העולָה אולה: הבריחה מ"ליל הבדולח" לארץ ישראל

לעלמה אורזולה לבית ווילר, קראו לה פשוט אולה. היום היא אילנה מיכאלי מוותיקות קיבוץ הזורע. היום זהו גם יום הולדתה וזאת סיבה טובה להביא את סיפור משפחתה.

אולה (אילנה) מספרת חוויות לנכדיה

סיפור זה מהווה תעודה מרתקת למאורעות מלחמת העולם הראשונה באירופה, חיי היהודים בגרמניה בין שתי מלחמות העולם והתקומה היהודית בארץ ישראל.

תקצר היריעה במסגרת כתבה אחת להביא את כל החומר הנמצא בביתה של אילנה, אבל למעוניינים כדאי להציץ באלבום "אולה לבית ווילר" באתר ביתמונה. בהמשך אביא כתבות נוספות הקשורות למשפחה.

אולה נולדה בברלין בשנת 1920, בת יחידה לאליזבט (לבית לייבהולץ) והרופא ד"ר פריץ ווילר. האבא היה קצין רפואה במלחמת העולם הראשונה. הסבא מצד אמה, גם הוא רופא - ד"ר ארתור אברהם בן זאב וגם מוהל. בשנות נערותה של אולה בברלין עלו הנאצים לשלטון. האנטישמיות ורדיפות היהודים הביאו את אותה לתנועות הנוער הציוניות.

בליל הבדולח, 9 בנובמבר 1938, באו אנשים אלמונים לביתו של פריץ ווילר ודרשו ממנו ללוותם. הוא הובא למחנה ריכוז, שם הוכה קשה בראשו. בזכות חבר קצין גרמני ששרת אתו במלחמת העולם הראשונה, הוא משתחרר מהמחנה בתנאי שתוך מספר ימים עליו ועל משפחתו לעזוב את גרמניה.

ב-9 בינואר 1939 יוצאים פריץ ואליזבט ווילר בדרכם לארץ ישראל. בתם אולה, בהיותה פעילה בתנועת נוער, מצליחה להציל פריטי רכוש ומסמכים ולשלוח אותם בעקבות ההורים לא"י ואלו המסמכים שאת חלקם תיעדתי.

אולה עוזבת את גרמניה לאנגליה. בחודש אוגוסט 1939 מבקש ארגון עליית הנוער מאולה ללוות קבוצת נוער שיצאה מטרייסט, שבאיטליה, בדרכה לא"י וכך הגיעה לארץ לאחר שהוריה כבר נמצאו כאן.

1. תצלום של פריץ ווילר כסטודנט לפני מלחמת העולם הראשונה. הצלם: MARTIN BALG. מעניין הפרסום של הצלם על גבי התצלום: צלם החצר של הקיסר צילומים אומנותיים בצורות המדורניות ביותר מדליית זהב ברלין KOANIGSTRESSE 33.

2. פריץ ווילר אהב לצלם. בזכות זה נשמרו תצלומים רבים מתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. כאן בתצלום מחודש מאי 1912 עת למד פריץ רפואה, הוא מצלם את עצמו מול ראי לידו העלמה ד"ר באום, Frl Dr Boahm.

3. תקופת הטירונות לפני מלחמת העולם הראשונה, פריץ ווילר תצלום סטודיו בשדה תעופה טמפלהוף.

4. בעת המלחמה 1916 ד"ר פריץ עומד מימין בכניסה לאחד מבתי החולים.

5. מלחמת העולם הראשונה, המקום קולמר. נראות כרכרות סוסים (דומה שהיו לצורכי פינוי רפואי אמבולנס). הצוות הרפואי משתעשע עם כלבים שנרתמו לאחת הכרכרות.

6. 2/148 - היחידה הצבאית רפואית בה שירת פריץ ווילר (כורע מלפנים).

7. לאחר המלחמה, אישור נסיעה לד"ר פריץ ווילר ע"ג קרון רכבת-קלה, מנוב' 1919 ועד אפריל 1920.

8. לאחר שגרמניה יצאה מהמלחמה מנוצחת כלכלתה הגיעה למשבר כלכלי עמוק. שרר רעב והיה קיצוב מזון (בדומה לשנים הראשונות של מדינת ישראל). בתצלום: תלוש מזון בגרמניה של שנות העשרים והומור מקברי על הנושא:

רצפט בישול בורגני בעזרת תלושי המזון: לוקחים את כרטיס הבשר עם כרטיס הביצים ומטגנים בתוך כרטיס החמאה עד שישחים. את כרטיס תפוחי האדמה וכרטיס הירקות מבשלים ומוסיפים את כרטיס הקמח. כדי לבשל יותר מהר שמים את כרטיס הפחם והספירט מלמטה ומציתים. בתור מנה שלישית מבשלים את כרטיס הקפה ומוסיפים את כרטיס החלב. הפיינשמקרס (עניני הטעם) מוסיפים את כרטיס הסוכר. אחרי האוכל מתרחצים בכרטיס הסבון ומתיבשים עם כל הרשימות.  

9. לסבא ד"ר ארתור הייתה מכונית לצורך ביקור חולים. בתצלום המכונית עם הנהג ליד אחד הפארקים בברלין.

10. ד"ר ארתור לייבהולץ בן-זאב רופא ומוהל יהודי, הספר עם רשימות הבאים בבריתו של אברהם אבינו.

11. אמא אליזבט ליד ארון ויטרינה בסלון. הנאצים החרימו את כלי הכסף והזהב שנראים בתצלום.

12. אולה בחדרה ליד תנור מוסק פחם ומיטה מתקפלת. 

13. אולה מדריכה במחנה וייתן קבוצת נוער וורקלויטה, 1938. תנועת נוער זו יצאה מתוך תנועת הקמרדן ובהשפעתו של מנחם גרסון הפכה להיות תנועת נוער ציונית. מייסדי קיבוץ הזורע היו מבין חניכיה. בתחילת שנות השלושים החלו חברי התנועה לערוך מגביות לאיסוף כספים עבור קק"ל לרכישת אדמות בא"י. ד"ר פריץ ווילר תרם סכום נכבד מאוד באחת מהמגביות. בקשתו הייתה לתת לו לבנות בית בקיבוץ הזורע. כמו כן ביקש: אל תספרו על כך לבתי אולה.

14. 9 נוב' 1938 "ליל הבדולח " פרעות אנטישמיות ברחבי גרמניה. אילנה זוכרת עד היום את הרעש הנורא של ההמון ברחוב ואת רעש ניפוץ הזכוכיות. אלמונים עלו לביתנו בקומה השנייה ודרשו מאבא לבוא אתם. אבא נעלם. במשך שבוע לא ידענו מה קרה לו. לאחר שבוע קיבלנו גלויה מאבא ממחנה הריכוז זקסנהוזן בו כתב שהוא בריא, כמה הוראות למי לשלם ולהתקשר לחברים בהזורע שיסדרו עבורו סרטיפיקט לעלייה לארץ. בתצלום כפפה של פריץ ווילר לאחר פעולת חיטוי במחנה הריכוז, הכפפות נמצאות עד היום בביתה של אילנה.

15. אולה, 1938

16. חוות ההכשרה גוט-ווינקל אחת מכמה חוות הכשרה שהוקמה בגרמניה כדי להכשיר בני נוער יהודי לעבודת החקלאות. חווה זו הוקמה בידי זלמן שוקן שמינה את האגרונום מרטין גרזון לנהלה. קבוצת נוער "וורקלויטה" שבה הגיעה אולה להכשרה זו.

17. בחוות "גוט ווינקל" היו גם מתקנים לטיפול בתוצרת החקלאית. גם בתחום זה עברו חברי תנועות הנוער הכשרה. בתצלום מפעל השימורים בחווה אשר אולה עבדה בו.

18. ביקור של ארתור רופין מקק"ל בגוט-ווניקל, מדבר עם מרטין גרזון מנהל החווה. גרזון, לאחר ביקורו בארץ, נהיה לציוני. עוד בתחילת שנות הארבעים נתנו הגרמנים אפשרות לחוות ההכשרה בגרמניה לפעול. למרות שחבריו של גרזון הציעו לו לעבור לשוודיה, הוא התעקש להמשיך ולהכשיר נוער יהודי בגרמניה. בשנת 1943 העבירו הגרמנים את גרזון לנהל חווה דומה במחנה טריזינשטאט, ומשם הוא ואשתו נשלחו אל מול אצבעו של הרוצח מנגלה במחנה אוושויץ, משם לא שבו.

19. הוריה של אילנה מגיעים לארץ בראשית 1939. אבא טיפל בדודו החולה בחיפה ולאחר מותו של הדוד הם עוברים לקיבוץ הזורע. הזוג ווילר מבקש את הסכמת הקיבוץ לבנות את ביתם בקיבוץ. בתצלום: ראשית הקמת בית ווילר 1940.

מסיבות שונות פריץ ווילר לא היה רופא הקיבוץ אבל הוא טיפל בתושבי האיזור, ובימי החורף היה עובר בין חברי הקיבוץ בחדר האוכל ונותן לחברים לשתות מעט קוניאק כתרופה בפני פגעי החורף. בשנותיו האחרונות סבל פריץ משיתוק שהתפתח מהפגיעה בראשו במחנה זקסנהוזן.

20. מספר חודשים לאחר שבני הזוג ווילר מגיעים לארץ מגיעה לארץ גם בתם אולה ומצטרפת לחברי וורקלויטה המיועדים להקים את קיבוץ שמיר. הם עדיין יושבים במחנה ליד רמת יוחנן וכדי להתפרנס יוצאים לעבודה באזור.

מרדכי שנהבי (ראו כתבה ) יוזם ומגייס הון להקמת מפעל נעמן ללבנים בקרבה לעכו. אולה עם חברים נוספים באה לעבוד במפעל (מכאן הקשר של אילנה כל השנים ליצירה בחימר). בתצלום: אילנה בהנחת אבן הפינה להקמת קיבוץ כפר מסריק. בשנת 1942 מצטרפת אולה ביחד עם חברה יעקב מיכאלי לקיבוץ הזורע ומקימה את משפחתה שם, ליד הוריה.

21. בארץ כתבה אמא ליזה על צידם האחורי של דפי יומן, את מה שעשתה המשפחה כל שנה בחופש מ-1920 עד 1939.

22. מספר התפילה של אליזבט ווילר (בתרגום של ד"ר Bleichrode היה רב בקהילה בגרמניה) שאותה הביאה עמה לארץ.

לכל הכתבות במדור טיול לעבר