שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לחם מטוגן: כשאמריקני פוגש צרפתי

    יש מאכלים חובקי עולם שבכל מקום מכינים אותם כמעט באותה הדרך אבל קוראים להם בשם אחר. הלחם המטוגן, שבביתה של רותי קינן זכה לכינוי "יאם-יאם", הוא דוגמה טובה

    בין יום העצמאות האמריקני ליום שחרור הבסטיליה הצרפתי החלים שניהם בחודש זה, החלטתי לפנק את המשפחה באחת מאושיות המטבח המשפחתי שלנו. המאכל, שבמקור הצרפתי נקרא פשוט לחם אבוד, הונצח באמריקה בשם טוסט צרפתי. אימא שלי, שאימצה, הפנימה ויישמה את הכלל שהוא כמעט חוק - "לחם לא זורקים", כל שכן חלה, נהגה להכין לנו אותו מכל פרוסה מיותרת, כפינוק מיוחד בזוק בסוכר.

     

    במטבח שלי הוא זכה לכינוי "יאם-יאם", ובהקשר אמריקני אמיץ - כשבתי הבכורה היתה פעוטה, הפקדתי אותה פעם למשמורת אצל דודתה, גיסתי, אמריקנית

    אסלית טובת מזג, שהצחוק המתגלגל הוא מסימני ההיכר שלה. השתיים הסתדרו נהדר, על אף שהשפה המשותפת היחידה ביניהן (גיסתי מעדיפה אנגלית עד עצם היום הזה) היתה שפת הגוף ומחוות הפנים. כשהגיע זמן הארוחה הן עברו לשפה הבינלאומית המדוברת בעולם, זו שמתקשרת דרך הצלחת ישר ללב. הדודה המסורה הכינה לאחייניתה את פסגת הגסטרונומיה האמריקנית, הישר מבית אמה - פרנץ' טוסט (בתוספת סירופ, אני בטוחה). הקטנה התלקקה בעברית מדוברת והדודה התמוגגה באנגלית יומיומית: "יאמי-יאמי".

     

    בבית קיבלתי דיווח מפורט בלשון תינוקית-ציורית על כל אותו אחר צהריים מרתק, שפסגתו היתה ה"יאם-יאם", עם תיאור שלא הותיר מקום לספק. כשהכנתי את היאם-יאם הפעם, לבנה הקטן של בתי, נזכרתי בסצנה הבלתי נשכחת מתוך הסרט "קרמר נגד קרמר", שבה מנסה דסטין הופמן האגדי, המגלם פרסומאי צעיר ואמביציוזי, להוכיח את כישוריו כאבא, כשהוא מכין לילדו פרנץ' טוסט. הילד נותן הוראות והכל מסתיים בקטסטרופה קטנה ושרופה, אם זכרוני אינו מטעני. אצלנו, תודה לאל, הכול עבר בשלום, כולל הוכחת כישורי הסבתאיים.

     

    צריך לזכור, עם זאת, שבעניין הפרנץ' טוסט יש שתי אסכולות מובילות: האחת הגורסת שיש לטבול את הפרוסה בחלב ואחר כך בביצה ורק אז לטגן, והשנייה (האמריקנית), המצדדת בעירוב של החלב עם הביצים וטבילת הפרוסה בתערובת. אימא שלי לא מכירה אלא את האפשרות הראשונה. אני הלכתי הפעם על השנייה (החוסכת צלחת) ויצא נפלא.

     

    בעניין הלחם, הצרפתים מטגנים לחם אבוד מכל סוג של לחם, בעיקר כפרי, אבל הוא חייב להיות "אבוד", כלומר ישן. האמריקנים מעדיפים לחם לבן, והכי טעים ושחיתותי הוא לחם בריוש, או, אם תרצו, חלה מתוקה. חשוב שהלחם יהיה בן יום לפחות (אחרת הוא מתפרק). אפשר לטגן בחמאה (זהירות, שלא תישרף), בשמן קנולה ואני מעדיפה שמן זית בעל טעם וריח עדינים. אצלנו אוהבים את היאם-יאם בזוק בסוכר. אפשר כמובן לזלף דבש, סירופ מייפל או למרוח גבינה. ואפשר גם לעבור לאופציה מלוחה עם גבינות או תוספות אחרות.


    כל רוטב מתוק יתקבל בשמחה מעל ללחם המטוגן (צילום: ירון ברנר) 

     

    לחם מטוגן - הגרסה האמריקנית

    המרכיבים (ל-4 מנות):

    8 פרוסות חלה או לחם בריוש

    1/2 כוס חלב

    3 ביצים

    מעט מלח

    מעט חמאה + שמן לטיגון

    להגשה:

    סוכר, סירופ מייפל, דבש, סילאן

     

    אופן ההכנה:
    1. טורפים את הביצים והחלב עם המלח בקערה שטוחה.
    2. במחבת גדולה, מחממים מעט את החמאה והשמן עד שהחמאה נמסה. טובלים כל פרוסה בתערובת החלב והביצים למשך כ-10 שניות ומטגנים עד שמזהיב היטב מכל הצדדים.
    3. מעבירים את הפרוסות המטוגנות לצלחת מרופדת במגבות נייר ומגישים חם, בזוק בסוכר או בליווי סירופ, דבש או כל תוספת אחרת.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים