שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: צילום: דלית שחם
    חוק הטוקבקים: אל תתנו להם שמות
    יהורם גאון חושב שאסור לחייב טוקבקיסטים להזדהות. לא בגלל שהוא אוהב אותם - פשוט כדי שנשאיר את הרעל שמתנקז לשם כפי שהוא: גועל נפש חסר שם

    השבוע אושרה בקריאה ראשונה הצעת תיקון לחוק לשון הרע, שהגיש לפני שנה ומחצה ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי - מפד"ל החדשה), ושלפיו בית המשפט יוכל להורות לספקיות אינטרנט לספק למתלונן את פרטיו של מנוי שיש חשד שהפיץ לשון הרע או פגע בזכויות הקניין של מתלונן. תיקון החוק יחול על כל פעילות ברשת (כתיבה בפורום, פרסום פוסט בבלוג) אבל מטרתו העיקרית הוא הטוקבקיסט.

     

     

    בכלל הארץ רוגשת בימים האלה, למבול של חוקים חדשים, כשביניהם חוק המגביל עיתונות מלהשתלח בלי אחריות ובלי בדיקה, ועם כל ההסתייגויות מחוקים שכאלה שנשמעים כמו סתימת פיות אנטי דמוקרטית, כבר היו דברים מעולם, וכמה עיתונאים "נאורים" זוכים לחוק הזה (אם יתקבל) בזכות ובצדק. עכשיו יש אפשרות שהגולשים המקללים, מטונפי העט, יתבקשו במטותא להזדהות בפני הנהלת האתר, בטרם הם כותבים את תגובתם האנונימית, ואלה יראים מן החוק החדש העומד להתקבל.

     

    התגובה הזו, הנקראת "טוקבק", היא מה שנראה "כאילו" הלכי רוח של כלל הציבור. זאת אומרת ש"טוקבק" הוא הלכי רוח של כלל הציבור, אם לא לוקחים בחשבון שאיש אחד יכול להופיע במאה שמות כל עוד הוא עושה מאמץ קל בשביל לשנות את כתובתו. "טוקבק" זה הלכי רוח אם לא לוקחים בחשבון משרדים שמעסיקים אנשים כדי ליצור תגובה או הלך רוח.

     

    בין זה לבין הלכי רוח אמיתיים של הציבור הקשר הוא מקרי, מקרי מאוד. אז אני שואל, למה לי בכלל (כפי שהחוק החדש יחייב) לדעת את שמותיהם של אנשים, שהם לצערי רבים? למה לי לדעת מי הם אלה בכלל שקמים בבוקר היישר אל המחשב כדי להקיא בו את מררת יומם העגום? הרי איש שטוב לו והוא לא מסוכסך עם עצמו או סביבתו, לא מוצא במחשב דווקא מקום פורקן להגיר בו את המוגלה שבה עמוס מוחו הקודח והמופרע.

     

    לא צריך לבקש את שמותיהם, צריך רק להיות נדהם לנוכח התופעה והכמות של הרוע הרוחשת שם אל מול כל מה שזז, לא משנה מיהו מהו - נשיא, שר, ח"כ, שחקן, זמר, עיתונאי, ודוגמנית, הכול בכל מטרה ליעד הכשה עם רעל. עד שנדמה לך שכשאתה עובר בממלכת הטוקבק, אתה פשוט ניצב מול חדר השירותים של המחשב, איזו מין אסלה גדולה עולה ומיתמרת למולך, וצרכים שנעשו בו ברגע מרחפים מול עיניך עם באשה גדולה שממש פורצת אליך מן המסך.

     

    דעת הקהל עאלק, הלכי רוח מעלי צחנה. ואני חושב לעצמי, מתי הם עובדים למחייתם, הטוקבקיסטים האלה? גם כן תואר אצולה חדש ומוזר. מה מקצועך ? טוקבקיסט! יא אללה, איזה כבוד. מתי הם עובדים למחייתם, אם כל היום הם מסריחים את הכיסא עליו הם יושבים כדי להביא לעם את עורלות הגיגיהם?

     

    מצד שני, אני חושב שאולי זה טוב שמופרעים כאלה עסוקים במשהו, שאחרת היו את כל תסכולם ומרירותם מוציאים בכביש, להרוג בו בפועל אנשים, או שהיו

    מרביצים לנשותיהם שבבית. אז מאידך טוב שהם מתפרקים איפה שהוא, והרוע מתנקז לו דרך המחשב אל הרוח ואל האין, ששם מקומו הטבעי.

     

    לא צריך להגביל אותם, באמת שלא, ושיהיה כתוב בחוק שלהם מותר, ושימשיכו להקיא, כדי שתמיד נדע שעולמנו בנוי מטוב, טוב מאוד, מצוין... ובצד האחר שלו, מגועל נפש אמיתי חסר שם!

     

    מפיקת המאמר: טל וינגרטן

    התוכנית "גאון ברדיו" יצאה לחופשה ותשוב בקרוב לשידור ברשת ב'

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים