שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר
    זה ייכשל, למעמד הביניים ולעניים אינטרס שונה
    קראו את שפתי: הכלכלה הישראלית לא תחליף את עורה בעקבות המחאה; תנועה פוליטית או חברתית חדשה לא תקום והממשלה לא תיפול. אני מוכן להתערב, נאמר, על שני גביעי קוטג'. לפני ההוזלה. רוצים לדעת למה? דעה

    מחאת הדיור, שהיתה לפנים מחאת מחירי הקוטג', ומחאת הרופאים המתמחים, ומחאת העובדים הסוציאלים, וכעת הפכה לתביעה בדבר שינוי מדיניות הרווחה של מדינת ישראל, הגיעה במוצאי שבת לממדים מרשימים המפיחים תקווה בכל לב מהפכני. מאז כבר הגיעה המחאה לבית הנשיא, להבטחה לוועדה בראשות שר האוצר, לאיומים בכך שעופר עיני יצטרף למאבק, ואפילו לשביתת פייסבוק.

     

    מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

     

    בשבוע או בשבועיים הקרובים תתעצם המהפכה העממית עוד יותר, ומאהל רוטשילד במרכז תל אביב ישלח זרועות ארוכות לתוך לבנו המתרגש. אחרי זה המהפכה תדעך. ההפגנות יתמעטו, וכך גם מספר המשתתפים בהן. המאהל בשדרות רוטשילד יינטש אוהל אחרי אוהל, ומיד תתחדש שם תנועת הכלבים והאופניים.

     

    יהיה איזה סקטור שירוויח קצת מהמחאה, בזה אין ספק. אבל הכלכלה הישראלית לא תחליף את עורה, תנועה פוליטית או חברתית חדשה לא תקום, וממשלת נתניהו לא תיפול. ואני מוכן להתערב על התחזית שלי - נאמר, על שני גביעי קוטג'. לפני ההוזלה.

     

    המעמד היוצא להפגין עכשיו - מעמד הביניים, הרואה בעצמו את רוב העם ומיטיבו - יוצא להיאבק לבדו. בין האוהלים ברוטשילד יש אחד שעליו שלט בערבית - אבל לא נראו הרבה פנים ערביות בהפגנות הענק במוצאי שבת. גם חרדים לא היו שם, וגם לא סתם עניי פריפריה. וגם לכך יש שתי סיבות מצוינות.

      

    תהום בין נתיבות לרוטשילד

    משום שהמעמד המוחה לא מעורר כלפי עצמו אמפתיה. כמעט רק ביום שבת הבינו מנהיגי המחאה מה הדרישות שלהם: העם רוצה צדק חברתי, זה הסלוגן שהם בחרו. עד אותה העת נלחמו על מה שבאמת הפריע להם. למשל, מחירים שפויים יותר לשכירות של דירת שניים עד שלושה חדרים בבירת האזרחות העברית. למשל, מצב כלכלי שיאפשר לגדל שני ילדים בנחת יחסית, עד כמה שהדברים אפשריים בכל הנוגע לגידול ילדים.

     

    הדרישות הללו מעניינות עשרות מונים יותר מהסלוגנים החדשים, משום שהן מתארות היטב את המעמד המוחה - ואת הפער הגדול בינו לבין אותו עם הנזכר בסלוגן החדש.


    כמה זמן הם יישארו מאוחדים? צילום ירון ברנר

     

    מה יחשוב לעצמו, לשם הדוגמא, פועל בנתיבות, המשכן משפחה של שש נפשות בדירת שלושה חדרים, בשכירות של 1,200 שקל לחודש, על כך ששכירות בדירה בגודל דומה בתל אביב עולה היום 5,700 שקל לעומת 3,200 שקל לפני עשור? ייתכן שהוא יחשוב לעצמו שהצעירים המפונקים שגרים בה צריכים לעבור להתגורר בלוד, אבל זה לא ממין העניין, וממילא זאת לא טענה הוגנת כל כך. מה שהוא ודאי יחשוב לעצמו, זה שהעניין הזה לא נוגע לו.

      

    מה יגיד לעצמו תושב כפר קרע או מאה שערים, רהט או בני ברק, מודיעין עילית או אשדוד, על מהפכת מחירי הקוטג' או על השביתה הספונטנית, שהחלו בפייסבוק? ובכן, ייתכן שראשית הוא ייאלץ ללמוד מה זה פייסבוק, משום שמהפכת המחשוב האישי לאו דווקא הגיעה למחוזות האלו של החברה שלנו.

      

    דומני שהרבה ממי שהכתירו את המאבק הזה בשם "שמאלני", ובכך הסבירו מדוע הם מדירים את רגליהם ממנו, לא התכוונו דווקא לשמאלנות פוליטית. ייתכן שהם ניסו להגדיר כך, אולי בחוסר הצלחה אבל בכל זאת, את אופיים של המוחים, ואת המרחק בין עצמם לבן עצמם: כאלו שטוב להם יחסית; שהצרות שלהם אינן צרות של חיים ומוות; נהנתנים; עסוקים בעיקר בעצמם.

     

    הקורבנות הגדולים - לא במעמד הביניים  

    השבוע התבשרנו שלמעלה מ-80% מהעם תומכים במהפכה הזו - וזאת על אף שבמשרד ראש הממשלה הפעילו את מכונת הספינים על מהירות סיבוב מקסימלית. המספרים הללו, כמו שאומרים בפוליטיקה האמריקנית, "רכים". 80% מהעם תומכים - אבל באותו להט ובאותה התלהבות שבה תמכו באלירז, או בג'קי, או בחגית יאסו, ובאותה מידה של נכונות להתאמץ לטובת המטרה. רק חכו שתצטרכו לגייס את 80% הללו לשביתה כללית במשק בעוד הם מנסים להאכיל את המשפחה.

      

    יש סיבה, אם כן, שהמחאה קמה על עניינים של קוטג' ושל מחירי דיור בערים גדולות, ולא, למשל, על ענייני מחירי תחליפי החלב לתינוקות, או עלות הנסיעה באוטובוס בין עירוני, או שכר המינימום, או סוג שירותי הבריאות שהמדינה מעניקה למי שאין לו ביטוח רפואי או כרטיס פלטינום של קופת החולים. אלו לא הדברים שהמעמד המוחה מכיר או יודע לקרוא להם בשם.

     

    זה מצער, משום שדבר אחד ודאי: קורבנותיו הגדולים של חוסר הצדק הכלכלי הגדול במדינה הזו אינם נמנים עם מעמד הביניים. העוולה לא מוצאת את ביטויה האולטימטיבי במי שנאלץ - כמו שציינה אחת הנואמות בהפגנה ליד מוזיאון תל אביב בשבת בערב - להוציא כעשרת אלפים שקל בחודש על שני ילדים רכים. העוולה היא כלפי מי שמגדלים שניים, שלושה ולעתים הרבה יותר ילדים ומתקיימים ממשכורת אחת שאינה מתקרבת גם למחצית הסכום הזה.

      

    את הציבור הזה מעמד הביניים לא מכיר. הוא גם לא מחבב אותו במיוחד. עדות לכך אפשר למצוא במאבק הכי גדול של מעמד הביניים בחברה החרדית בשנים האחרונות: לא ההשתלטות הפוליטית על אופי הציבוריות הישראלית או "חרדיזציה" של שכונות, אלא קצבאות הילדים, אותו תשלום צנוע - צנוע מדי - לעניות ולמרובות הילדים שבמשפחות.

     

    הזעם יחזיק מעמד עד הקלפי?

    לעיתים קרובות הטענות של מעמד הביניים נגד עזרה לעניים כמעט מחליאות מכדי להיות אמיתיות: "הם" עשו ילדים רבים מדי, ולכן שיישאו בתוצאות בעצמם; אם ניתן "להם" כסף, יהיה "להם" תמריץ להתרבות אפילו עוד.

     

    החרדים הם רק דוגמה אחת. מעטים מ-150 אלף הבורגנים שיצאו לרחובות במוצ"ש גילו עד כה עניין במצבם הכלכלי של בדואים בנגב, למשל, או של פועלים בפריפריה. עד כה הם לא מצאו סיבה לעסוק במהגרי עבודה זרים ובחייהם הכמעט בלתי אפשריים פה. פועל הניקיון, השומר בכניסה למסעדה, הקבצן המסתובב בצומת - אלו בלתי נראים בעיניהם, קרוב לוודאי, גם כעת.

     

    ניתן גם לנתח את דפוסי ההצבעה של הרוב היהודי הישראלי ולמצוא שנושאים של צדק חברתי מעולם לא העסיקו אותו יותר מדי. הבורגני מצביע עבור תוכנית מדינית - של העבודה, הליכוד, קדימה - או, אם חפצה נפשו להראות לשלטון שהוא מאס בו, לנושאים אופנתיים: נגד חרדים (הכנסת ה-16); בעד גמלאים (הכנסת ה-17); בעד פשיזם בימינו (הכנסת הנוכחית). מפלגות הנושאות את הדגל החברתי, מקומן הולך וקטן מכנסת לכנסת כבר שנים רבות.

      

    והנה הגענו לסיבה העיקרית לכשלונו הקרוב של המאבק: ימצא הקורא מהפך חברתי מצליח אחד, בכל ההיסטוריה, שבו מעמד הביניים עמד לבדו, בלי שיינשא על כתפיו הרחבות של הפרולטריון. ללא מעמדות תחתונים כדי שייאבקו וימחו, ויתנו את קולם בבחירות - מה יעשה מעמד הביניים?

      

    מי ישלם?

    האם העשירונים האחרונים יתמכו במאבקם של העשירונים האמצעיים, עכשיו כשאלו גילו את עקרונות הצדק החברתי בתוך דירת שותפים במרכז תל אביב? נאמר זאת כך, יונית: למה להם?

      

    והנה עוד נקודה למחשבה. אתמול (ג') העבירו מובילי המאבק את דרישותיהם מהממשלה. כל הדרישות ראויות וטובות: חינוך חינם מגיל שלושה חודשים, שירותי בריאות טובים ושיוויוניים, תמיכה ממשלתית בדיור. ראויים, כל הדברים הללו, וגם עולים כסף, ומישהו צריך לשלם.

     

    תמהני כמה זמן ישרוד המאבק לאחר שמעמד הביניים יבין שבמדינת רווחה, לא הוא זה שייהנה ממימון חדש שיופיע בדרך פלא - אלא ההפך הוא הנכון: הוא יסחוב על הגב, בשם הצדק החברתי, את הערבי מג'לג'וליה ואת החרדי מביתר ואת המובטל מנתיבות.

     

    הכותב הוא עורך ערוץ המחשבים של ynet

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים