שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: shutterstock

    מדריך חירום: טיפול בהכשת נחש ובעקיצות חרקים

    הקיץ מביא איתו לא מעט סכנות בדמות זוחלים וחרקים שעלולים להשאיר בנו עקיצות מכאיבות שמובילות במקרים חמורים אפילו למוות. מה הדבר הראשון שצריך לעשות כשנחש מכיש? ומה קורה כשדורכים על קיפוד ים או דג טריגון? מדריך עזרה ראשונה

    הכשות נחש ארסי

    בעבר היה מקובל לחלק את הנחשים בעולם כולו לשתי קבוצות - ארסיים ולא-ארסיים. בינתיים התברר כי יש נחשים שאין להם שיני ארס ובכל זאת נשיכתם קטלנית, לכן מחלקים כיום את הנחשים למסוכנים וללא-מסוכנים. מבין 2,500 מיני הנחשים הידועים בעולם, פחות מ-400 נחשבים למסוכנים לאדם.

     

     

    הכשה של נחש ארסי אינה כרוכה תמיד בהזרקה אפקטיבית של הארס. ארס זה יכול לפגוע בכל מערכת איברים מרכזית בגוף בצורה ישירה או עקיפה. בדרך כלל כמות הארס בבלוטות של צפע ארצישראלי רחוקה מלהיות קטלנית.

     

    פעילות הארס של נחשים נחלקת לארבעה סוגים עיקריים: פעילות נוירוטוקסית (המפריעה לפעולת המוח ומערכת העצבים של המוכש); פעילות הֶמוטוקסית (המתבטאת בשטפי דם, ביציאת תאי דם מכלי הדם ובפגיעה בקרישת הדם); פעילות ציטולוגית (המחוללת נזק ישיר לרקמות ולתאים - למשל, לרקמות הלב, הכליות והכבד); והלם.

     

    • אבחנה וטיפול

    אם אפשרי, יש ללכוד את הנחש המכיש, להרוג אותו ולהביאו יחד עם המוכש לנקודת הטיפול. רבים סבורים כי נוכחות של שני סימני שיניים ברורים במקום ההכשה היא הוכחה לכך שהנחש המכיש היה ארסי, אבל ידוע על נחשים לא-ארסיים המותירים סימנים ברורים של שתי שיניים.

     

    טווח השינויים בתסמינים של הרעלה מהכשת צפעים גדול מאוד, ומהותם ועוצמתם תלויות במין הנחש המכיש ובממדיו, בכמות הארס שהוחדר לגוף וברעילותו, במקום ההכשה בגוף, בגילו ובממדיו הגופניים של האדם שהוכש, ובקיומן של בעיות רפואיות אחרות.

     

    במקרים קלים של הכשות צפע ארצישראלי רואים בדרך כלל סימנים מקומיים בלבד. במקרים חמורים יותר מופיעים סימנים מקומיים בולטים וגם תופעות כמו תפיחות וכאבים מקומיים, חולשה כללית, שינויים בקצב הלב, קשיי נשימה, בחילה, הקאות, שלשולים, ירידה בלחץ הדם ובמספר של תאי הדם האדומים וטסיות הדם, התנפחות קשרי לימפה, בצקת ושטפי דם בעור וליקויים בקואורדינציה. לעתים, צירוף של תופעות כאלה יכול להתבטא בהלם.

     

    הכשות ונשיכות של נחשים ארסיים מצריכות טיפול חירום מהיר ככל האפשר. תחילה יש לקבוע אם הנחש היה ארסי ואם הארס הוחדר לגוף. אם אין החדרה של ארס לגוף, הטיפול זהה לטיפול המקובל בכל פצע דקירה - ניקוי יסודי וזריקת דחף של טטנוס.

     

    במרוצת הדורות נעשה שימוש בשיטות ובתחבולות שונות להאטת הספיגה. לא אחת ניסו לבצע חיתוך במקום ההכשה או למצוץ דם (ובתוכו ארס) מן המקום הזה. היום ידוע שיעילות השיטות האלה תלויה במהירות ההפעלה שלהן וערכן קטן ביותר אם אין משתמשים בהן בתוך דקות אחדות לאחר ההכשה.

     

    בכל מקרה של הכשת נחש יש לדאוג בראש ובראשונה לצינון של מקום ההכשה ולהרגעתו של האדם המוכש. שני אמצעים אלה אמורים להאט את התפשטות הארס. במקביל יש להעביר את המוכש מהר ככל האפשר לבית חולים, ורצוי לקבע בריפיון את חלק הגוף שהוכש (בדרך כלל יד או רגל) ולהקפיד להשאירו מתחת לגובה הלב.

     

    יש להסיר מן המוכש טבעות, שעונים ובגדים צמודים, ואין לתת לו חומרים ממריצים. אם אפשר, יש להצמיד למקום ההכשה מחלץ סוֹיֵר (התקן ליניקת הארס) בתוך חמש דקות מהאירוע, ולהשאירו במשך 30 עד 40 דקות בדרך לבית החולים. סתירת הארס מבוססת על שימוש בנסיוב הכולל נוגדנים לארס והניתן בעירוי תוך-ורידי.

      

    הכשות עכביש

    כמעט כל העכבישים ארסיים מטבע בריאתם. למרבה המזל, גפי-הפה של מרבית המינים, המשמשים להזרקת הארס, קצרים או שבירים מכדי יכולת לחדור לעור האדם וגם הארס עצמו אינו חזק ברוב המקרים די הצורך להמית אדם.

     

    הכשת עכביש אלמנה שחורה גורמת בדרך כלל לכאב חד הדומה במידת-מה לדקירת סיכה, שבעקבותיו בא כאב עמום, לעתים כזה המקהה את התחושה באזור שמסביב לנקודת ההכשה. התכווצויות ונוקשות בשרירי הבטן או הכתפיים, הגב והחזה מתפתחות גם הן ועלולות להיות חמורות. תסמינים אחרים כוללים חוסר מנוחה, חרדה, הזעה, כאב ראש, סחרחורת, צניחה ונפיחוּת של העפעפיים, פריחה וגירוי בעור, בעיות נשימה קשות, בחילות, הקאות, חולשה וייצור מוגבר של רוק. העור שמסביב למקום ההכשה עלול להיות חם.

     

    הכשות של מינים אחרים, שאינם שכיחים בארץ, יכולות לגרום להאדמה ולגירוי של האזור שמסביב למקום ההכשה ולהתכסותו בחבורות. בהמשך לכך יכולה להתפתח שלפוחית מוקפת בעיגול אדום והאזור נראה בתחילה כלוח קליעה למטרה. במקרים כאלה עשויים להתפתח בחילות, הקאות, כאבים, עייפות, צמרמורות, הזעה, הפרעות בדם ואי-ספיקת כליות, אך ההכשה קטלנית רק במקרים נדירים.

     

    • אבחנה וטיפול

    אמצעי העזרה הראשונה היחיד שיש לו מידה מסוימת של ערך במקרה של הכשת אלמנה שחורה הוא הנחה של קוביית קרח על מקום ההכשה כדי להפחית את הכאב. חומרים להרפיית שרירים תרופות הרגעה ומשככי כאבים מקבוצת האופיואידיים יכולים לשמש להקלת עוויתות וכאבים בשרירים. אמבטיה חמה יכולה להקל כאבים קלים.

     

    אנשים מוכשים מתחת לגיל 16 או מעל גיל 60, וכן מוכשים הלוקים בלחץ דם גבוה ובמחלת לב, מאושפזים בדרך כלל לטיפול ולמעקב צמוד. במקרים של הרעלות קשות הם מקבלים נסיוב סותר ארס, המנטרל את השפעות הרעלן של האלמנה השחורה.

     

    הנחת קוביות קרח להקלת הכאב משמשת גם לטיפול בהכשות של עכבישים אחרים. במקרים רבים מוסיפים לכך גם מתן קורטיקוסטרואידים, כדי למנוע דלקת. בינתיים אין בשוק תרופות סותרות ארס של עכבישים. פצעי עור בעקבות הכשות של עכבישים טעונים ניקוי בתמיסת פרובידון-יוד מדי יום. כן מקובל להספיג אותם שלוש פעמים ביום בתמיסה סטרילית של מי מלח (סליין); רקמה מתה מוסרת אם יש בה כדי להפריע.


    ברוב המקרים ארס העכביש אינו חזק דיו להרוג אדם (צילום: shutterstock)

     

    עקיצות דבורים, צרעות ונמלים

    עקיצות של החרקים - דבורים, צרעות ונמלים, הן תופעות נפוצות בכל רחבי העולם. אדם ממוצע יכול לשאת בלא חשש 20 עקיצות כנגד כל קילוגרם ממשקל גופו. משמעות הדבר היא שהמבוגר הממוצע יכול לעמוד בקלות יחסית ביותר מ-1,000 עקיצות, אבל 500 עקיצות יכולות להרוג ילד. מצד אחר, קורה שעקיצה בודדת אחת גורמת למוות כתוצאה מתגובה אנאפילקטית של אדם שהוא אלרגי לעקיצות כאלה.

     

    באזורים שונים ביבשת אמריקה, נמלי אש (או להביות) עוקצות מדי שנה אלפי אנשים. שיעור הנעקצים בריכוזים עירוניים באזורים אלה יכול להגיע עד 40% מכלל התושבים ובמקרים מעטים העקיצות גורמות אפילו למוות.

     

    • אבחנה וטיפול

    עקיצת דבורה מחוללת כאב מיידי ויוצרת אזור אדום ותפוח שקוטרו סנטימטר אחד בקירוב. במקרים מסוימים, האזור הזה תופח בתוך יומיים-שלושה עד לקוטר חמישה סנטימטרים או יותר. לפעמים חושבים את התפיחה הזאת בטעות לזיהום, שהוא נדיר ביותר לאחר עקיצות דבורים.

     

    עקיצתה של נמלת-אש מוליכה בדרך כלל להתפתחות של כאב מיידי ולהופעת אזור אדום ונפוח, הנעלם בתוך 45 דקות. לאחר מכן נוצרת שלפוחית, הפוקעת בתוך 30 עד 70 שעות, ולעתים קרובות מתפתחת דלקת. במקרים מסוימים מתפתח כתם אדום, נפוח ומגורה, במקום שלפוחית. לעתים מתפתחת דלקת בעצבים מבודדים, ויש אנשים הנתקפים בפרכוסים.

     

    דבורה, צרעה, או נמלת-אש עשויות להותיר את העוקץ בעור הנעקץ. הרחקת העוקץ צריכה להיעשות מהר ככל האפשר בכל דרך שהיא. הנחה של קוביית קרח על העוקץ מפחיתה את הכאב. משחה המכילה צירוף של אנטי-היסטמין, חומר משכך כאבים, וקורטיקוסטרואיד מועילה במקרים רבים. אנשים אלרגיים לעקיצות צריכים לשאת איתם תמיד ערכה עם טבליות אנטי־היסטמין וזריקת אפינפרין, חומרים המונעים תגובות אנאפילקטיות או אלרגיות.

     

    עקיצות חרקים

    עם החרקים העוקצים, ולעתים מוצצי הדם, הנפוצים יותר בארצות מפותחות (לרבות בארץ) נמנים זבובי החול, זבובי הסוסים, זבובי השוקיים, יתושים, פרעושים, כינים, פשפשים, ורב-פשפשיים מסוימים.

     

    • אבחנה וטיפול

    עקיצותיהם של חרקים אלה עשויות לעורר גירוי בעור בגלל רכיבי הרוק שלהם. העקיצות גורמות למגוון של תגובות, החל מהופעת גבשושיות קטנות ועד להיווצרות פצעים גדולים (כיבים) עם נפיחות וכאב. התגובות החמורות ביותר מתרחשות בקרב אנשים שהם אלרגיים לעקיצות או כאלה שמפתחים זיהום לאחר שנעקצו.

     

    לאחר עקיצה יש להסיר את החרק במהירות, לנקות היטב את מקום העקיצה ולמרוח עליו משחה המכילה צירוף של אנטי-היסטמין, משכך כאבים וקורטיקוסטרואיד כדי להחליש גירוי, כאב ודלקת. אנשים שנעקצו פעמים רבות יכולים לבלוע גלולות של אנטי־היסטמין. אנשים אלרגיים לעקיצות צריכים לפנות מיד לטיפול רפואי או להשתמש בערכת החירום שלהם, המכילה זריקת אפינפרין (אפיפּן).

     

    עקיצות עקרב

    כל העקרבים הם טורפים המרבים לשתק את קורבנותיהם בעקיצה ובהפרשת ארס. העקיצות של רוב מיני העקרבים מכאיבות וגורמות לנפיחות מסוימת, לרגישות מוגברת ולתחושת חום במקום העקיצה, ובדרך כלל אינן מסוכנות.

     

    עם זאת, שני מינים המצויים בישראל ובסביבתה עלולים לגרום בעקיצותיהם למותם של בני אדם. המסוכן מביניהם הוא עַקְצָן צהוב, שצבעו צהוב בהיר עד חום-כתום. מין זה נפוץ ברוב אזורי הארץ, מתגורר תחת אבנים שטוחות ובתוך גדרות אבן וגם חודר למגורים של בני אדם. המין המסוכן השני הוא קטלן עב-זנב, שצבעו חום בהיר עד חום כהה מאוד. עקרב זה גדול מהעקצן הצהוב, נפוץ פחות ממנו ונע לאט. הוא מצוי בעיקר באזורים הרריים ומתגורר תחת אבנים גדולות.

     

    • אבחנה וטיפול

    עקיצותיהם של העקרבים הלא-מסוכנים אינן מצריכות שום טיפול מיוחד. הנחת קוביית קרח על מקום העקיצה מפחיתה את הכאב, כפי שעושה גם משחה המכילה צירוף של אנטי-היסטמין, משכך כאבים וקורטיקוסטרואיד. עוויתות שרירים ולחץ דם גבוה הנובעים מהעקיצה עשויים להצריך שימוש בתרופות מתאימות. מנוחה מוחלטת במיטה חשובה. אין לאכול כל מזון שהוא בשמונה עד 12 השעות הראשונות.

     

    זה שנים אחדות מיוצר בארץ נסיוב יעיל נגד הארס של עקצן צהוב. במקרה של חשד לעקיצת עקרב כזה יש להחיש את הנפגע לבית החולים הקרוב ואם אפשר להביא עמו גם את העקרב, למטרות זיהוי (וכמובן, לייעול הטיפול).  


    אין לאכול ב-12-8 השעות הראשונות לעקיצת עקרב (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

     

    עקיצות והכשות של בעלי חיים ימיים

    דגי טְרִיגוֹן נפוצים בימים החמים והממוזגים בכל רחבי העולם וכמה מינים מצויים גם בחופי ישראל, בים התיכון ובים סוף. דגים אלה מצוידים בארס טבעי שמקומו בקוץ אחד או בכמה קוצים בחלק האחורי של הזנב.

     

    פגיעה של טריגון באדם מתרחשת בדרך כלל בעת שאדם דורך על הדג תוך כדי טבילה בים. הכאב עשוי להיות מוגבל לאזור שמסביב לנקודת העקיצה, אך במקרים רבים הוא מתפשט במהירות ומגיע לשיא עוצמתו בתוך פחות מ-90 דקות. אם העקיצה אינה מטופלת, הכאב נמשך ופוחת בהדרגה במרוצת שש עד 48 השעות הבאות.

     

    התקפי עילפון, חולשה, בחילות וחרדה הם תופעות שכיחות בעקבות עקיצת טריגון. קשרי לימפה נפוחים ורגישים, הקאות, שלשול, הזעה, עוויתות כלליות, כאב בבית־השחי או במפשעה וקשיי נשימה הם תופעות נפוצות פחות. הפצע הנובע מהקוץ הוא בדרך כלל משונן ומדמם בחופשיות. חלקים ממעטפת הקוץ עלולים להישאר בתוך הפצע ולהגביר את הסכנה לזיהום. שולי הפצע משנים בדרך־כלל את צבעם, תוך כדי הרס ברקמות מסוימות. נפיחות מסביב לפצע היא עניין שכיח.

     

    יש לשטוף במי-מלח את הפציעות בזרוע או ברגל הנובעות מעקיצות של טריגון ושל מרבית הדגים הארסיים האחרים. יש להסיר חלקים ממעטפת הקוץ שנותרו בפצע, אם אפשר לראותם. כן יש לטבול את הגפה הפצועה במים חמים עד כמה שהנפגע יכול לשאת במשך 30 עד 90 דקות. אם השימוש באמצעי עזרה ראשונה אלה מתעכב, הכאב עשוי להיות חמור. 

     

    חשוב לפנות לטיפול רפואי, כך שיהיה אפשר לנקות את הפצע ולבדוק אותו ביסודיות, לתת זריקת טטנוס, וכן אנטיביוטיקה אם יש צורך בכך, ולסגור את הפצע בתפירה.

     

    רכיכות מועטות, ובכלל זה שבלולים, תמנונים וצדפות, הן רעילות. חרוט ים-תיכוני, המצוי במים הרדודים של ים סוף, הוא השבלול המסוכן היחיד בחופי הארץ. עקיצתו - והזרקת הארס - גורמות לכאב, לנפיחות, לאדמומיות ולקהות חושים מסביב למקום העקיצה. נשיכות תמנונים נחשבות רק לעתים נדירות כתופעות רציניות.

     

    הרעלת רכיכות שיתוקית נגרמת על ידי אכילת צדפות מסוימות שניזונו משוטוניות ימיות חד-תאיות. דומה שעזרה ראשונה מספקת תועלת מעטה בלבד במקרים של פגיעות מעקיצות חרוט ומנשיכות תמנון. עקיצות חרוט קשות עשויות להוליך להלם, המצריך טיפול רפואי נמרץ בהנשמה ובתמיכה במחזור הדם.

     

    קיפודי ים וכמה יצורים אחרים הקרובים אליהם ארסיים, אך הארס פוגע באנשים רק לעתים נדירות. לרוב, הקוצים המכסים את השריון של קיפוד־הים נשברים בעור וגורמים לנזק ברקמות ולדלקת. אם לא מסירים אותם, הקוצים חודרים לרקמות עמוקות יותר וגורמים לדלקת כרונית, או נתקעים בעצם או בעצב. במקרים כאלה עשויים להתפתח כאב במפרקים ובשרירים, וכן פריחות בעור.

     

    יש להסיר מיד את קוציו של קיפוד-הים העוקץ. גוון כחלחל במקום החדירה יכול לסייע באיתור הקוץ. מכיוון שחומץ יכול להמיס את הקוצים של קיפוד-ים, כמה השריות בחומץ או רטיות חומץ הן בדרך כלל כל מה שנדרש כדי לסלק את הקוצים מהעור. יש לשטוף את האזור שמסביב לעקיצה ואחר־כך למרוח אותו במשחה המכילה צירוף של אנטי־היסטמין, משכך־כאבים וקורטיקוסטרואיד. מדי פעם הרופא נאלץ לבצע חתך קטנטן כדי להסיר את הקוץ השביר.

     

    ליצורים רבים ממשפחת הנבוביים - אלמוגים, שושנות ים, מדוזות ונפוּחנים - יש יחידות עוקץ מפותחות מאוד היכולות לחדור לעור. יחידות אלה רבות בייחוד בזרועות הציד של יצורים אלה; זרוע אחת יכולה לשלח אלפים מהן אל תוך העור. הנזק הנובע מכך תלוי בסוג של בעל החיים. באופן כללי, פריחה קטנה בולטת מופיעה בסדרה של קווים המוקפים לעתים באזור אדום. לעתים הכאב קשה; הגירוי נפוץ. הפריחה עשויה להתפתח לשלפוחיות המתמלאות במוגלה ופוקעות אחר כך.

     

    תסמינים אחרים כוללים חולשה, בחילה, כאב ראש, כאב בשרירים והתכווצויות, אף ועיניים דולפים, הזעה מוגברת, שינויים בקצב הלב וכאב בחזה המחריף עם הנשימה. עקיצות של המדוזה נפוחן כבר גרמו למוות. עד כה הוצעו טיפולים שונים לעקיצותיהם של יצורים ממשפחת הנבוביים, אף על פי שרוב העקיצות זקוקות למעט יותר מאשר ניקוי.

     

    • המידע המלא על טיפול בהכשות ובעקיצות מופיע ב"מרק - המדריך הרפואי השלם", הוצאת כנרת.


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יש לדאוג בראש ובראשונה לצינון של מקום ההכשה ולהרגעתו של האדם המוכש
    צילום: shutterstock
    מדריך רפואי לבית ולמשפחה. מרק
    עטיפת הספר
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים