הפריפריה במרכז: תיאטרון הנגב יציג ב"סימטה"

שיתופי פעולה בין מוסדות פרינג' אינם דבר שבשגרה. גם בשל המלחמה הנכפית עליהם, ירצו או לא ירצו, על עוגת התקציב המזערית, וגם בשל מלחמת ההישרדות הכללית מול קניינים אזוריים המעדיפים באופן מסורתי כמעט, סדרות מנויים שמורכבות מהפקות ארוזות ומשווקות היטב של התיאטרונים הרפרטואריים מהמרכז.

לעומת זאת, בימים אלה נרקם איחוד כוחות חדש בין תיאטרון "הסימטה" ביפו לבין תיאטרון הנגב, הפועל במועצה האזורית אשכול.

מתוך "חרפות וגידופים". עכשיו גם ביפו.

בחודש הקרוב יארח תיאטרון "הסימטה" באופן סדיר הפקות של תיאטרון הנגב, הפועל ומתוקצב על ידי משרד התרבות כקבוצת תיאטרון פריפריאלית. בין ההצגות שיזכו לחשיפה על הבמה ביפו יהיו "חרפות וגידופים", מונודרמה שזיכתה את השחקן מיגל אורבך בפרס "קיפוד הזהב" מטעם מוסדות הפרינג' בישראל והצגת הדגל של הקבוצה הדרומית, "הביתה", מאת הרולד פינטר, בבימויו של מנהל התיאטרון, איסי ממנוב ובהשתתפות שמואל שילה, אורן יאדגר, יוסי כרמון ואחרים.

עוד בין ההפקות שיצפינו מן הנגב ליפו: "אלכס ומוריס", קומדיה מאת המחזאי האמריקני מייקל אלקין ובהשתתפות שמוליק שילה ויוסי סגל, שגיבוריה שני זקנים, האחד רגזן והשני ביישן, בבית האבות בו הם מנסים להימלט ביחד מן הבדידות.

"תיאטרון הנגב הוא מרכז יצירתי עולה שהוליד הצגות מדהימות. מדובר בתיאטרון פורץ דרך בעולם הפרינג' ואנחנו שמחים להעניק במה לכישרון ברוך שכזה", אומרת עירית פרנק, שחזרה לאחרונה לנהל את "הסימטה" ביפו.

מנהל תיאטרון הנגב: "נטיית הפריפריה לצרוך תרבות מתל-אביב"

גם מנהל תיאטרון הנגב, הבמאי איסי ממנוב, שמח על ההזדמנות לחשיפה במרכז. "מזה זמן אנחנו מחפשים מקום במרכז שיהווה בשבילנו עוגן או בית שבו נוכל להופיע בצורה קבועה עם מספר הצגות בכדי לחשוף את מרכולתנו גם בפני הקהל במרכז", הוא אומר, "אנחנו שמחים על שיתוף הפעולה הזה ומאמינים שהוא התחלה של מערכת יחסים ארוכת טווח".

ממנוב מודע לכינוי שדבק בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי, "תיאטרון על גלגלים", אך לדבריו במקרה של תיאטרון הנגב, יציאה מהמגרש הביתי היא כורח הישרדותי ממשי. "יש לנו אולם בית במועצה האזורית אשכול, אבל אחרי שלוש הצגות, מיצינו את היקף הקהל הפוטנציאלי", הוא אומר, "זו מועצה של עשרת אלפים תושבים, וככזו אין לנו ברירה אלא למצוא עוד אולמות שיארחו אותנו ויהוו בסיס כדי שנוכל ליצור לנו קהל יעד".

לדברי ממנוב, ניסיונות לעשות כן באזור הנגב והדרום, לא צלחו עד כה. "ניסינו לייצר שיתופי פעולה בבאר שבע, שדרות ואופקים, אבל צריך לומר את האמת, הנטייה של הפריפריה היא לצרוך תרבות מתל-אביב. תיאטרונים קטנים לא מקבלים מקום כי מקבלי ההחלטות לא מבינים עדיין את החשיבות שבדבר. אנחנו מנסים לשנות, אבל זה לא קל", אומר ממנוב.

ולמרות הקשיים, ממנוב אופטימי. הוא מצביע בין היתר על יוזמות ברוכות, בהן זו החדשה לתמיכה בניוד הפקות פרינג' נבחרות של מפעל הפיס וכן פרויקט "תרבות לישראל" של מינהל תרבות, שמחליף במידה רבה את פעילותה של עמותת "אמנות לעם" ומטרתו הפצת תרבות בשטחי הפריפריה.

"יש התחלה של התעוררות בנושא ומלמדות על כך שתי היוזמות החדשות של מפעל הפיס ומינהל תרבות,

וכבר כעת רואים בשטח פתיחות גדולה יותר של רכזי תרבות ומנהלי מתנ"סים וקניינים לחפש נישות נוספות מעבר לסדרות מנויים לקהל רחב, אבל זה בחיתולים והדרך עוד רחוקה. זה כמובן קשור במדיניות של תמריצים שידחפו אותם להזמין יותר הפקות מהפרינג'. צריך להדגיש גם שהתרבות הפריפריאלית עובדת בשנים האחרונות על סדרות אזוריות בשל ההפרטה של הקיבוצים והמושבים. אני חושב שגם המגמה הזו משתנה, ושלאט לאט נחזור לתרבות יישובית שבמסגרתה מזמינים הצגות קטנות שנכנסות גם לחדר האוכל. בסך הכל אני אופטימי".