שתף קטע נבחר

לא סתם ביישנות: מהי אילמות סלקטיבית בילדים?

החזרה לגן ולבית הספר היא אירוע מלחיץ במיוחד עבור ילדים הסובלים מחרדה. אצל חלקם הדבר יתבטא באילמות סלקטיבית - בבית ידברו כרגיל, אך ליד הגננת או ילדים אחרים לא יוציאו מילה. "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" על הטיפול בבעיה

לירי הייתה תינוקת שקטה. גם כשהחלה ללכת לגן היא נהגה לשבת בשקט רוב היום ולא להוציא מהפה מילה. כשהגיעה לגן טרום-חובה הגננת שמה לב שבחצר היא מדברת עם הילדים, אבל בתוך הגן עם הגננות היא לא מעזה לומר דבר. כשסיימה את גן החובה היא הייתה במצב מאוד קשה וכבר לא הצליחה לתקשר בכלל עם צוות הגן או עם הילדים.

 

איך עוזרים לילד להיות חברותי?

 

"היה לה מבט קפוא. היא הייתה מסוגרת בעצמה ואף אחד לא ידע מה קורה איתה", מספרת דורית, אמה. אז פנתה המשפחה למרפאה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים, ולירי אובחנה כסובלת מאילמות סלקטיבית.

 

הבעיה: חרדה קיצונית

"אילמות סלקטיבית היא סוג קיצוני של הפרעת חרדה‭,"‬ מסביר רועי שופן, פסיכולוג קליני מומחה המטפל בילדים במרפאה הפסיכולוגית בשניידר. "היא מאופיינת בחוסר יכולת לדבר במצבים חברתיים מסוימים, למרות שהיכולת לדבר קיימת. רוב הילדים שסובלים מהבעיה מדברים בבית עם בני משפחה קרובים, אך לא מצליחים לדבר עם אנשים מחוץ למשפחה.

 

"ישנם מצבים שבהם הילדים מדברים עם בני גילם אך חוששים לדבר עם מבוגרים, וישנם גם מצבים שבהם הילדים מדברים דווקא עם זרים אך לא עם מכרים.

 

במקרים רבים יש התנהגויות אופייניות שנלוות לאילמות כמו דיבור בלחש, השפלת מבט והימנעות מקשר עין. לעומת זאת יש ילדים עם אילמות סלקטיבית שמסוגלים להופיע על במה ולרקוד. חלק בלתי נפרד מאילמות סלקטיבית היא פגיעה בתפקוד – שכן הדיבור הוא אספקט כה מרכזי ובסיסי בחיים‭."‬

 

שבעה אחוזים מהילדים סובלים מהפרעת חרדה. אחוז אחד מכלל הילדים סובל מאילמות סלקטיבית. "את הבעיה ניתן לאבחן מגיל שלוש ואילך‭,"‬ אומר שופן. "בנות סובלות פי שניים יותר מבנים. אנחנו מעריכים כי השכיחות גבוהה יותר, שכן קיימים מקרים רבים שאינם מדווחים או שהם מאובחנים כבעיה אחרת.

 

"ילד שסובל מהבעיה חש מצוקה אמיתית וסכנה ממשית, ברמה שדומה למי שחש סכנת חיים – כשהוא עומד לדבר. לכן הוא יעשה הכל על מנת להימנע מהסיטואציה. במקרים רבים ההורים מניחים שמדובר בביישנות שתעבור מעצמה, או בטבע מולד של הילד‭."‬

 

"בבית היא צעקה חופשי"

ללירי בת השש וחצי יש שני אחים גדולים שסובלים מהפרעת קשב ומהיפר-אקטיביות, לכן, כשדורית ראתה שהיא תינוקת שקטה היא דווקא חשה הקלה. "זה היה מאוד נוח – אבל תמיד הייתה לי הרגשה שמשהו לא תקין‭,"‬ היא אומרת. "את הגן הפרטי הראשון היא עברה בשקט, לא הפריעה, בקושי זזה, עם מבט קפוא. כשהייתה בת ארבע אמרה לי הגננת שמשהו מוזר: הילדה יודעת לדבר אבל לא מוציאה הגה עם הגננת והסייעת. אז לקחנו אותה לתרפיה באמנות‭."‬

 

הטיפול באמנות היה נחמד, לדברי האם, אך הוא לא פתר את הבעיה, שכן בטיפול באמנות כמעט שאין צורך לדבר. הפסיכולוג שליווה את הגן אמר לאם שכנראה לא מדובר באילמות סלקטיבית. זו הייתה הפעם הראשונה שדורית שמעה על התסמונת. כשהתחילה לחקור ולבדוק, היא מצאה שהתסמינים דווקא מתאימים לילדתה.

 

"אמרתי לעצמי שהיא מאוד קטנה וכנראה שצריך לתת לה זמן להתאקלם בגן החדש. חלפו שנתיים, ורק בסוף השנה היא התחילה לתקשר מעט עם הגננת. היה לה מבט קפוא וגם עם הילדים בחצר היא הפסיקה לשחק. לעומת זאת, בבית לירי הייתה מדברת חופשי. צועקת בקול רם. עומדת על שלה".

 

"היא דיברה עם הילדים, אבל לא העזה לומר דבר לגננות" (צילום: shutterstock ) (צילום: shutterstock )
"היא דיברה עם הילדים, אבל לא העזה לומר דבר לגננות"(צילום: shutterstock )
 

 

לא מדובר באוטיזם

לדברי שופן, הסיבות לאילמות סלקטיבית מורכבות. הן יכולות להיות ביולוגיות, סביבתיות או גנטיות-מולדות. "הכי חשוב זה שהילד ידבר. לכן הגישה הטיפולית מתמקדת פחות בהבנה ובעיבוד של הגורמים ויותר בפיתרון על ידי טיפול התנהגותי", הוא מסביר.

 

שופן מבהיר, כי על מנת שילד יאובחן כסובל מאילמות סלקטיבית צריכים להתקיים כמה תנאים: "האילמות מופיעה במצבים חברתיים מסוימים לעומת דיבור תקין במצבים אחרים. האילמות מפריעה לתפקוד בלימודים, בחברה או בפעילויות אחרות. האילמות נמשכת יותר מחודש אחד. היא לא מופיעה בעקבות חוסר ידע של השפה או מבעיות כמו גמגום. היא לא נקשרת להפרעות התפתחותיות או תקשורתיות אחרות כמו אוטיזם או סכיזופרניה‭."‬

 

דורית חיפשה פתרון ומצאה את המרפאה לטיפול באילמות סלקטיבית בשניידר. היא פנתה לדני לוטן, מנהל היחידה, ולירי אובחנה מיד. "הטיפול היה מאוד מוצלח. היו גם שיחות וגם טיפול במשחק. היו לה המון משימות שהיא הייתה צריכה לעמוד בהן.

 

היא הגיעה לשם ברצון ושיתפה פעולה. גם שלחו אלינו הביתה סטודנטית לפסיכולוגיה. בסוף השנה לירי כבר הצליחה לדבר עם הגננת ועם הילדים ואפילו יש לה חבר אחד מהגן. במהלך הטיפול הבנו שזאת ממש חרדה. היא סיפרה לנו שהיא חושבת שהקול שלה מצחיק והיא חוששת מהתגובות. היא סיפרה שממש דופק לה הלב לפני שהיא מדברת.

 

הסבירו לנו בשניידר שהיא לא עושה את זה בכוונה ושאנחנו לא צריכים לדרוש ממנה לדבר. היא תעשה את זה בזמנה. ובמהלך הטיפול היא הבינה שהיא חייבת להתגבר על החרדה מכיוון שבחיים אי אפשר בלי לדבר‭."‬

 

"הקול שלי מצחיק"

שופן מבהיר שהטיפול באילמות סלקטיבית דומה לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בבעיות חרדה. "זה מודל שהוכח כיעיל בבעיות כאלה. ההתמקדות בטיפול הינה ב'כאן ועכשיו' של הבעיה, והתמודדות עם האופן שבו התפתחה. האלמנטים המרכזיים בטיפול משלבים בין הפן הקוגניטיבי – כלומר זיהוי התפיסות האוטומטיות הנמצאות בבסיס החרדה כמו 'אם אדבר ילעגו לי‭,'‬ 'הקול שלי מצחיק‭,'‬ או 'מבוגרים הם אנשים מפחידים‭,'‬ ובין עבודה על הביטויים הפיזיים של החרדה ולימוד הרפיית הגוף – באמצעות נשימה, כיווץ והרפיית שרירים, דמיון מודרך ושיטת ביו-פידבק‭."‬

 

שופן מסביר שחלק עיקרי מהטיפול בבעיה, כבכל בעיית חרדה, הוא החשיפה ההדרגתית לאיום: הילד חייב להימצא במצב שמאיים עליו – דיבור עם אנשים שהוא חושש לדבר איתם – כדי לראות שהדיבור אינו מסוכן. "הטיפול באילמות סלקטיבית הוא ממוקד, ונמשך בדרך כלל בין עשרה לעשרים מפגשים. מטרתו להתגבר על ההימנעות ולאפשר תקשורת שאינה תלוית מקום, זמן או אדם. במרפאת החרדה במרכז שניידר מתקבלים ילדים מגיל חמש שסובלים מהבעיה. בנוסף לטיפול בילדים – מקבלים גם ההורים הדרכה".

 

במהלך השנים נתקלה לירי בתגובות שליליות מהסביבה שרק החמירו את הבעיה. "היו שואלים אותה 'איך קוראים לך‭'?‬ והיא לא הייתה עונה. מבוגרים וגם ילדים אמרו לה: 'מה, אין לך פה‭'?‬ וזה היה מאוד לא נעים. היינו רואים אותה מזיעה. הלב היה דופק חזק והיא חששה שילעגו לה אם היא תשמיע קול. זה מתסכל כאמא, כי אני יודעת שהיא סופר אינטליגנטית ושיש לה איי קיו מעל הממוצע. זה מתסכל לראות שיש יכולות והן לא פורצות החוצה.

 

"קשה לראות שיש כזה פער עצום בין מה שקורה בבית לבין מה שקורה בחוץ: בבית היא צוהלת ומדברת, ובחוץ היא נמנעת ממפגשים חברתיים. לימי הולדת הייתי הולכת איתה כדי שהיא תוכל להשתתף. היא לא הלכה לחברים כי היא פחדה מההורים שלהם. עם ילדים יש לה פחות בעיה, אבל קשה לה מאוד עם בעלי סמכות. עכשיו, בזכות הטיפול, המצב הרבה יותר טוב. אני גם רואה את ההתקדמות הגדולה שלה מאז הטיפול. אבל כעת אנחנו חוששים כי היא התחילה כיתה א‭.'‬ אמרו לנו שהיא יכולה לסגת חזרה לאילמות, אבל עכשיו יש לה כלים. עשינו פגישה עם המורה ואני מקווה שהיא תעבור את זה בקלות". 




 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יש ילדים עם אילמות סלקטיבית שמסוגלים להופיע על במה ולרקוד
צילום: shutterstock
מומלצים