שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: אסף רונן

    הרמב"ם: כך אוכלים פירות נכון

    אילו מזונות מומלץ לצרוך ומאילו כדאי להימנע? פירות על בטן מלאה או ריקה? אורי מאיר-צ'יזיק בוחן את פסיקות הרמב"ם בענייני אוכל ומביא מתכון ממתכוניו

    לפני כשנתיים, כשחזרנו לעמק, טלי אמרה לי שהתנאי היחיד שלה לחזרה הוא שבכל קיץ נצא מהעמק וננדוד. אז הנה הקיץ הגיע ואנחנו נודדים: קורס לחם פה, סיור ליקוט שם, פגישות ייעוץ במקום אחר. מאוד מעניין לדבר עם מגוון רחב של אנשים על אוכל, על הפוליטיקה של האוכל ועל ההיסטוריה שלו. בין כל הקולות יש גם כאלה שאומרים לי שאני קיצוני מידי, שאני שולל את כל המזונות התעשייתיים, שאני מסווג יותר מידי מזונות כ"מזיקים".

     

    אחרי כל אלה, כמה טוב לשבת במפגש ג'אווהר ולקרוא שוב את הרמב"ם שהיה הרבה יותר קיצוני ממני! בתקופה שלו בכלל לא היה אוכל תעשייתי ובכל זאת

    הוא מוצא הרבה סוגי מזון להימנע מהם ולדקדק באופן אכילתם.

     

    במחקרי האקדמי אני עוסק רבות בכתביו הרפואיים של הרמב"ם, אלה שהוא כתב בערבית. לרוב אני מתמקד בדרכו הרפואית והרוחנית, אולם אינני מסוגל להתעלם מן הידע התזונתי הרב המצוי בספריו. במשך השנים אספתי את הידע הזה בתקווה שבעתיד אוכל לפרסם אותו ולהביאו לידיעת והכרת הציבור. בהמשך השנה המקומית עוד אכתוב מתכונים מתוך כתביו של הרמב"ם, אך בתחילה ולכבוד הקיץ אני רוצה לכתוב מעט על פירות מדבריו של הרמב"ם, ואוסיף באופן כללי מהידע העתיק המקומי.

     

    כאמור, הרמב"ם שולל מוצרי מזון רבים משם שהם "גורמים נזק". השיטה שלו, כך נראה, היא לשלול באופן גורף מזונות מסוימים ואז לציין שאפשר לאכול מהם אך ורק בתנאים ספציפיים. כלומר, ראשית הוא מגדיר את הנזק שיוצר כל מזון, ואולי מתוך הבנה שלא כולם יבצעו במלואן את הוראותיו, מוסיף שמזון זה יכול להיאכל בתנאי כזה או אחר.


    פירות טריים יוצרים לחות בגוף (צילום: אסף רונן) 

     

    הרמב"ם פותח את משנתו אודות הפירות באמירה שפירות טריים יוצרים לחות בגוף, כמו  גם מזג רע והם החומר שממנו מגיע הקדחת (בקדחת הכוונה למחלות החום השונות). הוא אף מביא סיפור מפיו של גלנוס (הרופא הרומאי הידוע בן המאה השנייה), בו הוא מספר כי בילדותו היה חולה בקדחות רבות, עד שאביו אמר לו להפסיק לאכול פירות. ואכן כשהפסיק לאכול פירות, הקדחות פסקו.

     

    אחרי שהוא שולל את כל הפירות, הרמב"ם מתחיל לתת יוצאים מן הכלל בתנאים מסוימים:

    • אבטיח אפשר לאכול בתחילת היום, לבד (ללא תוספות) על בטן ריקה.
    • אם אוכלים פירות בתחילת היום על בטן ריקה, כדאי לאכול נענע לאחר מכן, כדי לסייע למערכת העיכול.
    • התאנים והענבים הם הטובים ביותר לעיכול מבין כל הפירות ואילו האפרסקים והמשמשים הם המזיקים.
    • פירות יבשים טובים לבריאות.
    • חשוב לאכול פירות בשלים ולא בוסריים.

     

    באופן כללי, מסביר הרמב"ם, יש לאכול פירות לבד ללא מאכלים אחרים, ולא להכניס אחריהם מאכל אחר עד שהם יוצאים מהקיבה. גם מדענים מתקופות מאוחרות יותר מצאו הגיון בהוראה זו של הרמב"ם וגילו שמבין המזונות הטבעיים, הפירות הם המזון שמתעכל הכי מהר ובצורה מלאה במערכת העיכול האנושית. לכן, אם נאכל אותם אחרי מאכל שמתעכל לאט יותר, כמו לחם או בשר, ייווצר פקק תנועה במערכת העיכול שיגרום לעיכול לקוי של הפירות, לתסיסתם וליצירת גזים.

     

    הרמב"ם מרחיב וטוען שיש לאכול על-פי סדר העיכול: החל מהמזון שמתעכל בצורה המהירה ביותר ועד לזה שמתעכל באופן האיטי ביותר.


    כתישת תבלינים שונים שיכולים לצמצמם את נזק הפירות (צילום: אסף רונן) 

     

    אני, כמו הרמב"ם, ממליץ לאנשים לאכול פירות באופן נפרד, לא יותר מידי, ובבוקר על בטן ריקה. אך אני גם מזכיר שפירות הם המזונות המזינים ביותר בתזונה האנושית, בניגוד למזונות המעובדים של העולם המערבי המודרני. בעולמנו, בבחירה בין פירות לבין מוצרים שנוצר במפעל, בִּחרו פרי.

     

    במסגרת הפתרונות שהרמב"ם מציע לצמצום נזקם של הפירות, הוא מצרף מתכון לתערובת תבלינים בה יש לטבול את הפירות לפני האכילה ובכך להפחית את נזקם. התערובת מורכבת ממלח עם פיגם, נענע וכמון. הרמב"ם מציין שתוצאה דומה תהיה לטבילת הפירות גם בזרעי שומר.


    אפשר לתבל את הפירות גם בזרעי שומר (צילום: אסף רונן)

     

    תערובת תבלינים לפירות

    המרכיבים:

    כף מלח גס

    2 כפות פיגם (רוטה)

    2 כפות נענע יבשה

    כף זרעי כמון יבשים

    כלים: מכתש ועלי

     

    אופן ההכנה:
    1. מכניסים למכתש את המלח והכמון וטוחנים באמצעות העלי עד ליצירת תערובת אחידה וריחנית.
    2. מעבירים לקערה ומפוררים מעל את עלי הפיגה והנענע היבשים.
    3. מערבבים והתערבות מוכנה.


    תאנים בתערובת תבלינים (צילום: אסף רונן) 

     

    הערה על הפיגם: פיגם (Rutachalepensis) הוא אחד מצמחי הבר הנפוצים של ארץ ישראל, כמעט ולא משמש במטבח יותר, אך אם מעיינים בספרי בישול מימי הביניים מגלים שאז הוא היה בשימוש ממש כמו שהיום משמשת אותנו הפטרוזיליה. הדבר נובע, ככל הנראה, מטעמו העז, ואנחנו בתזונתנו כיום לא ממש אוהבים טעמים חזקים טבעיים. הפיגם ששימש ומשמש גם כחומר מרפא חשוב, הוא בעל טעם חזק ודומיננטי, ומשמש עד היום להכנת מאכלי בשר מסורתיים וכן בכבישת זיתים שחורים. אפשר לגדלו בגינה והוא שיח שגדל בר בחורש הים תיכוני.

     

    לאחרונה אני משתמש יותר ויותר בפיגם ונהנה מאוד מהתוצאות. אחת הדרכים לאצור את טעמו של הפיגם בצורה שנותנת טעם עדין יותר היא על-ידי הכנת שמן פיגם על ידי הכנסת עלי פיגם טריים לבקבוק שמן זית איכותי, ככל שמכניסים יותר עלים הטעם יהיה יותר חזק. אחרי מספר ימים השמן יקבל את טעם הפיגם. רצוי להשתמש בשמן לתיבול תבשילים וסלטים שונים.


    שמן זית עם עלי פיגם (צילום: אסף רונן) 

     

  1. אורי מאיר-צ'יזיק הוא יועץ תזונה, שף טבעי והיסטוריון של אוכל. הוא מטפל, מטייל ומרצה בכל רחבי הארץ, ומתגורר בעמק בית-שאן עם אשתו טלי ושתי בנותיו
  2. צילומים: אסף רונן - צילום מזון, תדמית ופרסום
  3. סטיילינג: נעמה רן
  4. לכל הכתבות של אורי מאיר-צ'יזיק



  5.  

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים