכושם גם במקומות שבהם לא נרצחו", אומרת קרוייטרו. "כ-800 אלף יהודים חיו לפני השואה ברומניה, ו'רק' 350 אלף נרצחו. רוב היהודים בבוקרשט, למשל, הפכו לעובדי כפייה בתנאים קשים, אבל המשיכו לגור בבתיהם. אבל המדינה הלאימה גם את הבתים שלהם, וברגע שעלו לארץ - הם איבדו אותם".

     

    אפילו ישראל גזלה מהם

    דיני הנזיקין מחייבים פושעים לשלם לקרבן פיצויים על הנזק שגרמו. הבעיה היא שאין דרך למדוד את הסבל שהנאצים גרמו לקורבנות ולתקן אותו. לחלק מהנרצחים לא היו יורשים, וגם את היורשים אי אפשר לפצות באמת על האבדן. הנזקים היחידים שניתן למדוד הם הניצול הכלכלי בעבודות הכפייה ושוד הרכוש.

     

    העיסוק בהחזרת הרכוש מעורר אי נחת עזה בקרב היהודים. הסכם השילומים עורר בארץ סערה ציבורית והפגנות אלימות. המתנגדים טענו שמדובר בהשלמה עם הרוצחים ואף בנסיון להתעשר על חשבון הנרצחים.

     

    כיום יש מחלוקת על השימוש בכסף. הטיפול ברכוש מתחלק בין כמה וכמה ממשלות וארגונים שאינם מתואמים ביניהם - ועדת התביעות, איל"ר (WJRO), החברה להשבת רכוש, פרוייקט Heart, ועוד ועוד. הכסף הצמיח תעשייה של עורכי דין ועסקנים שגזרו קופונים, בשעה שניצולים רבים חיים בעוני. כך או כך, ברור שחלק מהרכוש כלל לא הוחזר. "כהכללה גסה, מדינות מערב אירופה החזירו, ומזרח אירופה - לא", אומרת קרוייטרו.

     

    מערב גרמניה שילמה לממשלת ישראל ב-1952 כ-3 מיליארד מרק, שחולקו בין המדינה לחלק מהניצולים, שקיבלו פיצויים אישיים. 450 מיליון מרק נוספים שולמו לוועדת התביעות, שהחזירה לניצולים וליורשים פיצוי על רוב הרכוש שנלקח מהם. בנוסף, משלמת גרמניה עד היום רנטות לניצולים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה, ופיצויים לעובדי הכפייה. ההערכה הרווחת היא שהגרמנים עצמם החזירו יותר ממה ששדדו. הולנד, בלגיה ואיטליה ביצעו הסדרים דומים.

     

    רוב היהודים בצרפת ניצלו וחזרו לבתיהם, אבל כספם ורכושם נבזזו ולא הוחזרו שנים ארוכות. הארגונים והממשל האמריקני ניהלו מאבק קשה נגד ממשלת צרפת, עד שב-2001 היא החזירה לוועדת התביעות את רוב התכשיטים ויצירות האמנות שנשדדו והורתה לבנקים הצרפתיים להחזיר 72 מיליון דולר שהיהודים הפקידו לפני השואה. 


    חלוקת מזון לניצולי שואה. הרצח הסתיים, השוד לא 

     

    12.5 מיליארד דולר של יהודים וקרבנות אחרים  - "עדי יהוה", הומוסקסואלים - הופקדו לפני השואה בבנקים בשווייץ - בידי הקרבנות עצמם ובידי הנאצים. הבנקים סירבו לוותר על הכסף, בטענה שאין מסמכים המוכיחים בעלות, והארגונים ניהלו נגדם מאבק משפטי ותקשורתי ארוך. ב-1999 נחתם הסדר והכסף חולק ליורשים ולניצולים. שלוש חברות ביטוח בינלאומיות החזיקו 306.24 מיליון דולר נוספים של מבוטחים יהודים, עד שהממשל האמריקני איים שלא יאפשר להן לפעול בארה"ב.

     

    למרבה האבסורד, התנהל מאבק דומה גם בישראל, אחרי שהתברר שבנקים ישראלים מחזיקים מאות מיליוני שקלים שיהודים מאירופה הפקידו בארץ לפני שנרצחו בשואה, ושחברות נדל"ן כמו הכשרת היישוב מחזיקות אדמות שאותם יהודים רכשו כאן מתוך ציונות. הבנקים והחברות ויתרו על הכסף רק בשנים האחרונות, אחרי מאבק תקשורתי וציבורי ארוך שניהלה נגדם החברה להשבת רכוש. 

     

    רוב הכסף הזה היה שייך ליהודי המערב העשירים. מדינות מזרח אירופה, ששדדו מהיהודים לפחות כמו הגרמנים, כמעט לא החזירו דבר. חלק הניצולים ממזרח אירופה קיבלו שילומים מגרמניה - וחלקם נפלו בין הכיסאות הבירוקרטיים וקיבלו רק קיצבאות זעומות מהכסף שממשלת ישראל קיבלה מגרמניה. 

     

    "אם נחזיר הכל נפשוט רגל"

    מנתוני הארגונים עולה שיוון ומדינות ברית המועצות ויוגוסלביה לשעבר לא ביצעו הסדר להחזרת הרכוש. הונגריה, רומניה, צ'כיה וסלובקיה חתמו על הסכמים לפיהם היורשים והניצולים יקבלו רק חלק משווי נכסיהם, ורק אחאי שיתמודדו בסבך בירוקרטי. רק 250 מיהודי רומניה השיבו לעצמם את רכושם. צ'כיה הקציבה לרבבות הניצולים והיורשים 8 מיליון דולר בלבד וסלובקיה - 20 מיליון שקל.

     

    ממשלת פולין מנהלת כבר שנים מו"מ סבוך עם הארגונים. עד כה גובשה טיוטת הסכם, לפיה יינתן פיצוי חלקי בלבד בהיקף כולל של 4 מיליארד דולר, ורק בתנאי שהקורבנות ישלמו ארנונה של 70 שנה ויוותרו על דרישה לאזרחות פולנית. 

     

    "הרכוש שהולאם במזרח אירופה הופרט בשנות ה-90 ועבר לבעלות הדיירים", אומרת קרוייטרו. "כדי לעשות הסדר פיצויים הוגן, צריך לשלם גם ליהודי שביתו נלקח וגם לפולני שגר בו כיום. פקיד פולני אמר לי פעם: 'אם נחזיר ליהודים את כל מה שלקחנו מהם, המדינה תפשוט את הרגל'".

     

    הרצח ההמוני של היהודים הסתיים בשחרור מחנות הריכוז בינואר 1945. הביזה, לעומת זאת, המשיכה - בעיקר במדינות ערב. 700 אלף יהודים נמלטו מהעולם הערבי לישראל ולצרפת בין 1946 ל-1964. רבים מהם חיו במדינות ערב בעושר, אך נאלצו לעזוב את כל נכסיהם. מיליון ניצולי שואה ומזרחים הגיעו לארץ בחוסר כל והתחילו כאן מחדש, באחד ממבצעי ההגירה המורכבים בהיסטוריה. על כך - בפרקים הבאים של הזהב היהודי.


    פורסם לראשונה 01/05/2011 15:54

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים