שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    נתניהו וברק - צמד חסר אחריות
    הניסיון ההיסטורי מלמד שאי אפשר להקל ראש בדיווחים כמו זה שנתניהו וברק לוחצים לתקוף את איראן. השניים רוצים להידמות לבן-גוריון או צ'רצ'יל, אך קרובים יותר לדגם של מוסוליני

    הדיווחים המתרבים, במיוחד זה של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" בסוף השבוע, על האפשרות שראש הממשלה ושר הביטחון החליטו כבר על כך שישראל תתקוף את מתקני הגרעין של איראן, חייבים להטריד כל אזרח ישראלי החרד לביטחונו האישי ולביטחון המדינה. הניסיון ההיסטורי מלמד שאי אפשר להקל ראש בדיווחים כאלה. לפני מלחמת לבנון הראשונה, לדוגמה, פרסם זאב שיף ידיעה מפורטת על תוכנית המלחמה שלימים נודעה כ"אורנים גדול". מפרט המלחמה הזה, שהוסתר הן מהציבור והן משרי ממשלת ישראל, היה כפי שהבין גם שיף, מתכון לאסון. הוא ניסה למנוע אותו באמצעות הפרסום. הניסיון כשל והתוצאות ידועות.

     

    הן לברק והן לנתניהו יש יומרות להציג את עצמם כמנהיגים גדולים. שניהם אוהבים לדבר על הכרעות "בן-גוריוניות" או "צ'רצ'יליניות". אבל בחינת הכרעותיהם כראשי ממשלה עד כה מראה כי בכל מה שקשור לאחריות ושיקול דעת הם קרובים יותר לדגם של מוסוליני, שסיבך את איטליה במלחמה ממנה לא ידע איך לצאת, מאשר לבן-גוריון וצ'רצ'יל.

     

    עוד בערוץ הדעות :  

    היזהרו משיכורי הניצחון בכיכר רבין / שלמה אנגל

    האזרח הגדול / דפני ליף

    המכללות לצדק חברתי / עליזה שנהר

     

    הכרעותיו הגדולות של ברק כראש ממשלה נגעו למשא ומתן עם הסורים והפלסטינים. בשני המקרים התנהלותו היתה מופת לחוסר שיקול דעת וחוסר אחריות. הוא החל את המשא ומתן עם הסורים זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד והתקדם בו כברת דרך רבה תוך הצגת חזות של מי שאכן מוכן לקחת הכרעה היסטורית ולוותר על הגולן בתמורה לשלום. ואז, בוועידת שפרדסטאון, שבה התעקש להשתתף אישית למרות שהנשיא חאפז אל-אסד לא נטל בה חלק, הוא הוכיח מאיזה חומר קורצה מנהיגותו. דווקא בשלב בו הבשילו התנאים להסכם והפער בין הצדדים היה קטן מאי פעם, הוא נסוג בו. היד של ברק, כמו שמתאר זאת היטב אורי שגיא בספרו המצוין על המו"מ, קפאה. כך החמיצה ישראל את הסכם השלום עם סוריה. עד היום הוא לא נתן הסבר להתנהגותו.

     

    הכישלון הזה לא לימד את ברק לקח. זמן קצר אחר כך, כפה על יאסר ערפאת ועל הנשיא קלינטון ועידת פסגה בקמפ דיוויד, למרות שהן יועציו, הן האמריקנים והן הפלסטינים סברו שהמו"מ עדיין לא הבשיל לשלב שבו ניתן לסגור את ההסכם בפגישת פסגה. אבל ברק, בחוסר שיקול דעת ובחוסר אחריות, כפה את דעתו על כולם - כי הוא, כידוע, יודע הכי טוב. הוא יצא לקמפ דיוויד להשיג שלום אבל מכיוון שהתנאים לא בשלו, הוא הביא על ישראל את אסון האינתיפאדה השנייה. להצדקתו הוא טוען עד היום שבכך חשף את פרצופם האמיתי של הפלסטינים. גם עוזריו הקרובים דאז סבורים שטענה זו אינה אלא קשקוש דמגוגי. נכון, היום הוא משחק את תפקיד "המבוגר האחראי", אבל ליד עמיתים כמו ליברמן ויעלון זו לא חוכמה גדולה.

     

    אנטי-תזה לצ'רצ'יל

    נתניהו החל את דרכו הביטחונית כראש ממשלה בהחלטה האומללה על פתיחת מנהרת הכותל. מאז נעשה זהיר הרבה יותר וכפי שלא יזם דבר בתחום המדיני כך נזהר גם מיוזמה כלשהי בתחום הצבאי. קשה על כן לשפוט את שיקול הדעת שלו על-פי מדיניותו בתחומים אלה. אבל נתניהו הביע לא פעם את עמדתו כי האיום הגרעיני האיראני הוא האיום החמור ביותר לביטחונה של מדינת ישראל, ואם אכן כך הדבר, ברור שחיסול האיום הזה הוא היעד שצריך להעמיד בצל כל אינטרס אחר. ועם זאת, דווקא בתחום קריטי זה, מדיניותו של נתניהו היא חסרת שיקול דעת וחסרת אחריות, אנטי-תזה ברורה לדגם המנהיגות של צ'רצ'יל.

     

    כאשר בריטניה נותרה לבדה במלחמה מול גרמניה הנאצית, השקיע צ'רצ'יל מאמץ אדיר והיה מוכן לשלם מחיר יקר כדי להשיג מארה"ב את הסיוע הצבאי שארצו כה נזקקה לו. גם מנהיגים ישראלים הבינו זאת. ב-1956 עשה בן-גוריון כל מאמץ כדי להשיג את תמיכת בריטניה וצרפת לפני שיצא למלחמה במצרים. וערב מלחמת ששת הימים עמד ראש הממשלה אשכול כחומה בצורה מול לחץ האלופים ודעת הקהל שדרשו מלחמה עכשיו, בגלל שהבין שאסור לצאת למלחמה כזו בלי תמיכת העולם.

     

    נתניהו לעומת זאת, מצפצף על תמיכה בינלאומית. אפילו מנהיגי ארה"ב וגרמניה, המדינות הידידותיות ביותר לישראל, איבדו את אמונם בו. כי בשבילו בניית עוד כמה יחידות דיור בהתנחלות, שממילא לא תישאר בידי ישראל, חשובה יותר מהשגת תמיכת מעצמות ידידותיות במהלך צבאי מסוכן שסיכוייו להיכשל בלעדיה גדולים ביותר. המניעים למדיניותו זו אינם ברורים. גם אם הוא חושש מליברמן וגם אם הוא מאמין בזכותה של ישראל לבנות בשטחים, הבנייה הזו היא נכס שולי יחסית מול השגת התמיכה לרגע האמת של ההתמודדות הצבאית עם איראן.

     

    כל חובב שחמט יודע שיש להקריב פיון כדי להציל את המלך. נתניהו מוכיח בהתנהגותו שבמשחק השחמט, שהוא משחק בעתידה של ישראל, הוא אינו מבין את כללי היסוד. ואם זה טיב שיקול דעתו כאשר הוא שוקל מהלך צבאי גורלי, שגם ראשי מערכת הביטחון של ישראל לא תומכים בו, אין מנוס מהמסקנה: גם נתניהו הוא חסר שיקול דעת וחסר אחריות.

     

    פרופ' אורי בר-יוסף, המחלקה ליחסים בינ"ל, אוניברסיטת חיפה

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לא מבינים את כללי היסוד. נתניהו וברק
    צילום: AP
    נשיא איראן במתקן הגרעיני בנתנז
    צילום: AP
    מומלצים