הדביקים והמסרסים - זוגות שאנחנו אוהבים לשנוא

זה קורה לטובים ביותר. יום אחד הם מוצאים את בן הזוג שממיס את ליבם, התחושה הדדית והם הופכים לזוג. לכשעצמו, מדובר בדבר יפה ומבורך. אבל לפעמים לזוגיות הזו יש תופעות לוואי. האדם המאוהב לא יבחין בכך בעצמו, אבל לפני שיספיק להגיד 'ג'ק רובינזון תקע אותי', הוא הופך לסיוט הגדול ביותר של כל חבר ותיק, וכמו בסרט 'פלישת חוטפי הגופות', הוא מתגלה אט-אט כישות אחרת לגמרי, עם אותה מעטפת חיצונית.

עוד על זוגיות בערוץ יחסים:

נו, כבר מצאת בן זוג?

זוג או מרד: זוגות ששינו את ההיסטוריה

בחירות זוגיות: שיקוף של חוויות הילדות שלנו?  

זוג או פּרק (בריאליטי)?

וכך קורה שהחברים מבחוץ מורטים שיערות, מבכים את האובדן ולפעמים מנסים לשדל את החבר המאוהב לבילוי משותף שיחזיר אותו לעצמו, אבל לשווא. החברים הטובים באמת ודאי ינשכו שפה ולא ינסו להפנות מראה לאדם הזוגי, בטענה (המוצדקת) ש'העיקר שטוב לו/ לה'. אבל מישהו צריך לעשות את זה פעם אחת ולתמיד. מישהו צריך להגיד בשם הציבור הכללי: 'חברים, הזוגיות שלכם פשוט מעצבנת'. ובדיוק בשביל זה אנחנו פה. להלן חמישה זוגות שיגרמו לכם לרצות להתנתק ממגע עם בני אנוש.

1. המוחצנים

טוב להם, סכריני להם והם כאן כדי לפזר את פצפוצי הלבבות שלהם לכל עבר, על אפם וחמתם של כל השאר. המוחצנים קיימים מאז ומעולם. בתקופת אבותינו הם היו משחיתים עצים בכיתובים דוגמת 'יוכבד, לב עם חץ ושמוליק'. בעבר הלא רחוק הם נהגו לטפס על גשרים ולחרף נפשם על ידי ריסוס גרפיטי בסגנון 'חגית, אני אוהב אותך' על הבטון האפרפר והמזוהם.

אבל היום הם לא צריכים כישורי גילוף בעץ או יכולת קליגרפיה מינימלית. הם צריכים שתי אצבעות מיותרות ומחשב. התוצאה: המוני זוגות חסרי בושה שמפרסמים זה לזו שירי אהבה על הקיר שבפייסבוק, בתוספת הכיתוב: 'בוקר טוב אהוב שלי'. מדובר בחוסר מודעות סביבתית בסגנון אספרגר שמסב לצופים קבס עמוק, שלעיתים נגרר איתנו יום שלם. 

אז נכון, אין צורך לעטות קור פולני, ואם רוצים אפשר למסד את הקשר ולהודות קבל עם ורשת חברתית שאתם "In a relationship". אבל משם קל גם קל להגיע לסימן שאתם כאלה. ולפני שתבינו מה קרה, תישארו עם מעט חברי פייסבוק ועוד פחות חברים בעולם האמיתי.

סימן שאתם כאלה: שניכם מחזיקים באותה תמונת פרופיל, בה רואים אתכם מתנשקים בלהט, כאילו חייכם תלויים בנשיקה הזאת.

2. המסרסים הדדית

כשהוא לבד הוא הדבר המצחיק ביותר שאי פעם פגשתם. כשהיא לבד אתם לא מפסיקים להקשיב למה שיש לה להגיד. ואז, יום אחד, אתם מוצאים עצמכם יושבים עם שניהם כזוג ואתם לא מבינים מה לא בסדר בתמונה הזו. עד שנופל לכם סוף-סוף האסימון. שני האנשים שאהבתם בנפרד, הפכו ביחד לישות מייגעת ועייפה שמתישה את כל הסובבים אותה.

רגע, זה לא יכול לקרות, אתם אומרים לעצמכם ו...הופ, אתם מקיצים. מה? מה קרה? אה, אוקיי. נראה שנרדמתם עם עיניים פקוחות, יכולת הישרדות חברתית מרשימה. הם אולי לא קלטו אבל אולי יקלטו בעתיד כשאחוז המפגשים החברתיים שלהם ילך ויצטמצם. בינתיים אתם מחליטים לתפוס מרחק. מי יודע אם זה מדבק.

סימן שאתם כאלה: לא נשארו לכם חברים אותם תוכלו לשאול אם אתם כאלה.

מצ'עמם. הרדמתם לנו את הבחורים וסירסתם לנו את החשק לחיות(צילום: shutterstock)

3. המתכנתים או ממציאי הקוד הסגור

גם אם תשהו במחיצתם חצי שנה לא תצליחו להבין מילה ממה שהמקדדים האלה אומרים. כל אוצר המילים שלהם בנוי משמות חיבה בתוספת אזכור חוויה שעברו או קוד סודי השמור להם ורק להם. אין לכם מושג קלוש על מה היא מדברת כשהיא אומרת: 'נו, פילפילון, זוכר את הקבצן ההוא? CSI Miami?', בזמן שהחבר שלה לא רק מבין אלא גם מתפוצץ מצחוק.

אתם אמורים להיות חלק מהשיחה אבל מוצאים עצמכם מנסים לנחש או לפענח מבחוץ משוואה עם יותר מנעלם אחד. למה הוא קורא לה ככה, ומיהו הקבצן? האם זה באמת סיפור כל כך מצחיק? ואם כן אז, כמו שאומרים בבית ספר, 'למה אתם לא יכולים לשתף את כל הכיתה'?

סימן שאתם כאלה: יש לכם המון אנקדוטות נהדרות ורק אדם אחד שמשועשע מהן. אולי, במקרה הטוב, שניים.

אם A שווה X בריבוע, כמה שווה אהבתי?(צילום: shutterstock)

4. הדביקים

רובנו חיים כחילוניים גמורים ואפילו יצא לנו פעם אחת או שתיים לחטוא בסרטי זימה, שלא לדבר על סצנות נשיקה לוהטות. מצד שני גם יצא לנו לראות בטלוויזיה פיצוצי מכוניות וזומבים משתלטים על העולם. ולא, זה לא ממש הפריע לנו. הרי ברור שעל המסך הקטן הדברים מטרידים הרבה פחות. וכמו שלא בא לנו ללכת ברחוב ופתאום לראות מכונית מתפוצצת או זומבי מרקיב מדדה לכיווננו בחיפוש אחר מוח טרי, כך גם סצנת מגע חושני באור יום מלא מעוררת רגשות שונים כשהיא מטר ממך, ללא מוזיקת רקע של כלי נשיפה וצללים מרומזים.

הבנו. נעים לכם. אתם אוהבים אחד את השני ובא לכם לחפון זה לזו את הישבן על מנת להראות את זה לכל העולם. אבל אל תשכחו שללא חסות החשכה וצלילי סקסופון חושניים - דברים כאלו נראים הרבה פחות פוטוגניים למשקיף מהצד.

סימן שאתם כאלה: אנשים נוטים להיעלם לכם מרגע שאתם מתחילים להתנשק. חוץ מזה, תמיד קיים אדם שמציץ בכם מעבר לפינה, בטוח שאתם לא רואים אותו ונוגע בעצמו.

היי, שמופים, מה דעתכם לקחת חדר?(צילום: shutterstock)

5. הנפרדים וחוזרים חלילה

בפעם הראשונה שנפרדתם כולנו עצרנו נשימה. נשבעת שלי, אישית, היו דמעות בעיניים, פרצי בכי בלתי נשלטים יום לאחר מכן וסיוטים שנמשכו חמישה ימים רצופים. בפעם השנייה נפגשתי עם שניכם בנפרד, חיבקתי כל אחד מכם, הקול שלי רעד ואמרתי לכם שזה נורא עצוב ושאני מקווה שתחזרו. בפעם השלישית כשכל אחד מכם רצה שנעשה ערב גלידה וסרטים - כבר התחלתי להתקמצן על הגלידה שאאלץ לקנות, ובפעם הרביעית פשוט אמרתי שזה באמת לא נעים, אך פיניתי לשיחה הדרמטית הזו דקה וחצי של חסד. 

דרמות מתאפיינות בכך שאם הן מתרחשות בתדירות גבוהה מדי - העיניים שלנו מתרגלות אליהן. כך שהפרידה השמינית שלכם נכנסת לפנתיאון המשלים בסגנון 'הילד שצעק זאב'. ולא,זה לא איום. זו הבטחה.

סימן שאתם כאלה: היכולת הקסומה לריב על נושאים משניים כמו טעם גלידה אהוב או תנוחות שינה מועדפות, להפרד תוך קול זעקה, להפוך ל"סינגלס" בפייסבוק ולחזור ל-"אין אה ריליישנשיפ" יומיים אחרי.

יתכן שאתם חושדים שאתם משתייכים לאחת מהתבניות. שאתם נפרדים שוב ושוב, נוגעים זה בזו ללא הרף, דוברים שפת סתרים חדשה, קצת מופנמים לאחרונה או אולי דווקא הרבה יותר מוחצנים. יתכן שלא נראה לכם שאתם כאלה אבל אחרי כמה תגובות שליליות מהסביבה אתם מתחילים לחשוד שאולי אתם דווקא כן.

תהיה הסיבה אשר לא תהיה, אומרים שהודאה בבעיה היא חצי הדרך לפתרון. ואם אכן זהו המצב, כל שעל חבריכם הכואבים לעשות הוא בעיקר להתאזר בסבלנות ובהבנה שבין אם הם מבינים את זה או לא, יתכן מאוד ויום אחד, מי יתן ובקרוב, הם ימצאו את עצמם באותה סירה ממש.

• מסכימים עם יעל? טקבקו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים ואולי נפרסם את תגובתכם