יש פתרון ויש גם טרמפיסטים

אנו שומעים בימים האחרונים רבות שלמשבר הכלכלי-חברתי שעליו מוחה העם ברחובות אין פתרונות קסם, ועל כך שדרישות המוחים אינן ברורות.

המחאה הנוכחית, הרחבה, היא חוליה בשרשרת מחאות שפקדו השנה את ישראל: מחאת הפרקליטים, מחאת העובדים הסוציאליים ומחאת הרופאים הנוכחית. מחאות אלו, שברובד הגלוי היו מאבקי שכר סקטוריאליים, הן בבסיסן חלק מאותו מאבק לצדק חברתי - ללקיחת אחריות של המדינה על השירותים הניתנים לאזרח.

גולשים, מומחים ואנשי שטח כותבים - בערוץ הדעות

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

בהקשר זה, בולט במיוחד כישלון מאבק העובדים הסוציאליים, כאשר בין המובילים לכישלונו היו אלו שהיום מצדדים, לכאורה, במחאת האוהלים ומנסים לגזור קופון חברתי-פוליטי מלקיחת צד שותף במאבק (אזכיר רק שניים בולטים - יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, וח"כ שלי יחימוביץ').

הכשילו את מאבק העובדים הסוציאליים וגוזרים קופון (צילום: דודו אזולאי)

אותם רבבות שצעדו בשבת במרכזי הערים בכל רחבי הארץ, ומייצגים עוד רבבות נוספים בעם, מבינים היטב שהפתרון למצוקות החברתיות של מדינת ישראל אינו מהיר. אולם הפתרון אותו דורשים המפגינים, הנשמע במילים החזקות והברורות "העם דורש צדק חברתי", דווקא מבטא פתרון פשוט, "פתרון קסם", שראש הממשלה מבין את משמעותו, אך לא מספקו.

יואילו בטובם ראשי המדינה לפנות לציבור, ולהודות בקול ברור: "המדיניות הכלכלית-חברתית שהובילו ממשלות ישראל יותר משני עשורים כשלה - הקפיטליזם אותו אימצנו ובו דבקנו בעין עיוורת, גרם להגדלת הפערים החברתיים והכלכליים במדינה, ולסדר עדיפויות שאינו מאפשר היום חיים בכבוד לרוב חלקי העם בישראל; לכן, אנו מכריזים על שינוי המדיניות הכלכלית חברתית: ראשית, נעמיד בראש סדר העדיפויות שורת צרכים שהם בסיסיים לכל אזרח: חינוך, דיור, בריאות, רווחה, ויכולת השתכרות הוגנת".

באותה הכרזה ייקבע כי המדינה תחזור להיות אחראית על אותם יעדים ולספקם למען יינתנו לכל אזרח במחיר סביר ושפוי. "במקביל", כך יודיעו, "נפעל לחלוקת נטל הוגנת וצודקת בחברה הישראלית: לא עוד חלוקת הטבות כלכליות וחברתיות על בסיס סקטוריאלי צר, אלא חלוקה הוגנת - הן של חובות והן של זכויות - על בסיס יכולת אישית וכלכלית".

אמירה מסוג זה היא "החלפת הדיסקט" עליה מדברים באוהלי המחאה ובכיכרות. לא הצעות מהירות השלופות מהשרוול, כפי שהציגו ראש הממשלה ומקורביו בשבוע האחרון. אלו נתפשות, ובצדק, כספין מהיר וכגלולת הרגעה שאינה מרפאה את החולי החברתי. הצעות אלו מבוססות כולן על אותה דוקטרינה כלכלית-חברתית של שוק חופשי (שאינו חופשי) וקפיטליזם קיצוני (שאינו מיטיב עם מעמד הביניים).

כל שנותר הוא לחפש את הסטודנטית הקרובה ביותר במאהל (רוב הסטודנטים למדו קורס בסיסי במבוא לכלכלה) שתסביר במילים פשוטות כיצד ההצעה המשווקת בערגה, מותירה את אותו סדר חברתי על כנו, ומיטיבה עם בעלי ההון או סקטורים מסוימים, ולא תוביל לפתרון עמוק ומהותי בסדרי העדיפויות.

זה מאבק פוליטי 

המאבק הזה פוליטי. הצהרה על שינוי מדיניות חברתית-כלכלית דרמטית לא פחות מהצהרת ראש הממשלה על הכרתו בשתי מדינות לשני עמים, או הצהרה על פינוי גוש קטיף. זו הסיבה שמנסים למכור לנו את המשפט ש"אין פתרון קסם". הפתרון שהצעתי כאן הוא פתרון הקסם. סיכוייו להתממש במבנה הממשלה הקיימת - אפסיים.

ראשית, ראש הממשלה הנוכחי מאמין בכל לבו בשיטה הכלכלית-הלא-חברתית הקיימת; איני מכיר את נתניהו אישית, אך מהתרשמותי הוא אינו שש להודות בטעויות (למרות שבעיני הודאה מסוג זה היתה מוציאה אותו "גדול" הרבה יותר מהלהטוטנות המפוחדת הנוכחית). שנית, ברור לכל שמשמעות צעד כזה היא משבר קואליציוני עם השותפות המייצגות סקטורים שעד כה זכו לריפוד כלכלי המנוגד לעקרונות הצדק החברתי.

יש פתרון, והוא אפילו יכול להיות מנוסח בפשטות. על מנת להצהיר על שינוי המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל לא צריך ראש הממשלה להיות קוסם, הוא פשוט צריך להיות אמיץ.

ד"ר גיא שילה, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i