שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    עטיפת הספר

    גמילה מחיתולים: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

    כדי להתחיל בתהליך של גמילה מחיתולים צריך לא רק כמויות של בגדים להחלפה, סמרטוטי רצפה ומכונת כביסה שמוכנה לעבודה קשה, אלא גם הרבה סבלנות וכוחות להתמודד עם ה"בריחות". דפנה תייר מסבירה מדוע אסור לומר "לא קרה כלום" כשהילד מפספס ולמה אסור לעמוד מהצד כשזה קורה

    כשהחיתול מוסר בפעם הראשונה הפעוט אינו מבין את משמעות הדבר וספק אם הסבר מילולי יעזור. משמעותה של הסרת החיתול ולבישת התחתונים יתחוורו לו רק כאשר "יפספס" לראשונה.

     

     

    אם עד כה הוא נהג לעשות את צרכיו בלי שהייתה לכך בהכרח עדות או השפעה חיצונית, עכשיו, כשהוא עושה את צרכיו בבגדיו, הוא לא יוכל להתעלם מהביטוי החיצוני של זה: רק מעט מהפיפי ייספג בתחתונים ורובו יזלוג במורד רגליו. הוא יחוש בחמימות המתפשטת לאורך פלג גופו התחתון, הוא ירגיש ויראה את הרטיבות ואף יריח אותה. הוא עשוי גם לגעת בה. אם יעשה קקי בתחתונים, הרי שה"חבילה" תורגש בתוך התחתונים וחלק מהצואה עלול לדלוף אל מחוץ לתחתונים. הריח גם הוא יורגש במלוא עוזו.

     

    הכתבות הקודמות:

     

    קשה להתעלם מחוויה חדשה זו. היא מכה בחושים השונים (מגע, ראייה, ריח) ובוודאי תעורר גם אצל הפעוט וגם אצל הסובבים אותו תגובות שלא הכיר עד כה. וטוב שכך, שכן החוויה החדשה הזו הכרחית ללמידה והיא שתביא בעצם לשינוי המיוחל בהתנהגותו. התינוק חייב לחוש ולחוות את משמעות עשיית צרכיו בתחתונים ולקשר בין תחושותיו לפני עשיית הצרכים לבין התוצאה. במילים אחרות – על הפעוט ללמוד על בשרו, הלכה למעשה, את משמעות הגמילה מחיתולים, וזו הלמידה הטובה ביותר בעבורו, טובה יותר לאין שיעור מכל הסבר שנספק לו, מכל ספר או קלטת בנושא. שכן, אילו היינו מנסים לגמול אותו ובה בשעה ממשיכים לחתל אותו, היה לו קשה ביותר, כמעט בלתי אפשרי, להבין מדוע עליו להיגמל.

     

    לפיכך, למרות כל אי הנוחות הכרוכה בדבר, עלינו להתכונן לקראת הפספוסים ולהבין שהם חלק הכרחי מתהליך הלמידה. נכין מלאי מספיק של תחתונים ובגדים להחלפה, גיגית להשרות בה את הבגדים הרטובים עד שתצטבר כמות מספקת למכונת הכביסה (זה קורה די מהר...) ומלאי של סמרטוטים, סחבות או נייר סופג כדי לספוג ולנקות את השלוליות שתופענה במקומות שונים בבית. ובעיקר עלינו לאזור כוחות וסבלנות להתמודדות עם הבלגן שיופיע בחיינו לזמן מה.

     

    חשוב להדגיש שבימים אלו אסור בשום אופן להמעיט בנתינת שתייה לפעוט מתוך הנחה שכך ייחסכו הפספוסים. נהפוך הוא: מעבר לחשיבות המובנת מאליה של שתייה בלי הגבלה, הרי שדווקא אם ירבה הפעוט בשתייה, יחווה מספר פספוסים רב יותר, וכך יבין מהר יותר את הגמילה ויפנים אותה. חוויית הפספוס החוזרת ונשנית תיצור אצלו במהרה את הקשר בין תחושת המלאות בשלפוחית השתן לבין התוצאה שבאה בעקבותיה. באופן כזה נוצרת ההתניה בין הגירוי לבין התגובה, אותה התניה שעליה מתבססת הלמידה.

     

    הפעוט פיספס? אל תגידו "לא קרה כלום" 

    ברור שהפספוסים הם חלק מהתהליך ושאי אפשר לדלג על שלב זה בלמידה. אך אין זה אומר כי עלינו לקבל אותם כרצויים או כי עלינו לתת לפעוט את ההרגשה שזה בסדר לעשות פיפי או קקי בתחתונים (או על הרצפה, על השטיח, על הספה או בכל מקום אחר). אנו רוצים שהפעוט יבין, למן הרגע הראשון, שאף על פי שקרה פספוס, לא רצוי שזה ימשיך ויקרה. עליו להבין למן ההתחלה שזו אינה התנהגות שמקובלת עלינו. עליו להבין כי עשיית הצרכים בבגדים אינה טובה בעינינו. לפיכך, תגובות כמו "לא נורא", "אין דבר", "לא קרה כלום" וכד', השכיחות אצל רוב ההורים והגננות, אינן תגובות הולמות, שהרי אם לעשות פיפי וקקי בתחתונים זה "לא נורא", מסקנת הפעוט עלולה להיות שאפשר אפוא להמשיך ולנהוג כך.


    אל תעמדו מהצד כשהילד מפספס - קחו אותו ישר לשירותים (צילום: Index Open)

     

    עם זאת אין מקום לביטויי כעס משום שעלינו לזכור שהפעוט אינו יודע עדיין מהי ההתנהגות המצופה ממנו, אבל עליו להבין שההתנהגות הזו אינה ההתנהגות הרצויה, ואנו נמחיש לו זאת בכך שנבטא בתגובתנו אי שביעות רצון מתונה מהתנהגותו ונאמר לו, למשל: "אוי, חבל! עשית פיפי/קקי בתחתונים... זה לא נעים להיות רטוב/מלוכלך. בפעם הבאה תעשה בסיר/אסלה".

     

    חשוב להבין את מרכיביו של המסר הזה: תחילתו ביצירת הקשר שלילי לעשיית הצרכים בבגדים: אבא ואמא אינם מרוצים – זהו תנאי הכרחי על מנת שגם הוא עצמו יבין שזו תופעה שלילית. עם זאת, על המסר להיות אופטימי ופרודוקטיבי. אנחנו מבטיחים לו שהפעם הבאה תהיה שונה, מוצלחת יותר. בחזקת נבואה שעשויה להגשים את עצמה.

     

    בהתאם להתקדמות התהליך תשתנה עוצמתה של התגובה השלילית שלנו. אצל רוב ההורים יקרה הדבר באופן טבעי והגיוני: ככל שהפעוט ישלוט טוב יותר ולאורך זמן רב יותר בצרכיו, כך יהפכו הפספוסים לפחות מצופים ו"לגיטימיים".

     

    אי שביעות רצון - לא כעס והשפלה

    פספוס חד פעמי עשוי להתרחש, ועליכם להבהיר לפעוט שסטייה זו מההתנהגות המצופה ממנו בשלב מתקדם זה אינה מקובלת עליכם, אך עם זאת, בתהליך הגמילה יש להימנע, כאמור, מתגובות חריפות של השפלה או הענשה בשל פספוס.

    תחושת העצמי בגיל זה עודנה שברירית מאוד. לפיכך, גם אם אתם חשים שהפספוסים של הילד "מוציאים אתכם מדעתכם", עליכם לווסת את כעסכם ולבטא במפורש ובצורה מכבדת את אי שביעות רצונכם הרבה.

     

    כשהפעוט מפספס – עליכם כמובן להחליף לו, לנקותו ולהלבישו בבגדים יבשים ונקיים. כמו כן, תוכלו לנצל את הזמן הקצר שבו הוא עדיין בבגדיו הרטובים/מלוכלכים ולהדגיש באוזניו את חוסר הנעימות שבכך. אך איני מצדדת בהשארת הפעוט בהפרשותיו "כדי שיבין" או "כדי שילמד לקח". ראשית – משום שיש פעוטות שלא יתרגשו מכך ושזה לא יפריע להם, והשארתם בבגד המלוכלך תוביל לתוצאה הפוכה מזו שהתכוון אליה ההורה. אך סיבה מהותית אף יותר היא שגישה כזו אינה חינוכית, זו גישה נוקשה ומנוכרת שאינה מלמדת דבר חיובי ולפיכך אינה תואמת את גישת הסמכות המיטיבה.

     

    מה לעשות כשתופסים פספוס "על חם"?

    הנטייה הטבעית של רוב ההורים המבחינים שהילד עושה צרכיו בבגדיו היא להעלים עין ולאפשר לפעוט לסיים את צרכיו. זאת משום שאנו חשים שאין זה נעים ונכון להפריע לאדם באמצע עשיית צרכיו. בנוסף, באוזני הורים רבים מהדהדות אזהרותיהם המאיימות של המומחים השונים על אודות "הטראומה" שתיגרם לילד אם ננקוט פעולה כלשהי בנוגע לצרכיו. הורים רבים עומדים אפוא מן הצד כשהפעוט עושה את צרכיו בבגדים ואינם מודעים לכך שהפסיביות הזו שלהם מעבירה מסר מוטעה לפעוט. המסר הלא חינוכי המועבר פה הנו: אף על פי שאני, ההורה, נוכח ורואה אותך מתנהג באופן שאינו מקובל עליי – אני עומד מן הצד, לא מתערב ולא מונע את התנהגותך הבלתי רצויה.

     

    ברור שמסר כזה מבלבל מאוד את הילד, אך הוא גם מערער את מעמדכם כסמכות המחנכת של הילד שמציבה בעבורו גבולות. הפעוט שמרשה לעצמו לעשות את צרכיו בבגדים גם בודק גבולות: אבא ואמא אמנם מלמדים אותי לעשות קקי ופיפי בסיר/אסלה, אבל אני לא מעוניין להתאמץ יותר מדי ולשנות את הרגליי ולכן אעשה קקי ופיפי היכן שנוח לי. נראה מה הם יכולים לעשות בנידון...

     

    לפיכך אתם חייבים להגיב, גם במקרה שמדובר בילד שהתאפק זמן רב ועורר בכם דאגה עקב אי עשיית צרכיו. גם אז תהיה זו טעות מצדכם לאפשר לו זאת. אתם חייבים להגיב ולא "לעצום עיניים". התגובה תגרום, אמנם, אי נוחות מסוימת לפעוט שעושה את צרכיו, אולם רק כך תוכלו לעזור לו להפנים את המסר החד משמעי, הברור והעקבי שלכם: קקי ופיפי עושים רק בסיר/אסלה, ולא בבגדים. אני מאמינה שזהו עיקרון חינוכי מן המעלה הראשונה: הורה אינו יכול להרשות לעצמו לראות את התנהגות ילדו, התנהגות שאינה מקובלת עליו, ולהתעלם ממנה. הדבר אינו נכון בשום עניין ובאף גיל ולא כל שכן בתהליך החינוכי של גמילה מחיתולים.

     

    כשתבחינו כי הפעוט עושה את צרכיו בבגדים, גשו אליו בזריזות (אין צורך לקפוץ ולהתנפל עליו!) ואמרו "לא חמוד, לא לעשות פיפי/קקי במכנסיים. בוא מהר לסיר/אסלה ושם תעשה את הפיפי/קקי". ובתוך כך הרימו את הפעוט ושאו אותו לשירותים.

    אם החלטתם לגמול בעזרת הסיר, יש לגשת מיד עם הסיר אל הפעוט ובזמן אמירת הדברים לפשוט את בגדיו ולהושיבו.

     

    סביר להניח שההפרעה הזו תגרום לפעוט לעצור את עשיית הצרכים. ייתכן שלא יצליח להמשיך ולעשותם לאחר שתושיבו אותו במקום הראוי. אל תיבהלו, לא עשיתם מעשה איום ונורא שיפגע בילד. במוקדם או במאוחר הוא יעשה שוב את צרכיו, ואולי יבין שלא משתלם לו לעשותם בבגדים כי זה פשוט לא יצלח בידו: אבא או אמא יבחינו בו ולא יאפשרו לו לנהוג כך. וזהו תהליך הלמידה שאנו מעוניינים שיחווה, ושבסופו של דבר יגרום לו להתאפק ולא לעשות את צרכיו אלא בזמן שהוא יושב על הסיר/אסלה.

     

    מתי ייפסקו הפספוסים?

    לצערי לא ניתן לצפות את משך הפספוסים או את תכיפותם. יש ילדים שמסתפקים בפספוסים בודדים ובזאת מסתכם שלב זה מבחינתם – הם כבר "קלטו" את העניין. אחרים ימשיכו

    לפספס לאורך חודשים רבים ומתישים.

     

    כפי שנאמר עוד קודם, בתחילת התהליך על ההורים להגביר את הקשב שלהם ולזהות את הסימנים שנותן הפעוט ואת הזמנים שבהם הוא עומד לעשות את צרכיו. מובן שעשויות להיות "התראות שווא". גם ההורה עלול לטעות בהשערתו שהגיע זמן עשיית הצרכים וגם הפעוט, שעדיין לא מזהה במדויק את תחושותיו או שמאוד דרוך לא לפספס, עשוי להזעיק את הוריו לשווא.

     

    ובכל זאת אני מאמינה שככל שתשכילו למנוע פספוסים על ידי לקיחה יזומה של הפעוט לסיר או לשירותים ועל ידי "הפרעה" לפעוט כשהוא מפספס, כפי שתואר לעיל – כך תתרמו רבות לקיצור שלב הפספוסים ולקידום התהליך.

     

    בשבוע הבא: כך תלמדו את הפעוט לשבת על הסיר והאסלה

     

    הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית בעלת תואר M.A מאוניברסיטת בר אילן. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים "


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הוא מפספס? אל תכעסו - הסבירו
    צילום: Shutterstock
    כריכת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים)
    עטיפת הספר
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים