שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    פתרון עכשיו לבעיית הבדואים
    דווקא בסוגיה כל כך חשובה, החליטו ממשלות ישראל לדורותיהן לא להחליט. אולי יקרה לו איזה קסם והעניינים יסתדרו. מה שלא ייעשה עכשיו, יעלה לנו כפל כפליים ויותר בעתיד
    בואו נשאל שאלה פשוטה: תוך כמה זמן יידרש למדינה מתפתחת, עתירת הישגים טכנולוגיים, צבאיים, כלכליים, מובילה בחדשנות, פרסי נובל ועוד, לפתור בעיית משוואה בנעלם אחד? כל תלמיד מתחיל במתמטיקה ישיב בביטול - נעלם אחד? קלי קלות. עכשיו בואו נחליף את הנעלם מהמשוואה ונציב במקומו את הצירוף "סוגיית הבדואים במדינת ישראל". דומני שהתשובה לשאלה תהיה מביכה.

     

    סוגיית הבדואים מונחת לפתחנו מזה עשרות בשנים, שרים רבים שהתחלפו, ראשי ממשלה, ראשי רשויות, אנשי ציבור, עיתונאים שכתבו על הנושא, חוקרים שפרסמו עבודתם. כולם כמו סרט נע, ידעו לדקלם ש"הסוגיה הבדואית חייבת פתרון". הרבה מילים, הרבה הצהרות וכמעט אפס החלטות. מה שבלט בעיקר הוא חוסר אומץ לטפל באחת מהסוגיות המורכבות, המרתקות והמאתגרות של החברה הישראלית.

     

    דומה שדווקא בסוגיה כל כך חשובה, החליטו ממשלות ישראל לדורותיהן לא להחליט. אולי יקרה לו איזה קסם, משהו יקרה, העניינים יסתדרו להם. זה כמובן לא עבד. הרציונל המזרח תיכוני והשעון המתקתק שלו קובעים בכל פעם מחדש: כל סוגיה שתבקש לדחות את פתרונה, תצוץ לך בגודל ובממדים עצומים יותר. כך בנושא הבדואים. רק בסוף השבוע האחרון התראיין שר החוץ, אביגדור ליברמן, וציין בכנות ובישירות האופייניים לו, כי היתה זו טעות גדולה לא ללכת על הסכם לונדון של פרס בזמנו. איפה הסכם לונדון ואיפה אנחנו היום.

     

    חשוב לבוא ולומר, סוגיית הבדואים היא סוגיה לאומית, חוסר ההחלטה והעמידה במקום העצימו אותה לממדים מדאיגים. הדקה התשעים חלפה ואנחנו מתקרבים לדקה האחרונה בהארכה. זמן נוסף לא יינתן לנו. למדינת ישראל ולאוכלוסיית הבדואים יש הזדמנות יוצאת מגדר הרגיל.

     

    החלטת ממשלת ישראל ליישם את התוכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב אמיצה, נוגעת בליבת הבעיה של אוכלוסיית מיעוט בחבל ארץ אסטרטגי, הנגב. ראשיתה ותכליתה, התייחסות ותפישה אחרת לתושביה ולאזרחיה הבדואים של ישראל. חלקם איבדו את מיטב בניהם במלחמות ישראל. את חלקם איבדנו בטיפשותנו ובאיוולתנו והנחנו לזרמים קיצוניים לחדור דרך הוואקום המסוכן.

     

    לא יהיו עוד שטחי הפקר

    עיקריה של התוכנית: מעבר תושבי הפזורה לישובי קבע, הקצאת כספים מאסיבית בתשתיות קיום בסיסיות, תחבורה ביוב, בינוי, מערכות חינוך, דיור איכותי, פיתוח אזור תעשייה ותעסוקה. כך ראוי שייעשה. מה שלא ייעשה עכשיו, יעלה לנו כפל כפליים ויותר בעתיד.

     

    הפוטנציאל והיתרון למדינת ישראל בתוכנית, טמון באפשרות לקחת אוכלוסיית מיעוט, שנדחקה לפינה ולהסדיר אחת ולתמיד תביעותיה. יתרה מכך, לפתח את תרבותם המיוחדת עתיקת השנים, ולהפוך את הנגב למרכז תיירות בינלאומי כבעל ערך חשוב והיסטורי. דמיינו כמה טוב זה יעשה למדינה.

     

    הצד השני של המטבע יהיה ברור וחד: מאותו הרגע, לא יהיו פשרות, לא יהיו שטחי הפקר. כמו לכל אזרח בכל רשות מקומית, חריגות בנייה יטופלו בהתאם, השתלטות על קרקעות יסוכלו מיידית. התוכנית מצריכה שיתוף פעולה מלא מצד הנהגת אוכלוסיית הבדואים וקבלת החלטה לעבור לעידן חדש, מתקדם ונכון עבורם. ממשלת ישראל בתוכניתה המוצעת הושיטה יד אמיצה, היד השנייה חייבת להיות מונפת ויש לשלב אותן יחדיו.

     

    פתרונות קסם או אגדות אינם בנמצא, אולם המצב הנוכחי הוא בבחינת הרע מכל ולא נסכים להנציחו. זו יכולה להיות שעתנו היפה, רגע היסטורי למדינת ישראל.

     

    רוביק דנילוביץ', ראש העיר באר שבע

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים