שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הטבעת נפלה: למה יותר דתיים מתגרשים?
    גרוש או גרושה דתיים היו לפני 20 שנה זן נדיר למדי, אבל כיום קשה למצוא מישהו מהמגזר שלא מכיר אישית לפחות זוג או שניים שפירקו את החבילה. אז מי אשם - המתירנות או ההקצנה הדתית? הנישואים בגיל צעיר או הרווקות המאוחרת?
    פעם, לפני 20 שנה, יכולתם לפגוש גרוש או גרושה דתיים בתדירות שבה אחמדינג'אד מחמיא לישראל על היחס לפלסטינים. אבל מאז עברו כמה תיקים ברבנות הראשית, ודומה שאין אחד מאתנו שלא מכיר זוג שסגר את הבאסטה. מה גם שכבר לא מדובר בסטריאוטיפ הישן של גרושה בשנות ה-40 לחייה שמסתובבת בפנים קודרות עם שני פינצ'רים ברחוב, אלא בצעירים וצעירות בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, שנראים בדיוק כמו כולם, והסטטוס המשפחתי שלהם מתגלה רק בטעות, אחרי שאלה חסרת טקט בסגנון "מה עושה בעלך".

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    שיעור הגירושים בארץ, על פי נתוני ארגון "משפחה חדשה", עומד על 26 אחוז. באופן תמוה, אף אקדמאי לא לקח על עצמו עדיין לערוך מחקר אמפירי רציני, מפולח סקטוריאלית, על היקף התופעה במגזר הדתי. במאמר שפרסמו הסוציולוגים עוז אלמוג וסימה זלצברג, שיערו השניים כי אחוז המתגרשים הדתיים נמוך בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית, אך עם זאת הוא הולך ועולה במהלך השנים.

     

    בניסיון לדלות איזושהי תמונת מצב נעזר מוצש בנתונים לא מפולחים מארכיון הרבנות הראשית, המעידים על עלייה של 16 אחוז במספר הזוגות שהתגרשו בין השנים 2005-2009, בכמה יישובים המזוהים עם האוכלוסייה הדתית. כך או כך, גם ללא מספרים רשמיים, כל מי שמצוי בתחום מדווח על עלייה משמעותית בתיקי גירושין של זוגות דתיים. אז מה השתנה בשנים האחרונות? מדוע יותר ויותר זוגות דתיים מוצאים את עצמם מחליפים ילדים פעמיים בשבוע, ושבת אחת לשבועיים?

     

    אז למה באמת?

    אולי כדאי להתחיל קודם במה זה לא. בניגוד ללחשושים על עלייה באחוז הבגידות במגזר הדתי, מתברר שמדובר באחוז זניח, ובעיקר בשמועות מנופחות. אף לא אחד מאנשי המקצוע שרואיינו לצורך הכתבה ציין את הבגידות כגורם משמעותי לפרידה. אז מה כן? ובכן, הדעות חלוקות.

     

    הרב יובל שרלו פגש במסגרת תפקידו מאות זוגות שבאו להתייעץ עימו רגע לפני הגירושין, והרבה מהם ציינו בפניו את הסיבות לפרידה. "מניסיוני למדתי שיש שלוש סיבות מרכזיות לגירושין - הסתרת דברים לפני החתונה; התחושה שהרבנים והמחנכים 'רימו אותי' ולא סיפרו לי על הקשיים בנישואים; ובעיות תקשורת קשות, שנובעות מכך שבני הזוג כלל לא הכינו את עצמם לזוגיות. חשוב להדגיש שמדובר בשלוש סיבות ישירות, אם כי הסיבות היותר עמוקות הן עצם האווירה התרבותית שאנו קיימים בתוכה, החותרת לשינוי, למימוש עצמי אינידיבידואלי, לעצמאות ולריגוש מתמיד".

     

    גם הרב שלמה אבינר מזכיר את העקרונות הקדושים של המערב כגורם מרכזי בגירושים: "כאשר אדם חושב רק על עצמו, ואין לו אידיאל לשמח את הזולת, אזי ודאי שקשה לו בזוגיות. אנשים שמים במרכז את ההגשמה עצמית שלהם וזו בעיה".

     

    רפאל אוחנה, בן 35, טוען רבני במקצועו וגרוש בעצמו, טוען שלעתים קרובות הטריגר לגירושין הוא מצב כלכלי לא פשוט. "גם אנשים מאוד אמידים מתגרשים", הוא אומר, "אבל כשבעל יושב מובטל בבית, מתוסכל וחסר עשייה, זה מתכון לבעיות. בני הזוג נמצאים הרבה ביחד ויש להם זמן לריב. כולם מדברים ברבנות על כך שאחרי חגים וחופשות מספר תיקי הגירושין עולה ב-100 אחוז. זה נתון מדהים. השהות הממושכת יוצרת כנראה פצצות מתקתקות".

     

    ויש כמובן מי שחושב ההפך. לאה צ'סטרמן, פקידת סעד לסדרי בית דין ומנחת סדנאות בנושא זוגיות, טוענת שהבעיה נעוצה דווקא בחוסר בזמן איכות של בני הזוג, שהוא נגזרת של - נו באמת, לא חשבתם שלא נדבר על זה - הפמיניזם. "כולם מדברים היום על שוויון, שוויון, שוויון, ויש בזה מעין זריית חול בעיניים. הרי בסופו של דבר כתוצאה מהשוויון הזה נשים רק העמיסו על עצמן יותר, כי בנוסף לקריירה המאתגרת, לא התבטלו התפקידים המסורתיים - להרות, ללדת, להניק, לקום בלילה. עם כל הטורבו הנשי הזה, כבר לא נותר זמן לזוגיות נטו. בבית ממוצע, שבו שני הצדדים עובדים, סדר היום מתיש ושניהם קורסים אל המיטה בסוף היום. אני שומעת שוב ושוב על זוגות שאומרים לי - אנחנו לא זוכרים מתי הפעם האחרונה שיצאנו".

     

    תכנן לך משפחה 

    הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, ממובילת לימודי התורה לנשים בדור האחרון, סבורה שנישואים בגיל צעיר הם סיבה מרכזית לגירושין במגזר. היא אינה טוענת שבהכרח מדובר בדבר לא ראוי, אבל מזהירה מפני נישואים לא-בשלים, או כאלה שנעשים שלא מהמניעים הנכונים.

     

    פיוטרקובסקי מתנגדת בחריפות לנישואים שהמניע להם הוא אי-יכולת לעמוד באתגר ההלכתי. "נוצר שדר חברתי כולל שאם קשה לשמור נגיעה - מתחתנים. זה אבסורד. הרי האתגר לא נגמר בנישואים. מה הם יעשו אחר-כך בתקופת נידה? במקום שהמחנכים ישימו על השולחן את העיסוק בגוף, מגיל גן, במקום שידברו על היצר, מה קורה לבחור כשהוא רואה בחורה, מה הוא מרגיש, במקום זה, בכל פעם שמגיעים לאתגר – מפרידים, העיקר לא להתמודד עם זה. אז מפרידים בבית הספר ומפרידים בבני עקיבא, ולא פלא שכשהם סוף-סוף נפגשים, הם לא עומדים במתח המיני".

     

    אבל יותר מאשר שמירת הנגיעה, הרבנית תוקפת את הבעיה בחינוך לתכנון המשפחה. "אני מודה שבזה גם אני נכשלת", היא אומרת, "אין משימה יותר קשה מזו. הגיע הזמן לדיון אמיתי, להפסיק עם הצביעות הזו. הגיע הזמן שתתחיל פה שיחה אמיתית, מורכבת יותר בעניין הזה.

     

    "אני לא יועצת זוגיות, אך הזוגות האלה מגיעים אליי בהמוניהם. חבר'ה טובים ממשפחות טובות. הורים צעירים שפשוט קרסו תחת הנטל. אנשים מתחתנים בגיל מאוד צעיר, ובאותם שנים ממש נולדים ילדים. בחברה שלנו לא מדברים באופן גלוי על מתי ללדת את הילדים ואיזה רווחים לעשות ביניהם. מה שקורה הוא שזוגות צעירים עובדים בלילות בשמירה כדי לפרנס, ולומדים בימים. בנוסף, הם גם צריכים לקום בלילה. עול החיים הזה פשוט ממוטט אותם. כולם מדברים כמה זה נפלא להיות נשוי. אף אחד לא מדבר איתם על המחויבות העצומה שכרוכה בגידול ילדים".

     

    הרבנים, אגב, לא חושבים שהבעיה נעוצה בילדים. בנוגע לתכנון משפחה, נוקט הרב שלמה אבינר עמדה נחרצת למדי: "לא שמעתי על ילד שמגיע מיד. זה לוקח לפחות תשעה חודשים, בדרך כלל גם יותר. אם הזוג לא מוכן לנישואים, אז למה הוא מתחתן? ואם הוא מוכן לנישואים וכעת נותר לו להיות מוכן ללידה ולהורות, אזי מספיקים להם תשעה חודשים. כשזוג אומר 'אנחנו צריכים זמן' אני אומר אין בעיה, תביאו חוות דעת של פסיכולוג. אם פסיכולוג טוען שאתם צריכים יותר מתשעה חודשים כדי לעבור מזוגיות מוצלחת להורות מוצלחת - אז הוא יודע מה שהוא אומר. ובמקרים האלו, שהם מאוד מאוד נדירים, בוודאי שנתחשב בבעיות והזוג יקבל היתרים מיוחדים".

     

    גם הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, מצטרף לדברים: "צריך להבין שנישואים וילודה הם עסקת חבילה. ועם זאת, הקדוש-ברוך-הוא חכם והוא יודע בדיוק מתי להביא הריון ומתי לא. לי יש אמונה שכשהילד מגיע - מזונותיו מגיעים עמו. זו הבטחה אלוקית. ואם הקב"ה הבטיח שתינוק מגיע עם הפרנסה שלו, אז מי אני? אלא מה, אנשים לא יודעים לכלכל את עצמם נכונה. הם מבזבזים את הכסף לא בחוכמה".

     

    להתחתן מוקדם זה טוב או רע?

    אם תשאלו לא-מעט זוגות שהתחתנו מוקדם, הנישואים היו בחירה מוצלחת ביותר. קחו למשל את תמר ואסף הרנוי, בני 25, שהתחתנו לפני חמש שנים. הם הכירו בתנועת הנוער ו"סחבו" חברות במשך כמה שנים. עבורם, החופה המוקדמת הייתה הדבר הנכון ביותר. "ככה הקב"ה כיוון ולא צריך להיבהל מכך", הם אומרים. "בגיל צעיר יש קשיים של תחילת החיים, התמסדות ומציאת המקצוע הנכון, ובגיל מבוגר יש קשיים אחרים".

     

    מצד שני, יש מי שמאמין שנישואים בגיל צעיר לא מומלצים לכל אחד. מייק (מיכאל) לינדנר, בן 34, גרוש ואב לשני ילדים, מסביר: "בחברה שחייתי בה, מצפים ממך תוך שנה מהיום שאתה מתחתן לעשות ברית. אתה מוצא את עצמך מביא ילד עוד לפני שבדקת שהבית בנוי כמו שצריך... לי לא היה זמן לעצמי בתקופה שהייתי צעיר, סטודנט ואבא. תמיד הייתי מחויב למשהו. אני עובר היום תהליכים שבמגזר החילוני עוברים בגילאים הרבה יותר צעירים.

     

    "גם אתגר הנידה לא תמיד תורם למתחים שיש בבית. בשביל מי ששומר נידה כהלכתה, המשמעות היא שאם אשתך חולה אסור לך לבדוק אם יש לה חום. אתה לא יכול להעביר ילד מיד ליד. זה משהו שיכול לפעמים לשבור זוג. באין מגע - המריבות מתחילות לצוץ".

     

    לדברי לינדנר, כשהודיע לחברים שהוא עומד להתגרש, פתאום שדים יצאו מהארון. "הרבה מהם אמרו לי, 'אם כבר סיפרת את זה, אז האמת שגם העניינים אצלנו לא משהו. אנחנו בטיפול זוגי, אפילו שוקלים להתגרש'. או 'אני לא אתגרש בחיים אבל יש הרבה בעיות בבית עם האישה'. פתאום קלטתי שהסרט הפרטי שלי ממש לא פרטי".

     

    היום קל יותר להיות גרוש

    מתח כלכלי, אי-אמירת אמת או נישואים בגיל צעיר - כל אלו היו קיימים מאז ומעולם, ובכל זאת חל שינוי. יכול להיות שאלו רק סימפטומים והיד היום פשוט קלה על ההדק?

     

    פנינה פרנקל, עד לא מזמן מנהלת יחידת משפחה בעיריית ירושלים וכיום מטפלת זוגית, בהחלט חושבת שמשהו השתנה: "כשהתחלתי את דרכי כמטפלת, פנייה לטיפול הייתה מילה מגונה. אנשים דאגו להסתיר את העניין. כיום הנושא מאוד התפתח וזה הרבה פחות מביך אנשים.

     

    "יש גם המון תשתית סביב הגירושים, שלא הייתה בעבר. מרכזי קשר שעוזרים להורים גרושים לשמור על קשר עם הילדים, קבוצות תמיכה, פורומים... יש אפילו מרכזי תיאום הורות, שירות שעוזר לתווך בין הורים שלא מתקשרים. גם אמצעי התקשורת האלקטרוניים כמו מיילים ו-SMS, מקלים על זוגות שהתגרשו לתקשר ביניהם".

     

    אז יהודית רביץ כבר סיפרה לכולם איך זה להיות לבד על הגג, שבתות וחגים, ולראות את הזוגות בבית, אך מתברר שהיום זה השתכלל קצת. הגרושים והגרושות אמנם נמצאים על הגג, אבל הם ממש לא לבד: ארוחות שבת משותפות, מסיבות ומפגשים חברתיים הם רק חלק מהאירועים שמתרחשים בביצת המחכים לפרק ב'.

     

    בפורום "הזדמנות שניה" באתר כיפה פעילים כ-70 גרושים וגרושות, רובם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. מנהל הפורום, דובי לילינג, 31, גרוש ואב לשני ילדים, מספר על הנעשה שם: "הפורום נותן לאנשים בעיקר תמיכה. הוא מספק להם חברה עם חוויות משותפות, וכן, גם היכרויות, אבל זה לא העיקר. מה שבדרך כלל קורה הוא שאתה מוצא שם חברי נפש לכל החיים. יש הרבה מפגשי פורום, רשמיים ולא רשמיים, כל פעם בבית של מישהו אחר, אבל המענה הכי חשוב הוא השבתות. רוב הגרושים נמצאים כל שבת שנייה לבד, כי הילד אצל הצד השני. בשבתות האלה מתרחשת סצנה שדומה קצת לרווקיאדה - אוכלים ומעבירים את הזמן ביחד. פעם אפילו עשו שבת משותפת במלון".

     

    יש מגמה של היחלשות דתית אצל גרושים?

     

    "בתהליך הגירושין אדם עובר טלטלה שגורמת לו לבחון את כל אורחות חייו, ובין השאר גם האמונה הדתית עוברת זעזוע. ממה שאני רואה, יש יותר מתירנות. מעט מאוד ממשיכים לשמור נגיעה, ואפילו יותר מזה. אחרי שהתרגלת להיות בזוגיות קשה מאוד להיות נטול יחסים".

     

    מה החברים בפורום ממליצים למי שמתעניין באופציה להתגרש?

     

    "זה מעניין. פעם בכמה זמן מפציע בפורום הנשוי התורן שיש לו בעיות בחיי הנישואים ומנסה לרחרח איך זה בחוץ. מה שמדהים הוא שכולם כמעט אומרים לו - תתאמץ, תעשה כל מה שאתה יכול כדי לשמור על חיי הנישואים. אני כמובן לא מדבר על מקרים של אלימות במשפחה. אבל בוודאות, מרבית החברים ממליצים על טיפול, מתוך ידיעה שגירושין זה ממש לא פיקניק".

     

    קל יותר היום להיות גרוש?

     

    "כן ולא. כן, כי יש היום הרבה יותר תשתית, קבלה חברתית, ואופציות להכיר. לא, כי חלק מהסטריאוטיפים עדיין נשארים. עדיין יש את המקומות שמתייחסים אליך אחרת. למשל, יש ועדות קבלה ביישובים דתיים שלא מקבלות גרושים. ובכלל, יש תחושת זרות בתוך המעגלים החברתיים של הנשואים".

     

    למה מתגרשים, למה בכלל מתחתנים 

    בסופו של פולמוס, נותר רק לשאול את עצמנו מה עושים? האם בעוד עשור הציבור הדתי ימצא את עצמו עמוק בתוך הסטטיסטיקה האכזרית, כשיותר ויותר מבניו רוקדים על מדרגות הרבנות?

     

    ארגון "בניין שלם" אמנם מארגן בכל שנה כנס המושך אליו יותר מ-5,000 גברים ונשים. בכנס מחזקים את נושא בניין הבית והעבודה בזוג, מעניקים ייעוץ זוגי מקצועי לכל המעוניין ומזכירים את אותם דברים שלכאורה נלמדים רק לפני הנישואים. אבל אם תשאלו את רפאל אוחנה, מה שצריך זה
    משוגע לדבר, שייקח על עצמו את זה כפרויקט.

     

    "לא מצאתי רב שהרים את הכפפה ואמר 'אני רוצה לעצור את המגיפה הזו'". אומר אוחנה. "הרבנים נותנים מענה בדיעבד לזוגות שנקלעו לבעיות. זה נכון, אבל אין תכנית הבראה. מה שיכול היה מאוד לעזור זה להרחיב את המושג של 'הדרכת נישואים' שכבר קיים היום. כל חתן הולך להדרכת חתנים וכל כלה הולכת למדריכת כלות. אבל אחרי 3-4 פגישות זה נפסק. הבחור או הבחורה לא רואים את המדריך יום אחרי הנישואים. כל הלימוד הוא למעשה בתיאוריה, ואחרי הנישואים, כשמשהו מתרחש - המדריכת כלות כבר מזמן לא בשטח, למה? אם הוא או היא היו ממשיכים להיות בקשר, להתעניין מה קורה עם בני הזוג למשך חצי שנה או שנה אחרי החתונה, הייתה לבני הזוג כתובת לפנות אליה.

     

    "השורש של מרבית הבעיות מתחיל בשנה הראשונה לנישואים, ובעובדה שאין לימוד רציני ומעמיק בתקופה שקודמת לכך. אולי לפני שאנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו מתגרשים, צריך לשאול קודם למה אנחנו בכלל מתחתנים".

     

    • כתבתן המלאה של רחלי מלק-בודה וענבל וייס תתפרסם בסוף השבוע בגיליון מוצש, מבית מקור ראשון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פחות מתביישים להתגרש...
    צילום: index open
    רפאל אוחנה. מי ירים את הכפפה?
    צילום: באדיבות 'מוצש'
    לאה צ'סטרמן. איפה השוויון?
    צילום: באדיבות 'מוצש'
    דובי לילינג. סצינה דומה לרווקיאדה
    צילום: באדיבות 'מוצש'
    פנינה פרנקל. טיפול זה כבר פחות מביך
    צילום: באדיבות 'מוצש'
    מייק לינדנר. אתגר הנידה לא מועיל למתח
    צילום: באדיבות 'מוצש'
    מומלצים