שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כת האמיש: מאה שערים של אמריקה
    הם חיים כמו במאה ה-‭,17‬ מקפידים על כל פסוק וייבהלו אם תצלמו אותם בלי רשות. סמדר שיר ובתה ביקרו בעולמם של בני כת האמיש בארה"ב. פורסם ב"מסלול" של "ידיעות אחרונות"

    מי יודע מדוע ולמה אנשים שמחרימים את החשמל חיים במשגל? זה נשמע כמו חידת היגיון של בלשן מבולבל, אבל היגיון הוא הדבר האחרון שכדאי להכניס לתיק כשנוסעים לחבל לנקסטר שבפנסילבניה כדי להציץ לחייהם של בני כת האמיש.

     

    עוד בערוץ התיירות:

     

    אצלנו זו הגיחה הראשונה במסגרת "אמא ויולי מגלות את אמריקה‭,"‬ ונחמד להיווכח שאנחנו כבר משתלבות בזרם. יותר מחמישה מיליון תיירים נוהרים לאזור הזה מדי שנה בשנה, ועל פי נתוני לשכת התיירות האמריקאית לנקסטר עומדת במקום השני בדירוג יעדי הנופש הפופולריים באמריקה. וזה קרה בזכות (או באשמת) הריסון פורד.

     

    לפני 25 שנה כיכב פורד בסרט "העד‭,"‬ בתפקיד בלש שהסתנן לתוך הקהילה הסגורה במטרה להגן על ילד אמישי שהיה עד לרצח. הילד ניצל, השוטרים המושחתים נתפסו והוענשו, והעולם קלט שהאמישים - עם הזקנים המצחיקים והכובעים המשונים - הם לא סתם תמהונים שעדיין תקועים אי-שם במאה ה‭,17-‬ אלא אנשים שאמונתם מעוגנת בדת ובמסורת ושאורח חייהם מרתק.

     

    גם קהילות האמיש שבאוהיו ובאינדיאנה הפכו ליעדים מבוקשים בעקבות הסרט, אך זו שבפנסילבניה (המכונה "דה דאץ' לנד‭,"‬ הארץ ההולנדית, על אף שבין חברי הקהילה יש גם כאלה שמוצאם בגרמניה, שווייץ או צרפת) היא המסקרנת מכולן. גם כיום, במהלך נסיעה בין החוות, קופצים מול עיניך מראות שכמו נגזרו מהמסך.

    לא סתם תמהונים מהמאה ה-17. אנשי כת האמיש (צילומים: MCT) (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    לא סתם תמהונים מהמאה ה-17. אנשי כת האמיש (צילומים: MCT)

     

    כ‭30-‬ אלף אמישים גרים בכפרים ציוריים הנושאים שמות לא פחות ציוריים: "ברד אין הנד" (ציפור ביד) "בלו בל" (פעמון כחול) ו"פרדייס" (גן עדן‭,(‬ אך על כולם עולה העיר הגדולה "אינטרקורס" (כן, משגל‭.(‬ הקשיש החביב שיושב בלשכת התיירות המקומית מושך בכתפיו בחוסר אונים. "אינני יודע מה גרם למייסדים, לפני כ‭300-‬ שנה, לבחור דווקא בשם ה‭...‬ מיוחד הזה‭,"‬ הוא מודה, "אין ספק שזה שם קצת בעייתי‭."‬

     

    מה הבעיה? אתה מתבייש לספר שאתה גר בעיר משגל?

     

    "להפך‭,"‬ הוא מגחך, "את הפרט הזה אני מספר בגאווה. הבעיה היא שמגיעים אלינו תיירים מכל העולם, מתלהבים מהשם המיוחד במינו וגונבים את השלטים עם שם העיר מהרחובות ומבתי המלון‭."‬

     

    הקהילה שבפנסילבניה היא המסקרנת מכולן. נשות אמיש מתבוננות (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    הקהילה שבפנסילבניה היא המסקרנת מכולן. נשות אמיש מתבוננות

     

    כמו לפני 400 שנה  

    תושבי אינטרקורס הפכו לשגרירים שמתווכים בין האמישים, שמתפרנסים מחקלאות ומתיירות, לבין אורחים סקרנים שבעבר הגיעו ממש עד לפתחי בתיהם כדי לבדוק שאכן אין בהם טלוויזיה ומזגן. בניסיון לזלול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה - כלומר, לחלוב את ארנקי התיירים מבלי לפגוע באנשים שמפרשים את הברית הישנה והחדשה כלשונן והן אלה שמכתיבות להם חיים מתבדלים וסגפניים - הוקמו ברחבי העיר נקודות תיור כאילו-אמיתיות.

     

    כאן "בית אמיש‭,"‬ ושם "חוות אמיש‭14 ."‬ דולר למבוגר, 10 דולר לילד - כרטיס כניסה לא זול בהתחשב בעובדה שכל סיור מסתיים בחנויות מזכרות שבהן קורצים אליך רהיטי עץ או שמיכת טלאים מרהיבה. אבל חובה להתחיל בסיור מודרך כדי לרכוש כלי התמצאות בסיסיים.

     

    בסיומו, גם אם זהו ביקורכם הראשון והאחרון במקום, תוכלו להעיף מבט במבנה ולאבחן אם הוא אמישי או לא. איך? בית אמישי מאופיין בווילונות ירוקים (שלא תלויים לצידי החלון, אלא בחלק הפנימי שלו, בתוך הבית‭,(‬ בחוטי כביסה ארוכים שאפשר לגלגל ולשחרר כדי לקרב ולהרחיק את הבגדים הכהים, בבלון ענק המכיל גז פרופן שמשמש לחימום המים ולבישול הארוחות - וכמובן, באפס חיבור לחשמל. אין שום חוט.

     

    המדריכים המקצועיים ובני הקהילה שמשובצים בתורנות באתרי התיירות (או שמציעים את מרכולתם בשוק האיכרים) מסבירים באדיבות את אורחות החיים של הכת: הם מאמינים שרק בגיל ‭,16‬ כשהאדם עומד על דעתו, יש להטבילו. עד שיבחר אם להמשיך את דרכם של אבות-אבותיו (שורשי הכת מעוגנים במאה ה‭(17-‬ או לפרוש מהמשפחה הגדולה (שכיום מגיעה ל‭300-‬ אלף נפש‭,(‬ עליו לחקות את אורח חייהם מבלי להתערות בחברה ה"אמיתית‭,"‬ כהגדרתם, ולהרהר בהחלטה.

     

    חיים מתבדלים וסגפניים. הגברים של האמיש  (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    חיים מתבדלים וסגפניים. הגברים של האמיש

     

    בלי תכשיטים

    זוג אמישי מביא לעולם ‭10-7‬ ילדים הגדלים בצניעות, בבית נטול מראות. הילדים מתהלכים בחווה ברגליים יחפות, מלקטים קלחי תירס מהשדה, מבקרים בבית הספר המקומי ומשתתפים בתפילת יום ראשון שמארגן הבישוף באחד הבתים. בתום התפילה מוגשת ארוחת צהריים בשני סבבים: קודם לגברים ואחר כך לנשים ולצאצאים. כל הילדים, מגיל שנה ומעלה, לובשים שלייקס (כתפיות) כאבותיהם.

     

    הבנות אוספות את שיערן לפקעת קטנה על העורף, בימי חול עוטפות אותה במטפחת לבנה ובימי ראשון במטפחת שחורה, שאחרי הנישואים תומר בכובע שחור. אחרי החתונה הגברים מגלחים רק את השפם ונותנים לזקן לצמוח ללא הפרעה, לעיתים כמעט עד לברכיים. הנשים לובשות שמלות כהות עם סינרים ומתנזרות מתכשיטים. הגברים והבנים לובשים חליפות כהות ומקטורנים (שנרכסים באמצעות כפתורים ולולאות, אין רוכסנים) וחובשים כובעי קש.

     

    לרגעים הרגשנו כאילו אנו מטיילות במאה שערים, בעיקר בגלל הבהלה שאוחזת באמישים כשמישהו מתעלם מבקשתם ומכוון לעברם מצלמה. עם זאת, פה ושם יש ניצנים של קִ דמה: טלפון סלולרי שמותקן באסם למקרי חירום בלבד.

     

    בחזית כל בית ניצבת כרכרה עם סוס. כשנערה אמישית מגיעה לגיל 16 היא מקבלת מהוריה צידה לדרך: מכונת תפירה. אחיה יקבל בגיל 16 כרכרה וסוס שבעזרתם עליו לעבד את החלקה שהועמדה לרשותו. אין טרקטור, יש מחרשה. שנתיים לאחר מכן עליהם לבחור את דרכם וקברניטי הקהילה שמחים לבשר ש‭95%-‬ מהצעירים בחרו להמשיך את המסורת. לדבריהם, הם לא כועסים על הצעירים שבחרו לצאת לעולם הגדול ולהשתלב בחיים ה"רגילים‭,"‬ והם תמיד יוזמנו להתארח אצל הוריהם ובבתי הקהילה - אך אם בחרו לעבור טבילה ורק לאחר מכן פותו לנטוש את הדת יוטלו עליהם נידוי וחרם לעד.

    בהלה אוחזת באמישים כשמישהו מתעלם מבקשתם ומכוון לעברם מצלמה (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    בהלה אוחזת באמישים כשמישהו מתעלם מבקשתם ומכוון לעברם מצלמה

     

    בתום סיור יסודי ב"בית אמיש‭)"‬שכלל הצצה לחדר השינה המכיל מיטה זוגית ועריסת עץ לתינוק, וגם למרתף שבו עקרת הבית מכינה עשרות בקבוקי ריבות ושימורים לחודשי החורף הקרים) נשארנו עם טעם של עוד. שילמנו במיטב כספנו עבור טיול בכרכרה הרתומה לשני סוסים, שהבטיח כניסה לחוות ולבתים "אמיתיים‭."‬ אאוץ‭.'‬ מיותר.

     

    הכרכרות מגיעות רק עד לשביל המוביל לחווה או עד לפתח חנות המזכרות, לא מעבר לכך, מפני שהאמישים עומדים על זכותם להתבודד. עדיף לנסוע ברכב הפרטי בין שדות התירס האינסופיים, לשחק ב"חפש את הווילון הירוק" ולנופף מרחוק לילדים החמודים שהציבו למכירה שולחן עם דלעות לכבוד ליל כל הקדושים. מאותה הסיבה, לא חובה לשכור חדר דווקא בבית מלון ששמו מכיל משהו מגזרת האמיש ‭")‬לילה עם האמיש‭,"‬ "אמיש-אין" וכיוצא באלה) מפני שאין מצב שאמישית יפהפייה (הן באמת יפהפיות) עם גולגול על העורף תגיש לך חביתה לארוחת בוקר.

     

    אגב, תיירים בעלי רקע נוצרי מסוגלים להקדיש לאמיש סופשבוע תמים שבמהלכו הם יוצאים לסיור בכרכרה, סיור רגלי, צופים במיצג אורקולי ועוד. קבוצות מאורגנות יכולות להיפגש עם הבישוף בתיאום מראש. אם אין בכוונתכם לעשות חצי דוקטורט בנושא האמיש, הסקרנות תשבע אחרי שמילאתם את "חמשת הבי‭."‬

     

    כת האמיש מאופיינת בחמישה דברים שמתחילים באות האנגלית בי (B):

    בירדס (זקנים ללא שפמים‭,(‬ בר פיט (רגליים יחפות‭,(‬ באגי (כרכרה‭,(‬ באן (התסרוקת של הנשים, פקעת על העורף) ברידג' (גשר, בכל מקום ברחבי ארה"ב וקנדה שבו מתיישבים בני האמיש הם בונים גשר מקורה שנראה כמו מנהרה קצרה מעל המים. הם מאמינים שהגשר המקורה ישמור על האזור שלהם מפני פגעי הטבע‭.(‬

     

    ויולי מסכמת: מזל שאני לא אמישית. מעניין לראות איך חיו לפני 300 שנה, אבל איך אפשר להסתדר בלי מחשב?

     

    איך מגיעים?

    יוצאים מפילדלפיה על כביש 76 מערב, נוסעים 20 מייל עד לכביש 202 מערב, ממשיכים 16 מייל עד לכביש 30 מערב שמוביל עד לעיר המחוז לנקסטר. לאורך כביש ‭, 30‬ ולאורך כביש 340 המקביל לו, חיים כ‭30-‬ אלף חברי כת האמיש. באזור המכונה "החבל ההולנדי בפנסילבניה" אין אפשרות לנוע ברגל בין החוות המרחבים גדולים ושדות התירס , נמתחים עד אין סוף.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כל נער בגיל 16 יזכה לאחת. כרכרה של כת האמיש
    צילום: shutterstock
    כל ילד מגיל שנה ומעלה, לובש שלייקס
    צילום: MCT
    זוג אמישי מביא לעולם ‭10-7‬ ילדים לעולם
    צילום: MCT
    מומלצים