הפלת קדאפי. הניצחון השקט של ברק אובמה

הוא זז הצדה, שמר על פרופיל נמוך, התאפק שלא להתערב וראה איך אחרים מקבלים קרדיט על הפלת משטרו של הרודן הלובי. עכשיו הגיע זמנו להיכנס לתמונה - ובעיקר להתחיל לדאוג מעתידה של המדינה הצפון אפריקנית: ברק אובמה לא ממש רצה את המלחמה בלוב. לנשיא האמריקני הספיקו שתי המלחמות באפגניסטן ועיראק ומלחמת החפירות הכלכלית שהוא שקוע בה עד הצוואר. לאובמה לא היה כל אינטרס לאומי או פוליטי-אישי בכניסה להרפתקה במדינה הצפון אפריקנית ואפשר לומר שהוא נגרר אליה כמי שכפאו השד על ידי הצרפתים והבריטים, בחסות ברית נאט"ו.

סוף עידן קדאפי - כתבות אחרונות ב-ynet:

טריפולי: אווירה חגיגית, ילדים בודקים מכוניות

לוב: הכתבים שוחררו, 1.7 מיליון דולר לראשו של קדאפי

עוד בערוץ החדשות :

האשה השמנה בעולם רוצה להגיע ל-728 ק"ג

עכשיו כשמשטרו של מועמר קדאפי הולך וקורס, אובמה אינו לובש מעיל צבאי ולא מופיע על נושאת מטוסים הנושאת שלטי ניצחון - כפי שעשה קודמו בתפקיד ג'ורג' בוש הבן. במקום זאת, הוא הסתפק במתן שתי הצהרות מינוריות שנגעו להתרחשויות האחרונות בלוב - אחת מהן בכתב ואילו השנייה הושמעה בפני כתבים שנלוו אליו לחופשתו במרתה'ס ויניארד, אתר נופש באזור מדינת מסצ'וסטס.

חושש מכאוס במדינה הצפון אפריקנית. אובמה(צילום: רויטרס)

את ההצהרות של הנשיא אובמה עד כה על המתרחש בלוב אי אפשר לפרש כחגיגת ניצחון. מהתגובות המדודות שהעביר, אפשר לשמוע מצדו אנחת רווחה על כך ש"בעיית קדאפי" עומדת להיפתר - חצי שנה לאחר שהפסקת ייצור הנפט הלובי גרמה לעליית מחירי הנפט בעולם ולפגיעה בכלכלה האמריקנית והעולמית.

הדברים החשובים נמצאים מתחת לכותרות

עיתוני העולם בחרו לשים בכותרות הראשיות את דברי הנשיא האמריקני על "סופו הקרוב של הרודן הלובי ועל התמיכה האמריקנית בעם הלובי".

אולם בהצהרותיו של אובמה בולטים יותר החשש מכאוס ודרישתו מהמורדים לנהוג באחריות ולא לנקום במפסידים.

ממה חושש כל כך אובמה? הוא חושש מהתפשטות מעשי נקמה וחיסול חשבונות שעלולים לדרדר את לוב למלחמת אזרחים. נשיא ארה"ב הבהיר כי בתקופת המעבר, האופוזיציה הלובית חייבת לפעול בדרכי שלום שיכללו את כל הלובים ושייעשו בצורה צודקת. אובמה הבהיר כי מועצת המעבר של המורדים חייבת לדאוג ל"כיבוד הזכויות של כל הלובים. צדק אמיתי לא יבוא מנקמות ואלימות. הוא יבוא מפיוס שיאפשר לאזרחים לקבוע את עתידם".

גררו את אובמה למלחמה בלוב. סרקוזי וקמרון(צילום: AFP)

בממשל בוושינגטון יודעים שלוב קרובה יותר למלחמת אזרחים מאשר לדמוקרטיזציה. הם חוששים מאוד מעתיד המדינה שבה חייים יותר מ-140 שבטים ושלא ברור מיהם גורמי האופוזיציה בה ועד כמה אפשר לסמוך עליהם. אפילו ההודעה שפרסמו שלשום המורדים הלובים על מעצרו של סייף אל-איסלאם קדאפי, בנו של הרודן הלובי, התבררה ככוזבת.

היחיו יחדיו חילונים ואיסלאמיסטים?

ולצד החששות הגדולים, עולות גם הרבה שאלות בוושינגטון. מה בדיוק יכול לצאת מברית בלתי קדושה של חילונים ושוחרי דמוקרטיה מצד אחד ואיסלאמיסטים וגורמי טרור מצד שני בקואליציה בלתי אפשרית ועם המון נשק שמסתובב חופשי ברחובות? מי יאסוף את הנשק מהמורדים? מי ישליט סדר במדינה שחיה 42 שנה בפחד, ושמעולם לא היה בה מוסד דמוקרטי או סממן כלשהו של חברה אזרחית?

מי יאסוף מהם את הנשק? מורד לובי במתחם מגורי קדאפי בטריפולי(צילום: רויטרס)

חיסול משטרו של קדאפי לא היה קורה בלעדי ארה"ב. ליכולות הצבאיות ולאמצעים האלקטרוניים שהיא סיפקה בחיסול ההגנה האנטי-אווירית של משטר הרודן הלובי לא היה כל תחליף.

נעדרו מהקרב: חיילים אמריקנים

אובמה הבטיח לציבור בארצו שלא להציב חיילים אמריקנים על הקרקע בלוב וכי החלק האמריקני במבצע של נאט"ו יסתיים מיד לאחר שתושג שליטה של הברית הצבאית בשמי לוב - דבר שקרה לאחר כמה ימים.

מאותו רגע, הופיע אובמה בפומבי והודיע על העברת הפיקוד על המערכה בלוב לאירופים. במקביל, מטוסים אמריקניים המשיכו להשתתף במשימות השונות במדינה הצפון אפריקנית. 

נשיא ארה"ב לא רצה להוביל את המערכה אלא בחר "להנהיג מאחור", למרות החלק האמריקני החשוב בהפלת משטר קדאפי, בגלל החשש בבית הלבן מהסתבכות נוספת באזור המזרח התיכון.

כעת, ארה"ב לא מקבלת מהמורדים את הכבוד המגיע לה. כשהמורדים הגיעו ל"כיכר הירוקה" בטריפולי, ניתן היה לראות בהם אוחזים בשלט גדול שעליו נכתב "מרסי צרפת".

למרות הוקרת התודה של הלובים לצרפתים, לא נראה שהאמריקנים נעלבים מהעובדה שהם לא זוכים לקרדיט על הפלת משטר קדאפי. אותם מעניינים דברים אחרים לגמרי. בממשל בוושינגטון היו שמחים מאוד לחזות בחידוש ייצור הנפט בלוב ובהרגעת השווקים בעולם. כל זאת כשברקע קיים תמיד החשש מהפיכתה של לוב למדינה כושלת ולבסיס פעולה לארגוני טרור איסלאמיים, בהם אל-קאעידה.