שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כמו של אמא: עוף בקארי
    אז מה אם הוא כבר בן 90? חוש הטעם וחוש הביקורת של סלים כליפא עובדים מצוין. בנו דודי הכין לכבודו עוף בקארי עם תפוחי אדמה - וחיכה לפסק הדין

    "אתה יכול לשבור לי את העצמות?"

     

    "אם אשבור לך את העצמות יישארו שפיצים, יותר טוב שאנסר לך אותן". משה, הבן של זלמן מהבשרים של זלמן מחליט מה טוב בשבילי.

     

    מה יש לי כבר להפסיד? משה הוא בן של קצב שהיה בן של קצב שהיה בן של קצב. ככה 11 דורות אחורה. ואני, שיש לי חולשה למסורת ולמורשת, מוכן לסטות מההוראות הברורות של אמא שלי גם כי אין לה מסור, וגם כי מי שמשפחתו מתעסקת עם בשר כבר יותר ממאתיים שנה בטח יודע משהו.

     

    את הפטנט של לשבור לעוף את העצמות לפני שמכניסים אותו לסיר אמא לימדה אותי לפני הרבה שנים, ומאז אני שובר את העצמות לכל עוף שמעז להכנס אלי למטבח. ככה במשך שעה וחצי כל הטוב שנמצא בתוך העצם זורם לו לתוך הרוטב ומתחתן איתו.

     

    משה נתן לי בשקית את הפולקעס המבהיקים מנקיון ואני שם פעמיי הביתה. ההורים שלי באים.

     

    קצת רקע על העוף בקארי של אמא שלי. אמא שלי, שהיא בשלנית מעולה, בת לבשלנית עוד יותר מעולה, מפגינה אהבה דרך מה שהיא שמה על השולחן. אבל מכל ארסנל המטעמים העיראקים שבאמתחתה, אני הכי אוהב את העוף בקארי. היא יכולה לשים מולי שלושה סוגי קובה, כל מיני ממולאים מכושפים וסמבוסק בכל מיני צורות, אבל אני לא רואה כלום חוץ מהעוף בקארי. רק אותו. עם אורז לבן. צלחת אחרי צלחת אני מחסל תוך התעלמות מוחלטת משאר התבשילים שאנשים מוכנים להרוג בשבילם.

     

    "לא אכלת כלום" היא מתלוננת.

     

    "הכל בסדר, אמא. שכחת שאני אוהב עוף קארי? ולמה הוא לא חריף היום?"


    (צילום: דודי כליפא) 

     

    החלטתי לבשל את העוף בקארי לכבוד אבא שלי, שהוא מין נחום תקום בן 90, והחליט שהגיע הזמן לצאת ממבצרו בבאר שבע אחרי שישה חודשים ולבלות את יום העצמאות איתנו. נפילה קטנה וסדק בעמוד השדרה עכבו אותו שם. עניינים פעוטים ביחס לאירועים במוח, בלב ובצנרת הדם שלו שריתקו אותו לעיר בפעמים הקודמות.

     

    הוא כבר לא רואה כל כך טוב וגם עם מכשירי שמיעה בשתי האזניים הוא כל הזמן מתלונן שהוא לא שומע אותנו. "תפסיק לשחק עם הווליום ואולי תשמע", אני אומר לו. אני לא בטוח מה מצבו של חוש המישוש שלו, אבל אני בטוח שבחושי הטעם והריח שלו אף אחד עדיין לא טיפל. האיש אוהב לאכול ויודע איך מתענגים על צלחת.

     

    גם בחוש הביקורת שלו לא נגעו. סיפור אבוד. אף אחד לא יוכל לגעת בחוש הביקורת של האיש הזה, לא בחיים האלה, בכל אופן. אותי זה כבר מצחיק. את אמא שלי פחות. כי בזמן האחרון הסולטן מתלונן שהאוכל שלה כבר לא כל כך מדויק.

     

    אחרי יותר מארבע שעות אצלנו הוא קם ומודיע שהוא הולך הביתה. לא לפני שהוא פולט שהעוף בקארי שבישלתי לו מזכיר את העוף בקארי שאשתו היתה מבשלת פעם. זה באמת כנראה חזק ממנו. אמא שלי, שמכירה את הסחורה שלה, אף פעם לא נעלבת ולוקחת את הגבר-גבר/ילד-ילד שלה הביתה.

     

    "הוא היה מאושר היום, שמת לב כמה?" האשה שאתי מחייכת אלי "ואתה יודע מה מדהים? כמה שהוא צלול וחד".

     

    "הוא בסך הכל בן 90", אני אומר לה.

     

    עוף בקארי עם תפוחי אדמה

    המרכיבים (ל-4 מנות):

    12 פולקעס נקיות ושבורות/מנוסרות

    1 בצל גדול קצוץ (אפשר להוסיף עוד אחד חתוך לרבעים)

    4 תפוחי אדמה גדולים, קלופים ופרוסים לפרוסות עבות

    4 כפות עמוסות אבקת קארי הודי

    1 כפית (או יותר) פלפל שאטה טחון (לא חובה)

    מלח ופלפל

    אמא שלי מוסיפה גם רסק עגבניות, אני מוותר.

     

    אופן ההכנה:
    1. מערבבים את הקארי עם פלפל השאטה הטחון ומצפים בתערובת את פרוסות תפוחי האדמה.
    2. מחממים שמן בסיר רחב ומטגנים את תפוחי האדמה המצופים משני הצדדים עד להשחמה. מוציאים מהסיר ושמים בצד.
    3. באותו הסיר מטגנים את הבצל הקצוץ להשחמה.
    4. מוסיפים את העוף לסיר ומטגנים מכל הצדדים עד להשחמה.
    5. מחזירים את תפוחי האדמה לסיר.
    6. זה הזמן להוסיף את רבעי הבצל ורסק העגבניות לתבשיל אם בחרתם להוסיפם.
    7. מוסיפים 3 כוסות מים רותחים ומביאים לרתיחה.
    8. מתבלים במלח ופלפל, מכסים את הסיר ומנמיכים את האש לשעה וחצי. מומלץ לאכול לצד אורז לבן.




     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים