גיבורי העל: מי מסתתר מאחורי המסכה?

האם שאלתם את עצמכם אי פעם מדוע גיבורי העל מתעקשים לעטות על פניהם מסכה? ברור שבאטמן, ספיידרמן והאחרים רוצים להסוות את עצמם, אבל מפני מי ולמה? נכון שהם צריכים להתמודד מול נבלים מתוחכמים ומרושעים, שיכולים לחשוף אותם ולהזיק להם, אבל יתכן שיש סיבה הרבה יותר טובה לכך שהם לא רוצים להראות את פרצופם בפומבי. זוהי הבושה, אוי הבושה. סרטי עבר שנעשו בדמותם וממש לא נראים טוב ברזומה. 

• יהודי, ולא מספיק רע לו: מגנטו ונבלי הקומיקס היהודים
• הרואין להמונים: גיבורות העל מוכרות לנו סקס
• רוצים עוד? כתבות, ביקורות וידיעות נוספות על סרטים וקולנוע
  

כידוע, המקור של הסופר-הירוז המוכרים לנו כיום אי שם בשנות ה-30 בארצות הברית - עת האומה האמריקנית התבוננה משתאה בנעשה באירופה ומתחבטת באפשרות של כניסה למלחמה. בעוד הפוליטיקאים ואנשי הצבא מהססים, היו אלו יוצרי הקומיקס (רבים מהם יהודים) שלקחו את היוזמה הלוחמנית באמצעות גיבורי על כמו קפטן אמריקה, פלאש, סופרמן, באטמן ואחרים. היתה זו כאמור יוזמה בדיונית, אולם היא מילאה את הצעירים בהשראה.

מאז יציאתם לאוויר העולם, תחילה כדמויות מצוירות בחוברות הקומיקס של DC comics ומארוול ובהמשך בבתי הקולנוע, שימשו דמויות הגיבורים הללו כחומר גלם זמין לסרטי אקשן בדיוניים. אולם כדי להפיק סרטים כאלה דורשים יכולת טכנית גבוהה, גרפיקה ממוחשבת ואפקטים מיוחדים - כאלו שמצויים בארסנל הקולנועי ההוליוודי כיום, ונעדרו ממנו בשנים עברו. התוצאה היתה זוועתונים מזן הבי-מוביז, המשתלב בדרך כלל בז'אנר האימה, לא זה הנוצץ של הסופר-הירוז.

קפטן אמריקה וה"Red Skull" מהניינטיז. משכנע זה לא

תסריטים לא משכנעים, טקסטים שבלוניים, תלבושות עלובות, תפאורות אולפן חסכוניות ואפקטים שעושים עשן בלי אש - כל אלו נראים היום בעיננו כמגוחכים. חלקם היו כאלה גם בזמן יציאתם. אז היום כשאתם צופים ב"גרין לנטרן" או "קפטן אמריקה" שיצאו זה עתה לאקרנים בישראל, תעריכו לפחות את ההפקה. גם אם העלילה לא ממש לטעמכם, זכרו: זה יכול להיות יותר גרוע. ואנחנו פה בשביל להראות לכם עד כמה.

קפטן אמריקה (1990)

שובר הקופות הנוכחי "קפטן אמריקה" של ג'ו ג'ונסטון, מגולל את סיפורו של הנער הצעיר והכחוש סטיב רוג'רס, והפיכתו למכונת מלחמה כשברקע מלחמת העולם השניה והאיום שמציג הקצין הנאצי יוהאן שמידט, הלא הוא ה-"Red Skull", לעולם החופשי. יותר מעשרים שנה לפני כן, היה זה המפיק הישראלי מנחם גולן שהחליט להפשיר את רוג'רס מקפאונו בתחילת ולהחזירו לחיים כקפטן אמריקה המחודש בארצות הברית של שנות ה-90.

קפטן אמריקה גרסת הניינטיז

לרוע המזל, הוא מתעורר בדיוק אחרי תום המלחמה הקרה, אז גולן והבמאי אלברט פיון העירו באותה הזדמנות את ה-"Red Skull" מתרדמתו. האויב החדש-ישן זומם לחטוף את הנשיא האמריקני. קאפ בגילומו של מאט סלינג'ר יוצא להצילו, ויותר חשוב מזה, להסיר את התחפושת הפלסטית המטופשת של אויבו. אגב, הסרט היה גרוע עד כדי כך שלא יצא לאקרנים, אלא רק לווידאו.

פנטסטיק פור (1994)

כריס אוונס, המככב כקפטן אמריקה העדכני, גויס לפני שש שנים גם לתפקיד ג'וני סטורם "הלפיד האנושי" בצוות "ארבעת המופלאים" (לצד ג'סיקה אלבה, יואן גרופאד ומייקל צ'ילקיס), כפי שעוצב בעיני הבמאי טום סטורי ונראה משכנע יותר מגרסתו של רוג'ר קורמן מ-1994. חברו משכבר הימים של גולן עשה לעצמו שם כבמאי סרטי אימה דלי תקציב וניסה לעשות זאת גם בז'אנר גיבורי העל. זה לא הצליח לו, כפי שאתם יכולים לראות בטריילר של הסרט.

צפו בטריילר של ה"פנטסטיק פור" מהניינטיז 

בגרסה של קורמן אפשר איכשהו להשלים עם הדמויות האנושיות, אולם בן גרים ("The Thing") נראה כמו גורילה מגולחת מלגו וד"ר דום הוא דגם מיושן של דארת' ויידר, שלהזכירכם עוצב אי שם בשנות ה-70.

הענק הירוק (1978)

אולי דווקא הענק הירוק היה מתאים יותר לסגנון הבימוי של קורמן. אדם שהופך למפלצת ירוקה וההיפך, כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, הוא סיפור אנושי מטלטל ומעורר צמרמורת. אנג לי מיזג אותו בסרט אקשן רב אפקטים ב-2003 (בהשתתפות אריק באנה וג'ניפר קונלי) ולואי לטרייה המשיך אותו ב-2008 עם אדוארד נורטון וליב טיילר. השניים נסמכו על גרפיקה ממוחשבת כדי להמחיש את הטרנפורמציה של הגיבור - משהו שלא היה בידי יוצרי סדרת הטלוויזיה ב-1978.

"The Incredible Hulk". אל תביאו לו את החלסטרה

על כן, הם נדרשו לשני שחקנים שונים כדי לגלם את דמות הענק הירוק, ביל ביקסבי כדיוויד באנר ולו פריניו (בייבי שוורצנגר שכזה) כגלגול הלא אנושי שלו. הטריילר בסגנון "צוות לעניין" מציג את הזוג המוזר והמסוכסך הזה. כמובן שלצבוע את הגוף בירוק ולהדביק גבות מלאכותיות זה לא ממש מספיק כדי לשכנע אותנו. גם לא הגרגורים של פריניו, שדווקא נעמו לאוזני לטרייה, שליהק את השרירן המזדקן לתת מקולו לסרט האחרון.

באטמן (1966)

באטמן נמצא כעת בעיצומו של גלגול קולנועי מצליח - טרילוגיית "האביר האפל" של כריסטופר נולן (ואחריו תגיע עוד טרילוגיה). מדובר בדמות קנונית בתרבות האמריקנית, שכללה גם שני סרטים מצליחים של טים ברטון בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, וג'ואל שומאכר המשיך עם עוד שניים בעקבותיו.  

אדם ווסט וברט וורד כבאטמן ורובין 

אבל עוד קודם לכן, באטמן שנולד כקומיקס של DC comics ב-1939 זכה לעיבודים במדיות השונות. חוץ מתסכיתי רדיו וסדרות מצוירות, היא זכתה לסדרה מצולמת ב-1966 עם אדם ווסט כבאטמן וברט וורד כרובין. בין עונתה הראשונה לשנייה הופק סרט הקולנוע הראשון שבאטמן כיכב בו.

באטמן מדגים: כך תיפטרו מפצצה 

הסרט המשיך בדיאלוג הומוריסטי ומשחק דרמטי מוגזם לצלילי תזמורת בומבסטיים ואביזרי במה שנראים מפלסטיק, שצוחק על הרצינות של הדמות המיוסרת מהקומיקס ועל הרמיזות ההומוסקסואליות בין באטמן לרובין - רחוק כל כך מהאובר-דרמטיות של הגרסה המעודכנת של איש העטלף בגילומו של כריסטיאן בייל.  

ספיידרמן (1977)

כמו איש העטלף, גם מקבילו העכבישי נמצא בצומת דרכים: אחרי השלמת הטרילוגיה הקולנועית הראשונה בבימויו של סם ריימי ובכיכובו של טובי מגווייר, ולפני זו החדשה שתתחיל בקרוב עם "The Amazing Spiderman" בכיכובו של אנדרו גארפילד. אבל ספיידרמן תמיד היה פופולרי כקומיקס וכסדרת אנימציה ולכן גם זכה ב-1977 לעיבוד כסרט טלוויזיה בלייב-אקשן, "Spiderman Strikes Back".

ספיידרמן לילדים

קשה להחליט מתי ניקולס המונד, המגלם את ספיידי, נראה יותר מטופש - כשהוא בתוך החליפה, שלא ברור איך הוא רואה דרכה משהו, או מחוצה לה, עם תספורת הקסדה וחליפותיו המעומלנות. סטן לי, יוצרו של ספיידרמן בכבודו ובעצמו, יצא נגד הסרט והסדרה, בטענה שהם ילדותיים מדי, וכנראה צדק. מדובר בגרסה מעודנת מדי אפילו יחסית לסדרות המצוירות שבאו לפניה ואחריה, שהיו אלימות יותר ועשויות יותר טוב.

סופרמן (1951)

כשאנחנו מדברים על סופרמן, אנחנו רואים מול עיננו את פניו של כריסטופר ריב, שעטה את גלימתו של קא-אל לראשונה ב-1978 ומאז המשיך לרתק אותנו בשלושה סרטים נוספים, עד שנפגע בתאונת רכיבה ב-1995 ומת ב-2004. ניסיון לשחזר את הצלחת הגיבור, שנוצר על ידי DC comics ב-1938, לא הצליחה. בראין סינגר ניסה ונכשל עם "סופרמן חוזר" ב-2006, זאק סניידר ינסה להצליח יותר עם "איש הפלדה" בעוד שנה.

סופרמן ואזובי הקיר

אולם גם לפני גרסתו הקלאסית של סופרמן, קשה להגיד שהיוצרים הצליחו להעביר את סיפורו בדרך משכנעת, כפי שאנו יכולים להתרשם מהסרט הראשון בהשראתו בשחור לבן ב-1951, "Superman and the Mole men" של ג'ורג' ריבס (קפד זנבו וקיבלתם ריב, שקיפד ראשו). השחקנים מדקלמים ומשחקים נורא בעיצומה של אימת היצורים הנגועים ברדיואקטיביות, להם יש להם מצח מאוד מאוד גבוה, וגוף שאמור להיות דומה לזה של חפרפרת, וכל מה שהם נוגעים בו זורח.

בזמן שהיצורים מעוררים יותר אמפתיה מהאנשים שרוצים לחסל אותם, סופרמן עף (כלומר, לא ממש, כי לא רואים אותו, אלא רק את נקודת המבט שלו ממעוף הציפור) ומדבר בטון סמכותי אל לויס חסרת החן.

המעניש (1989)

הסרט "The Punisher: War Zone" הכושל שיצא ב-2008 ו"המעניש" הקודם והמוצלח יותר שיצא ב-2004 מבוססים על דמות שצצה לראשונה בקומיקס של ספיידרמן ב-1974. מר מעניש, כלומר, פרנק קאסל, נלחם בפשע בכל כוחו (ועם כל כלי נשק שיש לו) אחרי שהמאפיה חיסלה את אשתו וילדיו. הגיבור זכה לעיבודים נוספים רבים, כשהמביך מכולם, אף יותר מהגרסה האחרונה, הוא עיבוד קולנועי מוקדם יותר מ-1989.  

לונדגרן דורש צדק חברתי

ב"The Punisher" הקולנועי הראשון, דולף לונדגרן מגלם את הנוקם האלים, עם בלורית מטופשת ושפם. לצד סימן ההיכר של הגיבור הקשוח, הגולגולת שבולטת בהיעדרה, בולט גם חוסר המקצועיות בסצנות האלימות הרבות. אי אפשר לתלות את האשם במלאכותיות של המכות והפיצוצים בסרט רק בשנה בה הוא נוצר. ידעו להפיק סרטים אלימים טובים גם באייטיז, אבל הסרט הזה נראה לא כמו סרט ז'אנר, אלא כפרודיית טראש על סרטי גנגסטרים. כך הוא מעניש בעיקר אותנו הצופים.

השתתף בהכנת הכתבה: יוני זאבו