שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מה נשתנה בנישואים
    בלי לסובב את החתן, אבל עם חתימה על הסכם למניעת סרבנות - הכלות של היום הן לא הכלות של פעם, גם בחברה הדתית. "הלכה" היא כבר לא מילה קדושה, והציבור דורש לבחון את הריטואל הדתי לאור עולם הערכים המתעצב

    "אני חושב שהרבנות היא מוסד שלא מוכן להסתכל על המציאות, לא מוכן להכיר שהכוח של ההלכה זה כוח שיכול להסתכל על המציאות ולשוחח איתה. אני חושב שהיא כופה את המציאות לפי סדרי חשיבה שאינם רלוונטיים. היא גם לא אמיצה ללכת עד הסוף אפילו בתוך ההלכה האורתודוקסית".

     

    עוד בערוץ יהדות - קראו:

     

    את הדברים האלה אומר אחד הרבנים האורתודוקסים-ליבראלים, המרואיינים בספרה המרענן של ד"ר עירית קורן "הרי אתה מחודש לי - מגדר, דת ויחסי כוח בטקס הנישואין היהודי", שיצא לאחרונה בהוצאת "מאגנס". קורן מתמקדת בנשים רגע לפני שהן מתחתנות כדת משה וישראל, ומראיינת אותן לגבי התייחסותן לחלק מן הטקסים הדתיים, כגון: הטבילה במקווה, כיסוי ההינומה והקידושין.

     

    כלות ונחרצות

    את התייחסותן של הכלות מחלקת קורן לשלוש גישות פרשניות עיקריות: הגישה הראשונה היא אימוץ

    פרשנות מסורתית מקובלת לפעולה הטקסית. את זה רובינו עושות רוב הזמן.

     

    הגישה השנייה היא יצירת פרשנות אישית לפעולה הטקסית. בגישה זו נותנות נשים משמעות חדשה ומעצימה לטקס. הן יוצרות שיח יצירתי חדש על-ידי הפיכת המרכיבים הפיזיים הקשורים בטקס למרכיבים רוחניים. גישת הפרשנות האישית מאפשרת לנשים להמשיך ולחוות את הטקס בצורה חיובית.

     

    דוגמה מצוינת לכך היא דבריה של אחת המרואיינות, המספרת על ההליכה למקווה: "זה היה מאוד מרגש. הלכתי עם אמא שלי ועם אחותי ואני באמת הרגשתי שזה כוח של נשים. שזה משהו אפילו כמעט שמיימי, משהו מאוד חזק. עמדנו ליד המים הזורמים, ואני רואה את זה כעולם של נשים מאוד חזק ומאוד חיובי".

     

    הגישה השלישית היא ביקורתיות על הפעולה הטקסית. נשים הנוקטות בגישה זו מוותרות על ייפוי הטקס ומשמיעות ביקורת נוקבת בקול רם וברור. אחת הכלות מספרת: "פתאום גיליתי שכשהכלה לא מכוסה בהינומה - אז היא מעורבת, היא מגלה יותר אחריות לגורל שלה, והיא נמצאת שם, בדיוק כמו בעלה".

     

    את פעולותיהן של נשים העושות שינוי בטקס ממיינת קורן לארבע קטגוריות: יצירת פעולה טקסית נשית המקבילה לפעולה הגברית (כגון: טיש של נשים, החלפת טבעות וכתובה), יצירת וריאציה לפעולה הטקסית המסורתית (כגון: ברכת הכלה כשהחתן הולך לחופה), ביטול הפעולה הטקסית (כגון: השמטת הסיבובים סביב החתן) ויצירת פעולה בעלת משמעות משפטית-הלכתית (כגון: חתימה על הסכם למניעת סרבנות).

     

    לא רק חילוניות

    אל תטעו לחשוב שקורן - בוגרת בית מדרש "קולות", בית כנסת "שירה חדשה" ולימודי מגדר בבר-אילן - משקפת רק מגזר קטן ומסוים. סיפור התמודדותן של חברותיה מן הביצה הירושלמית, מהווה תמונת ראי למה שקורה היום בציבור הדתי לגווניו האורתודוכסיים, ולא רק בנושא של טקסי נישואין. מסורת, מנהג ישראל ואפילו הלכה אינן מילים קדושות. נשים וגברים דורשים לבחון, לבקר ולעצב את הריטואל הדתי כדי שישקף את עולם הערכים שלהם.

     

    באופן אישי, תמיד נמשכתי לגישת הפרשנות הביקורתית. אני מעדיפה לראות את הדברים כפי שהם

    ולא לטייח. פרשנות אישית מעצימה נשמעת לי במקרה הטוב דביקה ואפולוגטית ובמקרה הרע כסוג של שקר.

     

    אני מניחה שאם הייתי נולדת 20 שנה מאוחר יותר ממה שנולדתי, הייתי גם מביאה ביקורתיות זו לידי ביטוי בצורות אלו ואחרות בטקס הנישואין שלי. אבל מה שאני יכולה לומר ממרום גילי, ומה שהכלות הצעירות לא יכולות עדיין לדעת בשלב זה של חייהן, הוא שקצת קשה לגדל את הדור הבא על הגישה הביקורתית, בעיקר מכיוון שהיא טומנת בחובה את זרעי הפורענות של עצמה. ואולי זה הנושא של הספר הבא.  

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים