לוב נושמת לרווחה. רשמים מארץ חדשה
הערבובייה של ראשית ימי המהפכה נעלמה, ונדמה שהמאבק הארוך היטיב עם אזרחי לוב שמתנהגים היום כיחידה אחת. רשמים מהדרך לטריפולי אחרי נפילת משטר קדאפי
באור אחרון עצרנו לפני הגבול. ילדים החליפו איתנו כסף בחביבות. דינאר וחצי לכל דולר. הצד התוניסאי שיחרר אותנו במהירות ובצד השני כבר היה דוכן של המורדים, של לוב החופשית, שרשם את הדרכונים.
דיווחים קודמים של צור שיזף מלוב:
סוף עידן קדאפי - הכותרות האחרונות ב-ynet:
הכל הרבה יותר מסודר עכשיו. אם בראשית המהפכה, כשהגעתי ללוב מהגבול המצרי היה הכל ערבובייה שבה אף אחד לא ידע מימינו ושמאלו, נראה שחודשי המאבק האלים היטיבו עם אזרחי לוב החופשית. את זה לא עשו הצבאות, חילות האוויר והיועצים של נאט"ו. זו כנראה הרוח שאיחדה את כל מי שנלחם על מה שיקר לאנשים - החירות.
עם רדת היום, הגיעו טנדרים שחילקו יוגורטים ומים ותמרים לשבור את הצום. עושה רושם שיותר מכל הפכה המהפכה הזו את הלובים לעם, ליחידה אחת שמשתפת פעולה, כמו שקורה לעמים ברגעים שבהם הם נלחמים על עצמאותם.
הארץ נושמת לרווחה. עדיין אי אפשר לעבור במעבר הגבול של החוף מכיוון שהוא עדיין מוחזק על ידי נאמניו של קדאפי ומסוכן לנסוע שם, אבל המעבר הדרומי יותר, זה שהכביש מתפתל ממנו דרך ההרים לכיוון זינטאן, פתוח ובטוח למדי.
בגבול אמרו שמתחם באב אל-עזיזיה נכבש וקדאפי נעלם, שיש עוד כיסי התנגדות בשכונות שנאמנות לקדאפי. שצריך עוד לכבוש את סירת, עיר הולדתו של קדאפי ואחד ממעוזי התמיכה שלו.
עשרות עיתונאים צבאו על המעבר, ממהרים לכיוון טריפולי. בליל לשונות נרגש - יפנית, רוסית, טורקית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית. גם ג'ון סימפסון מה-BBC לא ידע להגיד מה קורה מעבר להרים.
בחושך, כשנסענו לעבר לוב החופשית, היה הכביש פתוח לתנועה. בשלושת המחסומים שעברנו עד לנילוט, שבה נמצא מרכז התקשורת הראשון של לוב החופשית, היו השומרים מנומנמים.
רק בנילוט ראינו את סממני המלחמה המשונה - את הטנדרים המלוכלכים בבוץ, עם המקלעים הכבדים, את תותחי הנ"מ המיושנים. מרכז התקשורת היה מלא בשרידי פגזים, כדורים ופצצות שנורו פה בקרבות. תיעוד של מה שהיה. מוזיאון מלחמה מקומית.
נכון, יש עוד כיסי התנגדות פה ושם, אבל הארץ שהחליטה להחליף שלטון כבר החליפה אותו למעשה - והאזורים המשוחררים מרגישים בטוחים ביום נפילת משטר קדאפי.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
