שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ויה דולורוזה בירושלים: סיור "סוף הדרך"
    דרך הייסורים היא המסע שבו הגיע ישו לסוף דרכו ומת. תיירים שהולכים ומשחזרים את אותה הדרך כבר מאות שנים, באים לי-ם במיוחד עבור כך. סיור באחת האטרקציות החשובות בעיר הקודש

    "אחרון אחרון יעלה אל ההר

    לבקש ברכתי לעקור זכרותי

    יהודה היקר שבגד בי

    ודמות של חייל לו לאהוב נפשי

    הלא נאמן בוגד פחזני

    ויפרוס לו מנה ממיטב גבורתי

    ויאכל וינשק אותי" 

     

    (מתוך "ישו נזכר על הצלב", מילים: חמי רודנר, לחן: עידו אגמון)

     


     

    "דרך הייסורים" (נקראת גם "דרך הצלב" באנגלית"), שכולנו מכירים בירושלים, היא אחד הפטנטים התיירותיים הגאוניים שהמציאו בעיר. הדרך שבה "הולך הצליין עם ישוע" לאורך 14 תחנות, החל ממשפטו ועד לצליבתו ותחייתו מחדש, מושכת לעיר הקודש מאות אלפי תיירים כל שנה.

     

    מושג דרך הייסורים (בלטינית "ויה דולורוזה") לא היה קיים תמיד היות והנוצרים חיו בארץ ישראל ולא נזקקו להתחקות אחר חיי מושיעם מרחוק. רק באירופה של ימי הביניים החלו לשחזר את אותו מסע של ישוע, במקום העלייה לרגל עצמה לירושלים. מספר התחנות בעבר נע בתחילה בין 8 ל-20 תחנות, אולם התקבע סופית על 14 במאה ה-19 על ידי הזרם הפרנציסקני שפיתח וחשב איפה היתה כל תחנה ותחנה.

     

    עבור הצליין, ההליכה לאורך הוויה דולורוזה היא תרגיל רוחני שבו הוא סובל יחד עם ישוע, ורבים מהצליינים נוהגים לסחוב צלב עץ בדיוק כשם שסחב אדונם ומזדהים עם סבלו. אז מה עבר על אבי הנצרות בדרך הקצרה, אך הקשה, לפני מותו? לשם כך נצא לסיור בלב העיר העתיקה של ירושלים, אל 14 התחנות הפולחניות שסממנים שלהן נמצאים כמעט בכל כנסייה קתולית בעולם.


    סובלים יחד עם ישוע. צליינים בוויה דולורוזה (צילומים: זיו ריינשטיין)

     

    תחנה 1: ישוע נשפט לפני פונטיוס פילאטוס

    הנציב הרומי, פונטיוס פילאטוס, ששפט את ישוע לבקשת היהודים, כיוון שהכריז על עצמו כשמשיח ומלך היהודים, עשה זאת בפרטוריום (בלטינית מפקדה) שהיתה במצודת האנטוניה שבנה הורדוס. כיום נמצא במקום בית ספר אל-עומריה לילדים ערבים ששוכן במדרסה ממלוכית מהמאה ה-14. אם מטיילים ברחוב ויה דולורוזה משער האריות לכיוון מערב, נמצא בית הספר משמאל ואם יתמזל מזלכם, בשעה שאין לימודים, אולי תוכלו להיכנס ולהשקיף אל אחד המראות היפים של כיפת הסלע והר הבית.


    תחנה מס' 1. מבט לכיפת הסלע מביה"ס אל-עומריה שהיה מצודת האנטוניה

     

    תחנה 2: ישוע לוקח את הצלב

    ממש ממול לבית הספר נמצאת התחנה השנייה במסעו של ישוע - כנסיית ההלקאה וכנסיית כפיית הצלב. בכנסיית ההלקאה הולקה ישוע על ידי החיילים הרומים בשוט, שמו לו כתר קוצים (כלעג על כך שטען שהוא מלך) והוא הולבש גלימת ארגמן (צבע מלוכה). הכנסייה עוצבה על ידי ברלוצי ב-1927-29, ובה ויטראז'ים יפהפיים המתארים אירועים מאותו יום, כמו הפושע (בר-אבא) שהציע פילאטוס לשחרר תמורת ישוע.

     

    בכנסיית כפיית הצלב נאלץ ישוע לקבל עליו את עול הצלב ולסחוב אותו על לגולגותא - מקום הצליבה, שעוד נגיע אליו בהמשך הדרך. המקום הוא עדיין מצודת האנטוניה לשעבר, והכנסייה כאן נבנתה ב-1903 על חורבות כנסייה מהמאה ה-11 לספירה שנהרסה, ובה פסלים של ישוע שהצלב מונח עליו.


    תחנה מס' 2. ויטראז'ים ואיקונות מיומו האחרון של ישוע. כנסיית ההלקאה

     

    תחנה 3: ישוע נופל בפעם הראשונה

    התחנה הממוקמת ברובע המוסלמי, בצומת שליד ההוספיס האוסטרי, מבוססת על מסורת כמו תחנות נוספות בדרך ולא על הברית החדשה. ישוע יפול עוד פעמיים בהמשך הדרך, כשלנפילותיו יש היגיון טופוגרפי: אחת בסוף ירידה ועוד שתיים בסוף עלייה. בנקודה זו נמצאת קאפלה ארמנית שבעבר היתה בית מרחץ עות'מאני ושופצה ב-1947 על ידי חיילים פולנים ששהו בארץ. בתוך הקאפלה ציור שבו ישוע קורס תחת הצלב ואילו המלאכים מתאבלים על מר גורלו.


    תחנה מס' 3. ישוע קורס תחת עולו של הצלב. ציור בקאפלה הארמנית

     

    תחנה 4: ישוע פוגש את אמו המתייסרת

    בוויה דולורוזה מודגש גם סבלה של מרים, אמו, והממד הנשי. זוהי לא הדמות הנשית היחידה שהוא יפגוש במהלך דרכו, ולמרות שהסיפור אינו מתואר בברית החדשה, לגבי הצליין הוא אכן קרה. בתחנה זו נבנתה ב-1881 כנסייה, ארמנית אף היא, בשם "גבירתנו של הייסורים".

     

    תחנה 5: שמעון מקיריניה עוזר לישוע לשאת את הצלב

    קיריניה היא מחוז בלוב, ושמעון היה כנראה עולה רגל שהגיע לירושלים. הרומאים תפסו את שמעון שצפה בישוע ברחוב והכריחו אותו לעזור לו לשאת הצלב שהיה כבד מנשוא. התחנה היא בעצם שקע בקיר שעל פי האמונה ישוע נאחז בו בעת המסע ונוצר שקע. זהו רחוב טאריק אל סארי.


    תחנה מס' 5. בחלק העליון סמל ה"קוסטודיה טרה סנטה" של הפרנציסקנים

     

    תחנה 6: ורוניקה מנגבת את פני ישוע

    סיפור זה אינו מופיע אף הוא בברית החדשה, אבל האגדה מספרת שוורוניקה אחת מאותם צדיקים שעזרו לישוע והגישה לו מטפחת לבנה לניגוב הדם מפניו. באורח פלא, דיוקן פניו הוטבע על המטפחת. הקיסא הרומי בימיו של ישוע, טיבריוס, שמע על הסיפור וקרא לוורוניקה לרומא, שם על פי המסורת שמורה עד היום המטפחת בוותיקן.

     

    התחנה היא כנראה ביתה של ורוניקה שמולו עומד עמוד אבן שעליו כתוב בלטינית: "תחנה מספר 6 - ורוניקה הצדיקה ניגבה את הזיעה מפניו של ישוע".


    הכתובת בתחנה מס' 6. האם המטפחת עם "דמותו של ישוע" בוותיקן?

     

    תחנה 7: ישוע נופל בפעם השנייה

    כאן, בסוף העלייה של רחוב בית הבד, נפל אבי הנצרות בשנית. התחנה נמצאת על תוואי הקרדו מקסימוס - רחוב ראשי שנבנה בתקופה הרומית, והפרנציסקנים משייכים את הנקודה לשער המשפט שהוביל מחוץ לירושלים ודרכו יצא ישע לצליבה, אולם לא מוכר במחקר שער כזה מימי בית שני. עם זאת, זו מסורת שהתפתחה כדי להדגיש שישוע נצלב מחוץ לחומות, כפי שנצלבו שהיה מקובל אצל יהודים.

     

    כיום נמצאת במקום כנסייה פרנציסקנית המשמשת את העדה הקופטית, ובה נמצא ממצא ארכאולוגי מעניין: עמוד אותנטי מהרקדו הרומי שהוביל משער שכם של היום לשער ציון.


    תחנה מס' 7. הכנסייה בקופטית ובה פסל של ישוע נופל על הצלב

     

    תחנה 8: ישוע מדבר אל בנות ירושלים

    התחנה נמצאת ברחוב חנקה. באמצע הרחוב ישנה כתובת בקיר: "ישוע המשיח מנצח" (את המוות...). כאן הוא פגש את בנות העיר - נשים פשוטות, עניות, דלת העם. הן מתאבלות עליו ואילו ישוע מנבא להן נבואות זעם: אל תבכו עלי, אלא עליכן ועל ילדיכן. ישנן קבוצות שאינן באות לכאן כי זו סטייה במסלול, כלומר עולים לתחנה 8 ואז יורדים באותה הדרך לתחנה 9.

     

    תחנה 9: ישוע נופל בפעם השלישית

    עוד תחנה המבוססת על מסורת נוצרית, ואת התחנה מסמל עמוד אבן קטן ולידו עמוד אבן גדול ועליו גרפיטי של צלב. האזור הוא המתחם הקופטי הנוצרי, למרות שזרם זה אינו קתולי ולא "עושה עניין" מהוויה דולורוזה. הצלב בראש הקשת הוא צלב קופטי עם 12 קודקודים, כמספר 12 השליחים.


    תחנה מס' 9. הצלב הקופטי עם 12 קודקודים קטנים, בכניסה למתחם הקופטי

     

    תחנה 14-10: הכנות להוצאה להורג, צליבה וקבורה

    חמש התחנות האחרונות בדרך הייסורים מתקיימות בכנסיית הקבר - מקום צליבתו (ותחייתו על פי המסורת) של ישוע. בתחנה 10 הסירו את בגדיו במעלה המדרגות בכניסה לכנסייה, היכן שהיום נמצאת קאפלת הפרנקים. בתחנה 11, היא הגולגותא הנמצאת בקומה השנייה של הכנסייה, מיסמרו את ישוע לצלב וניתן לראות פסיפס המתאר זאת, כשמריה, אמו, ומריה מגדלנה לרגליו.

     

    בתחנה 12 ישוע מת על הצלב. עדיין בגולגותא (גולגולת בארמית, היה המקום שבו הוציאו להורג וגם קברו). במקום איקונה המראה שישוע צלוב ולמרגלותיה מזבח שהקתולים נוהגים לרכון ולנשק את הסלע שעליו נצלב אדונם. המקום הקדוש ביותר עבורם. בתחנה 13 מורידים את ישוע לזרועות אמו. התחנה, אף היא בגולגותא, די קטנה ובה פסל של מרים ומתחתיו מזבח. הפסל נתרם מליסבון, פורטוגל, במאה ה-18 ומסביב לו מנחות של מאמינים.

     

    ותחנה מספר 14 במסעו של ישוע - התחנה הסופית - (וגם במסענו להפעם) - היא המקום שבו מניחים את ישוע בקבר. הקבר זהו הרוטונדה (מבנה בצורת גליל עם כיפה) שבה כנראה נקבר ישוע וקם לתחייה לאחר שלושה ימים. הקבר היה שייך לתלמידו בסתר של ישוע, יוסף הרמתי, שתרם את חלקת משפחתו לטובת אדונו. אולם, הפרוטסטנטים מזהים את קברו דווקא בגן הקבר שבצפון העיר העתיקה.


    תחנה 12. צליבת ישוע - אחד המקומות הקדושים לקתולים בכנסיית הקבר

     

    תם המסע וזהו סוף הדרך עבור ישוע וגם עבור התיירים. למי שרוצה לטעום מחוויית הוויה דולורוזה מומלץ לעבור באזור שער האריות בשעות היום, לצפות בצליינים הולכים, קוראים פסוקי קינה ושרים תוך כדי שהם נושאים את הצלב, ולהכיר את ירושלים גם "בדרך" אחרת.

     

    • בפעם הבאה: עין כרם

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תחנה 9. צלבים מונחים במתחם הקופטי
    צילום: זיו ריינשטיין
    פסל בכנסיית ההלקאה, תחנה מס' 2
    צילום: זיו ריינשטיין
    כנסיית כפיית הצלב בתחנה 2
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים