שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מלים מתחילות מלחמות
    ממלחמת ספרד-ארה"ב ועד מלחמת ששת הימים, מלים התבררו כהֶדֵק שהתחיל הכול. כך, חלילה, עלולה לפרוץ מלחמה עם איראן. האם למדנו משהו מההיסטוריה?

    מלים הן הֶדֵק קטן. הן יכולות להרוג. לעתים מלחמת מלים מתגלגלת למלחמה של ממש. כך החלה מלחמת ספרד-ארה"ב ב-1898, כך פרצה "מלחמת הכדורגל" בין אל-סלבדור להונדורס ב-1969 (3,000 הרוגים ו-6,000 פצועים), כך החלה מלחמת ששת הימים ב-1967 וכך, חלילה, עלולה להתחיל המלחמה עם איראן. חילון מספרטה נהג לטעון: "אל ללשון לרוץ לפני המחשבה". אילו שמעו מנהיגים ללקח חשוב זה מלפני 2,500 שנה, אין ספק שההיסטוריה הייתה נראית אחרת.

     

    אחד מאלה שהניחו ללשון ללכת לפני המחשבה - ולו במקרה אחד מתועד - היה יצחק רבין. בראיון חג, שהעניק הרמטכ"ל לשבועון "במחנה" לרגל ראש השנה תשכ"ז (ספטמבר 1966), התבטא באופן לא זהיר ולא מוצלח מול סוריה. המלים בהן השתמש הציתו את הפתיל שהוביל למלחמת ששת הימים. עובדה זו לא הודגשה בתולדותיה של המלחמה. אף על פי כן, היא צריכה ללוות גם היום את בעלי התפקידים הבכירים, המפזרים מול טהרן מיליוני מילים, שחלקן נושאות אופי של פצצות השהייה.

     

    עוד בערוץ הדעות :

    בגלל ח"כים מהימין נפסיד את המלחמה הבאה / רועי פלד

    ברק וגנץ, זה לא צחוק / יוני כהן-אידוב

     

    את סיפור המלים הנפיצות, ששיגר רב-אלוף יצחק רבין בסתיו 1966, ראוי לחזור ולשנן בסתיו 2011, ואלה הפרטים: ערב ראש השנה, קיימו עורכי "במחנה" ראיון מסורתי עם הרמטכ"ל. לכאורה - עוד ראיון חגיגי, כמקובל זה שנים. למעשה, הפך הראיון לבומרנג. קטעים מתוכו, שזכו לפרשנות מעוותת הפכו לטיעון מרכזי בתעמולה הסורית-סובייטית להוכחת כוונותיה "התוקפניות" של ישראל נגד סוריה. רבין אמר באותו הראיון כי "התגובה על פעולות סוריה - בין אם הן מתבטאות בחבלה, בהטיה, או בתוקפנות בגבול - צריכה להיות נגד מבצעי החבלות ונגד השלטון התומך בחבלות אלו, ומבצע בעצמו את הטיית הירדן. פה צריכה המטרה להיות שינוי החלטת השלטון וסילוק מניעי הפעולות".

     

    לרוע המזל, הדברים נאמרו ערב כינוס העצרת הכללית של האו"ם. הטיעון הסורי-סובייטי המרכזי, שעלה בדברי שגריריהם באו"ם, היה: הרמטכ"ל הישראלי סיפק לנו הוכחה כי ישראל שואפת להתפשט ולהפיל את המשטר החדש בדמשק (משטר זה היה בעל אופי סוציאליסטי ייחודי ונהנה מתמיכת מוסקבה).

     

    שגריר סוריה דאז לאו"ם, אדוארד תומא, אמר: "בראיון שנתן מפקד המטכ"ל הישראלי, הגנרל רבין, לעיתון הצבא, נאמר כי ההתקפות של ישראל, המבוצעות במסווה של פעולות גמול נגד סוריה, מכוונות נגד המשטר הסורי". תומא נתן להבין כאילו הודה רבין, אולי בהיסח הדעת, כי ישראל אכן מתכוונת להפיל את "המשטר הפרוגרסיבי בדמשק".

     

    ההד המסוכן - והמסקנה

    נציגי ישראל באו"ם, ובראשם השגריר מיכאל קומאיי, התקשרו לירושלים עוד באותו יום וביקשו נוסח מדויק של הראיון. כבר למחרת, עלה קומאיי לדוכן וטען כי לקורא שאיננו משוחד, כוונת המלים הללו ברורה, דהיינו: פעולות הנגד הישראליות מכוונות להכריח את השלטון הסורי להפסיק לתמוך בפעולות חבלה נגד ישראל ולסלק על ידי כך את המניעים הגוררים את פעולות הנגד הישראליות. קומאיי טען כי אין בהתבטאות כל רמז לכך שיראל מתכוונת להפיל את השלטון בדמשק.

     

    אלא שהדברים לא התקבלו על ידי נציגי סוריה ובריה"מ. הם גם לא הזכירו, כמובן, את ההבהרה המיוחדת שפרסם בעניין ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול. הוא הדגיש כי הציטוט מפי רבין הובן ופורש שלא כהלכה. אשכול הודיע כי זימן אליו את רבין, שוחח אתו ושוכנע כי הרמטכ"ל כלל לא התכוון להפלת המשטר הסורי. אשכול טען כי "ישראל איננה מתערבת בעניינים פנימיים של מדינות אחרות".

     

    כל זה לא הועיל. נהפוך הוא: נציג בריה"מ באו"ם התעלם מהעובדות הללו. הוא שב וציטט את דברי רבין ללא ההבהרה שפרסם אשכול. בנאומו במועצת הביטחון אף ליבה את האש וטען כי ישראל ריכזה 700,000 חיילים וכי היא עומדת לבצע התקפה אווירית נגד דמשק. מכאן ואילך הופיעו דברי רבין בווריאציות שונות בעיתונות ובהכרזות רשמיות של מדינות ערב, כהוכחה לתוכניות ישראל. נוספו להם אירועים צבאיים כמו הפעולה בסמוע (נובמבר 1966) והפלת ששת המיגים הסוריים מצפון לכנרת (תקרית 7 באפריל 1967). בעקבות זאת חתמו מצרים וסוריה על הסכם הגנה הדדי. כך החלו הדברים להתגלגל לקראת 5 ביוני 1967, היום שבו פרצה מלחמת ששת הימים.

     

    ההד המסוכן שעורר הראיון של רבין הותיר רושם משמעותי מאוד על הצמרת הישראלית. גורמים צבאיים גילו מאז רגישות בהתבטאויות רשמיות בעניינים מדיניים (רגישות שכנראה קהתה בינתיים). בגיליון ראש השנה תשל"ד (ספטמבר 1973) העניק הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ראיון חגיגי לעורכי "במחנה". הוא התבטא בו בחריפות מסוימת נגד סוריה, שאך זמן קצר קודם לכן הייתה מעורבת בייזום תקרית בגבול ישראל. דדו אישר את נוסח הראיון, אך זמן קצר לפני פרסומו ביקש להכניס בו תיקונים ולמתן מאוד את התבטאויותיו נגד סוריה. ייתכן שנהג כך בעצה אחת עם שר הביטחון, משה דיין. אין לכך, כמובן, כל קשר לעובדה ש-10 ימים אחרי פרסום הגיליון החגיגי, פרצה מלחמת יום-הכיפורים.

     

    יוסף ארגמן, היסטוריון צבאי

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים