על איזו ירושלים מאוחדת הוא מדבר?
ב"שכונות" מזרח ירושלים חיים כ-250 אלף פלסטינים. אם יחליטו להריץ מועמד לראשות העיר - יש להם סיכוי לא רע. ונתניהו בשלו, מדבר על "שלמות ירושלים"
עיסאוויה, כמו 28 כפרים פלסטינים אחרים, סופחה לישראל ולירושלים מיד לאחר מלחמת ששת הימים. לפני 1967, היא לא היתה חלק מירושלים הישראלית, וגם לא מ"אל-קודס", ירושלים הירדנית. כל שטחה של ירושלים הירדנית היה 7 קמ"ר, כולל כמובן העיר העתיקה והמקומות הקדושים. אבל משיקולים כאלה ואחרים, החליטה ממשלת ישראל להרחיב את גבולות העיר ב-63 קמ"ר נוספים, שכללו את הכפרים, ועיסאוויה ביניהם.
כיום עיסאוויה וכפרים רבים נוספים הם "שכונות" בקצות ירושלים. תושביהם הם תושבי ירושלים, על אף שרובם המוחלט אינם אזרחי ישראל כי סירבו מאז ומעולם לבקש אזרחות. תושבי "השכונות" הללו מחרימים עשורים את הבחירות לעירייה. מאז שנות ה-90 הם מצביעים דווקא בבחירות לרשות הפלסטינית. כולם מגדירים את עצמם כפלסטינים, אינם מקבלים את השלטון הישראלי, ומהם יצאו לא מעט מפירי סדר ואף מחבלים רצחניים, אבל על הנוחות שבשירותי הבריאות והרווחה של עיריית ירושלים ומדינת ישראל הם לא ממהרים לוותר.
בתקופה האחרונה ניכר כי ראש הממשלה נתניהו מתחיל להתפכח מהחלום היפה, אך התלוש מהמציאות, של ארץ ישראל השלמה. גם בנאומו בקונגרס, הוא אף לקח צעד קדימה והתמקד בגושים.
הוא עדיין לא השכיל להשליך מכך על ירושלים. כשהפריח בקונגרס את הססמאות הנדושות על שלמותה, יכול להיות שהוא מתעלם מהמציאות בשטח, או שהוא פשוט מנותק ממנה? במזרח ירושלים חיים כיום יותר מ-250 אלף פלסטינים. ב"שכונות" אום-טובא, צור-באהר, שועפאט ואחרות הוא לא ימצא יהודים, מלבד כמה משוגעים משיחיים, פשוט כי אין ליהודים מה לחפש שם. אם יחליטו ערביי מזרח העיר, המהווים כמעט 40% מתושבי ירושלים, להפסיק להחרים את הבחירות לעירייה, ויריצו מועמד לראשות העיר, יש להם סיכוי לא רע למנות ראש עיר פלסטיני לבירת ישראל!
לשנות גבול מוניציפלי
וביבי בשלו. מדבר על "שלמות ירושלים". אבל איזו ירושלים? הלקח המתבקש מיהודה ושומרון הוא שאם יתעקש לדרוש את דין צור-באהר ושועפאט כדין פסגת זאב ועיר דוד, סופו להחליש (שוב) את הלגיטימיות של פסגת זאב ועיר דוד. במקום לחזק את דרישותינו על מה שכל בר דעת מבין שצריך להיות שלנו בכל הסדר עתידי, נתניהו עסוק בהחלשת דרישותנו על כל ס"מ שמעבר לקווי 67', לגיטימיות ככל שיהיו.האינטרס הציוני, הפרגמטי, השפוי, הוא מדינה יהודית ודמוקרטית לצד מדינת פלסטין, עם גבולות ברורים ויכולת הגנה עצמית. על כך יסכימו תומכי מר"צ עד ליברמן פה אחד, וכך הצהיר גם נתניהו. אבל כדי להשיג מטרה הגיונית, צריך לדעת להבדיל בין עיקר לטפל.
אם נתניהו ישכיל להבחין בין צור-באהר לגילה, ובין עיסאוויה לפגסת זאב, הוא יחזק את שלמותה של ירושלים האמיתית. במקום להשליך את יהבו על 28 כפרים פלסטיניים, שמעולם לא היו חלק מירושלים - שייקח אחריות וייזום מהלך. בהחלטת ממשלה פשוטה, ניתן לקבוע מחדש את גבולות העיר ירושלים, ולהוציא בחזרה את הכפרים הפלסטיניים ממנה.
שינוי גבולות מוניציפליים של ערים בישראל איננו מהלך מורכב כל כך, ובטח שלא דורש פרטנר פלסטיני. בבת אחת, 200,000 מתושבי "מזרח העיר" יכולים להפוך לתושבי "עוטף ירושלים", או "אל-קודס" או כל שם שנבחר. מאותו הרגע הם יהיו פלסטינים, ולא תושבי בירת ישראל. את המו"מ על חלוקת העיר, כן או לא, נוכל למקד במה שחשוב לנו באמת כעם ישראל, תוך גיבוש קונצנזוס לאומי סביבו. זאת, בדומה לקונצנזוס הלאומי סביב גושי ההתנחלויות והסירוב לזכות השיבה.
יובל אדמון, פעיל בתא "אופק", הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית.
