תיק פתוח: מי רצח את בכיר השב"ס בפיצוץ ברכב?
הוא חרץ גורלות של פושעים בכלא, היה הרופא של כל האסירים. כמה שבועות אחרי שהשמירה עליו הוסרה, מטען הוצמד למכוניתו של ד"ר יעקב זיגלבוים. הטיימר כוון במדויק, כחלק ממבצע חיסול מתוחכם. 13 שנים וחצי חלפו והחקירה חסרת התקדים כבר תלויה באלת המזל. הבלתי מפוענחים, כתבה שישית
ה"פורד מונדיאו" הממשלתי נסע בין רחובותיה הקטנים של נס ציונה בלי לעורר חשד. גם ליושבי הרכב, ד"ר יעקב זיגלבוים (58) ושני ילדיו - אהוב (11) ואשר (8) - לא הייתה סיבה לחשוש מדבר בבוקר ה-6 במאי 1998. תת-גונדר זיגלבוים, מי שהיה קצין הרפואה הראשי של שירות בתי הסוהר, לקח אותם לבית הספר בדרך לעבודה. מתחתיהם תקתק אז שעון העצר שכבר קצב את חייו בדקות, באחד ממקרי הרצח המסתוריים בתולדות המדינה.
תיק פתוח - הכתבות הקודמות בסדרה
- איפה המיליונים משוד הכספות הגדול?
- מי רצח את עורך הדין של ראשי הפשע?
הרוצח של הפרופ' לכאב עדיין חופשי - רצח הסוכן, "התיק שהמשטרה מעדיפה לקבור"
רבע שעה אחרי שנפרד מבניו, בתוך מחנה צריפין, קיצור הדרך למשרדו, נשמע פיצוץ עז. מטען עוצמתי במיוחד הופעל והחריד את הבסיס הצבאי הגדול. רהמכונית הפכה לגוש מתכת ונזרקה לצד הדרך, מתחת לעץ. בתחילה דווח האירוע כתאונת דרכים, אבל חוקרי המשטרה הראשונים שהגיעו לזירה הבינו בתוך שניות – ד"ר זיגלבוים הוצא להורג.
כמעט כל חוקרי היאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית וחמורה) גויסו לפענוח המקרה, שמבחינת אוכפי החוק היה חציית קו אדום. 150 חוקרים, לא פחות, קיבלו יד חופשית, נעזרו בשב"כ ובתקציב בלתי מוגבל כדי להביא את האחראים לדין. מלבד הצורך להעניש את הרוצחים, במשטרה ביקשו להבין את המקרה החריג במיוחד, לדעת מה הסיבה לחיסול ואם ישנם קציני שב"ס נוספים על הכוונת.
שירות תחת איום - מקרים נוספים:
מי זרק רימון על ביתו של "מר ביטחון" בשב"ס?
אסי אבוטבול לקצינת שב"ס: "אזכור אותך, נאווה"
איום על חיי נציבת שב"ס: "היכנעי לדרישות דרעי"
איומים על רב השב"ס בשל איסור ההתייחדות ליגאל עמיר
בתחילה עלה החשד כי מאחורי החיסול עומדים חסידיו של "הרב" עוזי משולם, מנהיג עדת חסידים קנאית שיצאה נגד הממסד, שנידון למאסר. בהמשך שיערו החוקרים כי מדובר באסיר שביקש לנקום בד"ר על רקע טיפול בו, והוזכרו אף שמועות על קשר ליחס שנתן זיגלבוים למרגל שבתאי קלמנוביץ'. 13 שנים וחצי חלפו, כל הכיוונים נבדקו וכל החשדות הופרכו. מי ש"סגר חוזה" על ראשו של זיגלבוים עדיין מסתובב חופשי אי שם.
חומר נפץ תקני שנגנב מצה"ל
ד"ר זיגלבוים, שעלה מברית המועצות, נחשב לאחת הדמויות החזקות ביותר בשירות בתי הסוהר. כמה חודשים לפני הרצח הוא מונה לתפקיד חדש, ראש מינהל טיפול ושיקום האסיר, אך קודם לכן היה קצין הרפואה הראשי. תפקיד מלא עוצמה וכוח, הן מול סגל הפיקוד בארגון והן מול האסירים. כל האסירים, למעשה. דרכו היו עוברות כל הבדיקות הרפואיות, בכוחו היה לשנות תנאי כליאה, לצ'פר חולים ואף לקצר זמן מאסר במקרים קיצוניים. לחרוץ גורלות.
זיגלבוים נחשב לקצין מסודר ופדנטי, מכור לעבודה. גם 24 השעות האחרונות של חייו לא הסגירו שום סימן למשהו חריג שאמור היה לקרות. חוקרי המשטרה שיחזרו דקה אחר דקה, וגילו שהיה זה סדר יום רגיל – בין היתר הוא הרצה באוניברסיטת חיפה, בא למשרדו ברמלה ומשם יצא בשעות הערב המאחרות לביתו בנס ציונה.
לשם, העריכו החוקרים, בשעות הלילה הגיעו המתנקש או המתנקשים והטמינו את לבנת החבלה מתחת לרכב השב"ס. שכניו של זיגלבוים העידו מאוחר יותר שראו שתי דמויות משוטטות בכניסה לחניון הבית, ובדיעבד אמרו שחשדו שמדובר בגנבי רכב. במשטרה מאמינים שהם אנשי חוליית החיסול שבאו עם המטען.
הם היו מקצועיים במיוחד, הרוצחים. המטען הורכב מחומר נפץ תקני שככל הנראה נגנב זמן קצר קודם לכן מאחד מבסיסי צה"ל. שנית, הם דאגו להשתמש בכמות שתספיק להרוג את זיגלבוים אבל לא תפגע במכוניות נוספות שייסעו לידו. וחשוב ואכזרי מכל: מיקום המטען. חבלני המשטרה גילו כי הוא הוצמד באמצעות דבק אפוקסי חזק, תוך מחשבה רבה, בין הדוושות לבין כיסא הנהג. לפי ההערכה, כך ביקשו המחסלים למנוע מצב שהכיסא עליו יישב זיגלבוים יספוג את מרבית הרסיסים: "במקום שבו הוא הוטמן הם הבטיחו שהוא יחטוף את כל עוצמת הפיצוץ".
האלמנה שלא הייתה שם
מלבד הפרטים הטכניים, היבטים נוספים העידו על התכנון המתוקתק. לחוקרים היה ברור מההתחלה כי המתנקשים ידעו היטב את סדר יומו של זיגלבוים. כמה שבועות קודם לכן עוד הוענקה לרופא הבכיר אבטחה צמודה, כמו לקצינים אחרים בשב"ס, אחרי שהתקבלו איומים על כוונה לפגוע בהם. בין היתר, המאבטח היה בודק את תחתית רכבו של זיגלבוים. רק לאחר שהשמירה הוסרה, הרצח יצא לפועל.
המתנקשים גם ידעו כי היעד שלהם לוקח בבוקר את ילדיו לבית הספר, ואחר כך ממשיך בנסיעה לכיוון כלא רמלה כשהוא מקצר את הנסיעה דרך בסיס צריפין. בתחילה העריכו החוקרים כי הרוצחים עקבו אחרי זיגלבוים ורק לאחר שהוריד את ילדיו הפעילו את המטען. מאוחר יותר הם הבינו שההנחה שגויה – היה זה כנראה מטען עם טיימר שכוון מראש לזמן שהדוקטור יהיה לבד באוטו, וכך קרה שהפיצוץ התרחש בתוך צריפין.
לא ברור אם המתנקשים ידעו שגם אשתו של זיגלבוים, מוניק, קצינת גיוס בשב"ס, אמורה הייתה להיות על הרכב. רק בגלל שמיהר באותו הבוקר, הוא לא לקח אותה וביקש שתיקח במקום זאת מונית. מוניק עוד ניסתה לשכנע אותו, אבל עקשנותו של הרופא של האסירים, כך התברר, הצילה את חייה.
בעיה נוספת שבה נתקלו החוקרים הייתה זירת הפיצוץ. בתחילה עוד נחשב האירוע לתאונה, ועד שהגיעו ראשוני השוטרים, בגלל חשש שהאוטו יתפוצץ, הגיעו כוחות כיבוי אש ששטפו אותו במים – וגם את הראיות. "זאת הייתה זירה 'קירחת'", סיפר אחר מחוקרי הרצח. "לא נשאר משהו שלא נשטף במים".
תרגיל חקירה בלי תוצאות
מי שסומנו כראשוני החשודים היו חסידיו של עוזי משולם, שריצה אז מאסר בגין ההתפרעות ביהוד יחד עם חסידיו. ההנחה של המשטרה הייתה שמשולם לא "אהב" את הטיפול הרפואי שקיבל בכלא. עוד לפני הרצח, בשיחה שהקליטה המשטרה בין משולם לקרובת משפחה הוא נשמע אומר: "תראי למה הגעתי. את מבינה? הנזק הוא חמור פה. ולא עשו נזק כמו לאחרים כמו שעשו לי... אני לא יכול לסמוך עליהם בכלל היום. יש לי גם בעיה עם כל המערכת הרפואית שלהם. כי בואי תראי, לי נגרמו נזקים במערך הרפואי שלהם ובמסגרות שלו".
מבחינת החוקרים זה היה יותר מקצה חוט שאִפשר לעצור שישה מחסידיו של משולם. ואולם הצעד הדרמטי לא הניב דבר. החסידים שתקו בחקירתם והקפידו להתפלל כל זמן שהחוקרים הטיחו בהם שאלות. בתום ימי המעצר הם שוחררו והעננה סביב משולם וחסידיו הוסרה.
החוקרים לא השאירו אבן אחת ללא הופכין באזור צריפין. הם בדקו את כל מצלמות הרמזורים באזור, ועברו על כל דו"חות התנועה שקיבלו באותו היום אנשים בגלל מהירות. כך קיוו לעלות במקרה על הרוצח או המתנקשים, אם עשו טעות קטנה. אבל הם לא עשו.
בתרגיל חקירה נוסף, הופצה שמועה לפיה מידע שיספק אסיר על תיק זיגלבוים ישתלם לו מאוד: מהקלות בתנאי מאסר, כסף ועד שחרור מוקד. גם כך לא הצליחו החוקרים לקצור פירות. אחד האסירים עוד ניסה לנצל את המשטרה, כשאמר שיש ברשותו הקלטות וראיות שיכולים להביא לתפיסת המתנקשים. בהמשך גילו החוקרים כי הוא "מבשל" קלטות וירדו מהעניין.
המכתב המסתורי
שבע שנים אחרי הרצח, התעורר שוב ניצוץ של תקווה. צוות חקירה חדש ביאחב"ל בפיקודו של רב-פקד אבי גור
קיבל מכתב אנונימי ממי שטען שהיה באזור הפיצוץ בצריפין. במשטרה קיוו כי האיש, אולי עד הראייה היחיד לאירוע, יעזור להם לקדם את החקירה - אבל כותב המכתב נותר באלמוניותו ולא יצר קשר נוסף.
תיק זיגלבוים נשאר פתוח עד עצם היום הזה. ביאחב"ל הבטיחו כי לא יחתמו על סגירתו לעולם, עד אשר יתפסו את המתנקשים. אך ככל שנוקפות השנים, גם שביבי המידע המעטים שעוד זרמו כבר מתרחקים ונראה שאם אלת המזל לא יתערב בסיפור – לעולם לא ייוודע מי חיסל את הד"ר של האסירים.
לפנייה לכתב/ת 
