חלומות. לגדול לצד אח אוטיסט

הוא לרגע מרים אלי מבט ואז אומר "תגידי דנה, כשעורבים מתים הם הופכים לערימת חול?".

"כשעורבים מתים הם מתים. הם לא הופכים לשום דבר".

והוא: "לא! תגידי כן".

"אוקיי, כן".

"ודגי חשמל בחורף הם נרטבים ועלולים להתחשמל?".

"אני לא יודעת".

"לא! תגידי כן".

"כן".

"כן, כן כן כן כן" הוא חוזר על המילה לעצמו. זה נותן לו ביטחון. הוא צוחק. עוד החלפות מבטים מסביבי. עוצרים. הקלה. סוף סוף יורדים. הולכים ברגל, ממשיכים לחלום. לרגעים אני נותנת לו יד, לרגעים הוא מחזיק. "תסתכל בכביש". הוא חולם. אני עוצרת אותו כשמגיעה מכונית ואנחנו חוצים ביחד.

אנחנו ממשיכים ללכת בשביל. הוא קוטף פרחים, מפורר אותם ומתבונן בהם עפים באיטיות לכיוון הרצפה. אח"כ צוחק. "על מה אתה צוחק?" "אני לא יודע". הוא לא יודע.

אני אומרת לעצמי אולי טוב לו ככה, הוא רואה את העולם אחרת, צוחק, לא אכפת לו מה חושבים עליו ולא אכפת לו ממבטים, הוא בעולם שלו – עורבים, דגי חשמל, פרחים. אני מנסה לשתף איתו פעולה, צוחקת איתו, חולמת איתו. על מה אני חולמת? חלומות אחרים – כמו איך הוא בן 15, הולך לאימון כדורגל במדים, עוצר גול או אולי מבקיע, נותן כיף לחברה'. וכשאני במסיבה וכולם סביבי רוקדים אני חושבת עליו, הוא בטח היה רודף אחרי האורות המרצדים. אבל בחלום שלי הוא שותה בירה ואומר לאיזה חבר "מה קורה אחי?" ומגניב מבט לאיזו אחת יפה שיושבת על הבר. אחר כך הוא מעביר את ידו בשיערה. נשיקה ראשונה. אהבה. אושר.

אנחנו מגיעים לשביל הבית, אני מביטה בו, חושבת כמה הוא יפה וכמה חבל ואז כועסת על עצמי על המחשבות האלו.

"תגיד גיא, אתה יודע שאני אוהבת אותך?".

"לא"

"אז אני אומרת לך - אני אוהבת אותך".

"אני לא יודע".

"אז תגיד כן".

"כן". הוא רץ במדרגות, עולה הביתה ואני מסתכלת על ערימת חול קטנה לצד הכביש, מחכה, אולי היא תתעופף מעלה בחזרה אל השמיים.

• ביום שני, 16 בינואר 2012, ייערך יום ההתרמה הארצי למען ילדי אלו"ט - אגודה לאומית למען ילדים אוטיסטים. אלו"ט היא ארגון ללא מטרות רווח שמאגד הורים לילדים אוטיסטים לצד אנשי מקצוע ואישי ציבור, ונותנת מענה לאלפי אוטיסטים בארץ במעונות ובגנים, בדיור בתעסוקה ובפנאי.
• דנה אידיסיס, תסריטאית ומחזאית, עיבדה למחזות את סרטו של ערן ריקליס "עץ הלימון" ואת סיפורו של דוד גרוסמן "אטרוף", וכתבה את המחזה "למי שייך קסם היופי".