השכירות חונקת גם בפריפריה: "החלום מתרחק"

גיל ודנה (שמות בדויים), תושבי ירושלים בשנות ה-30 לחייהם, שמחו לגלות כי הם עומדים להפוך להורים. לקראת הלידה, עברו להתגורר בדירה גדולה יותר בעיר וכבר תכננו את המשך חייהם כמשפחה. אולם אז הכל החל להשתבש. בעל הבית העלה את שכר הדירה ב-500 שקלים, ותקלה בצנרת דרשה מהם השקעה נוספת. "לא הצלחנו לעמוד בתשלומים, ניתקו אותנו מהמים", סיפרה דנה, "נאלצנו לעזוב את הדירה".

הזוג עבר להתגורר עם הוריה של דנה, יחד עם התינוק שנולד בינתיים. "זה משפיל אותי בכל יום שאנחנו לא מצליחים להסתדר בעצמנו", היא הוסיפה, "מדובר בסיוט, כי אין מספיק מקום אצל ההורים שלי ולעתים בעלי נאלץ לישון אצל חבר. אני מאוד מתוסכלת ולא מרגישה שהמדינה תומכת בנו. אם הייתי אם חד-הורית, הייתי חיה יותר טוב".

ברחבי הארץ עוקבים בקפידה אחר מאבק הצעירים שהקימו מאהל מחאה נגד מחירי הדיור בשדרות רוטשילד בתל-אביב. "הבעיה היא לא רק שם", מזכירה אושרת בן דוד מאשקלון, שמתגוררת מאז נישואיה בשכירות. "כולנו סובלים, ובאזור שלנו יש לא מעט שנמצאים במצב כמו שלי ואף גרוע מזה. מצער אותי שההתאגדות בנושא הקוטג' הייתה כלל-ארצית, אבל בנושא כזה חשוב זה הפך להיות מאבק תל-אביבי. רק אם כולנו נתאגד, זה יצליח".

בן דוד מתגוררת עם בעלה בדירת שלושה חדרים, תמורתה הם משלמים מדי חודש 3,000 שקלים. עתה הם מצפים לילדם הראשון. "אנחנו אפילו לא חולמים לרכוש עתה דירה בגלל מחירי הדיור", היא סיפרה. "דירה ממוצעת עולה בעיר קרוב למיליון שקלים. היינו בדרום העיר, שהיה פעם אזור זול יחסית, וראינו את אותם המחירים. עכשיו אני בהריון וצפויות לנו הוצאות רבות, כך שהחלום לרכוש דירה הולך ומתרחק".

פעם, לדבריה, היה גוף רשמי שסייע לזוגות צעירים בשכירות - כיום הם מתמודדים עם העול לבדם. "ההורים עוזרים קצת וזהו", הוסיפה בן דוד, שציינה כי מבחינתה המשמעות היא להתחיל את חיי הנישואין ברגל שמאל. "זוג צעיר צריך לגור בדירה משלו, וצריך שהממשלה והרשויות השונות יסייעו להם בכך, לפחות באזורים האלה. מישהו צריך לעצור את הטירוף הזה".

"שכר הדירה עולה על כלום"

הסטודנטים בבאר שבע כבר הרימו את הכפפה. היום הם צפויים להקים מאחז אוהלים קטן במרכז המורים בעיר, כאות הזדהות עם המחאה במרכז. הבעיות עליהן מתלוננים המפגינים בשדרות רוטשילד, לא זרות גם להם. "כשדיברתי עם בעלת הבית על חידוש החוזה שלי, היא אמרה לי שהיא מעלה את שכר הדירה", סיפר אילן אופיר, סטודנט לתואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת בן-גוריון.

סטודנטים בבאר שבע. "אל תאפשרו פתיחת השנה" (צילום: רועי עידן)

כבר עתה הוא משלם 2,000 שקלים בחודש, יחד עם שותף, תמורת שני חדרי שינה קטנים, סלון ומטבח בשכונה ד'. "למרות שהבניינים באזור בני 30-40 שנה, ויש לנו בעיות עם הביוב, אין מזגן, בעלת הבית רוצה שנשלם עוד 200 שקלים. שום דבר לא השתנה, היא לא השקיעה כסף נוסף בדירה, שכר הדירה עולה על כלום. השוק פשוט יוצא מפרופורציות".

שי מאיר, שמשכיר דירה בשכונת רמות בבאר שבע, טוען מצדו כי "מכיוון שמחירי הדירות עלו, פחות אנשים יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה - לכן גם מחירי השכירות עולים. אם אמכור היום את הדירה אזכה לרווח משמעותי מאוד". כיום הוא משכיר את הדירה למַכָּרה. "כשהיא נכנסה, העליתי במעט את

השכירות, אבל עם המחירים היום אפשר לומר שאני משכיר אותה כמעט בחינם. זה ממש זיל הזול, ורק כי אני מכיר אותה. אם היא תעזוב ואמצא דייר אחר, אוסיף עוד 1,000 שקל מינימום".

"לצערנו, המצב בדרום מתקרב לקטסטרופת הדיור של הצעירים במרכז הארץ", ציין יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, אורי קידר. "אנחנו עוד לא שם, אבל אין לנו שום כוונה להניח למצב להתגלגל ולהפוך לכזה". לפני מספר חודשים יזמה האגודה קמפיין להעלאת המודעות למחירי הדירות ולצורך לעמוד על המקח. "כולי תקווה שלמחאה הזאת יצטרפו במהרה גם מי שאינם סטודנטים", הוסיף קידר. "זו מחאה בעלת חשיבות ציבורית כוללת, ויש לה השלכות רחבות הרבה מעבר לציבור הסטודנטיאלי".

הממשלה טובה בדיבורים, פחות במעשים

מצוקת הנדל"ן לא שונה בהרבה גם בצפון. רוני ודלית, שמשכירים דירה במעלות, מספרים ששכר הדירה שלהם עלה ב-12 אחוזים בשנתיים האחרונות. "אנחנו סטודנטים שאחרי הלימודים לא מתעצלים ויוצאים לעבוד", הדגיש רוני. "אבל לצערי, הממשלה שמדברת כל הזמן על ליישב את הגליל ועל קירוב הפריפריה למרכז, פחות טובה במעשים".

דלית הוסיפה כי מבחינתם שכר הדירה המאמיר, בא על חשבון דברים אחרים. "הכל יקר היום. החלב במכולת, הכבלים, הארנונה. אז מה עושים? חוסכים. לא הולכים לבלות בפאב, לא הולכים לראות סרט בקולנוע, מקצצים בהנאות הקטנות כדי לשרוד".

מאהל המחאה בתל-אביב, הערב. "מאבק של כולם" (צילום: עופר עמרם) 

דנית שוכרת בית בצפת עם שתי שותפות. "אין סיכוי לשכור לבד", היא מסבירה. "אנחנו חלק משכבת הביניים, אלה שהולכים לצבא, לומדים באוניברסיטה ומשלמים מסים. אז רבים מוותרים על לרכוש דירה בגלל השינויים בתנאי המשכנתה, אבל גם לשכור בית הופך למשימה קשה. אין ספק שצריך לזעוק, וחברי הכנסת צריכים להרים את ידם בוועדות ובישיבות הכנסת, ולא רק בתוכניות הטלוויזיה ובכתבות באינטרנט".

"הדרך היחידה להוריד מחירים - להקטין הביקוש"

בעמותת "ידיד", הפועלת להעצמת שכבות חלשות באוכלוסייה, מספרים כי בחודשים האחרונים נרשמה עלייה של עשרות אחוזים בפניות מצד משפחות שנאלצו לפנות את בתיהן. מאות אחרות דיווחו כי הן לא מצליחות לעמוד בשכר הדירה ובתשלומי הארנונה כבר חצי שנה. ברוב המקרים מדובר במשפחות מעוטות הכנסה, בהן רק אחד מבני הזוג עובד. למשפחות האלו 2-3 ילדים והן מתגוררות במרכז ובפריפריה כאחד.

"אנו צופים התגברות של התופעה", הזהיר רן מלמד, סמנכ"ל העמותה. "הדרך המרכזית להוריד את מחירי השכירות היא על-ידי הקטנת הביקוש, וזאת כחלק ממחאה חברתית גדולה שתיצור חיבור בין אינטרסים כלכליים, שאינם קשורים דווקא לנושא הדיור". כך למשל, קורא מלמד לאגודת הסטודנטים לא לאפשר את פתיחת השנה ולהזמין את הסטודנטים להתגורר במאהל המחאה, עד שיווצר לחץ על הנהלת האוניברסיטאות ועל בעלי הדירות, שיבינו שהם עלולים להיוותר ללא שוכרים.

"הדבר החשוב ביותר", הדגיש סמנכ"ל העמותה, "הוא שראש הממשלה יודיע על תמריצים אמיתיים לקבלנים שיסכימו לבנות דירות להשכרה לתקופה ארוכה, שחלק מהן יועמדו לרשות דיירי הדיור הציבורי וזכאי הסיוע של משרד השיכון. בינתיים הממשלה מתכחשת לחובותיה לאזרחים בתחום הדיור".