שמח ומבדח בשיווק משחקים
שילוב הומור במשחקים, בין אם בכוונה או לגמרי במקרה, הפך להיות חלק בלתי נפרד מתחום הגיימינג והשיווק שלהם לצרכן. כמה דוגמאות שיגרמו לכם לחייך
אנחנו אוהבים לצחוק, זה לא סוד. עוד ביוון העתיקה, כשישבו להמציא את התאטרון הבינו את זה. כנראה שגם בתקופת המערות נהנו מגרסה מוקדמת של סלאפסטיק, שכללה מקלות מחודדים, רצפה מרוחה שומן ביזון ואיש מערות ששם רגל לאיש אחר כי הוא רצה לתת באשתו עם נבוט.
עוד בגיימס:
- Witcher 2 מעל מיליון יחידות
- Assassin's Creed Revelations: (כמעט) כל התשובות
- Hard Reset יושק ב-13 לספטמבר
הומור מושך אנשים, מקרב אותם, משמח אותם. מי שמסתובב באתרי פנויים/פנויות יכול לראות שהומור היא התכונה שמחפשים בבני זוג, יותר מכל תכונה אחרת. הומור קיים בסרטי אימה כדי לשבור את הפחד, בפרסומות לרכבים, וגם במשחקים - בין אם זה בטעות, כמו הבאגים האדירים ב-Soldner או בכוונה, כמו ב-Day of the Tentacle. במשחקים בעלי תוכן מצחיק נגעתי בפרק 36 של המשחקיה, היום אני רוצה לדבר על שני נושאים המלווים כל משחק למעשה כל מוצר: שיווק ויחסי ציבור. גם שם הומור מוכר.
יש חברות שגם אם המשחקים שלהן הומוריסטיים (אהמ, לוקאסארטס, אהמ) היחס שלהן למשחק רציני מאוד, ויש כאלה שגם אם המשחק שלהן לא הומוריסטי לגמרי בעצמו, בשיווק הן כבר יכניסו את הבדיחות. דוגמאות מיד לאחר ריקוד סטירות הדגים:
אנשי חברה אחרת שלוקחים את עצמם אפילו פחות ברצינות מואלב הם אנשי Arrowhead, המפתחים של Magicka. כשהרחבה של משחק על קוסמים ופצפוצים עוסקת במלחמת ויאטנם ועושה פרודיה על כרזה של משחק אחר, רואים שלחבר'ה יש חוש הומור.
כמובן שגם מג'יקה עצמו מצחיק, עם דמויות שמדברת ג'יבריש בקול של השף השוודי מהחבובות, ובוס שמתעקש כל הזמן שהוא "ממש ממש לא ערפד ולמה לעזאזל שוב יש לי דם על השיניים". אבל אם נמשיך להתמקד בשיווק, הנה טריילר שהוצא לא מזמן למשחק לכבוד ההרחבה שהופכת אותו משיתופי לעוין (PvP). מזכיר לכם משהו?
בהומור, כמו בכל סוג של בידור, יש סגנונות. אם פורטל מביא לשולחן שנינות מתוחכמת ומג'יקה נראה כמו סלאפסטיק אז הסרטון למעלה של סריוס סאם הוא הומור שחור בסגנון תיעודי.
לבסוף נציג שיווק בסגנון "איבוד מוחלט של השפיות" בעזרת שני הסרטונים הבאים: הראשון הוא פרסומת לתוכן מיוחד בהזמנה מראש של Saints Row השלישי שתאריך ההשקה שלו מתקרב. הוא פסיכודלי ביותר והייתי אומר שיש פה יותר משמץ של סאטירה על הסגנון של הטלוויזיה היפנית: