שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: jupiter
    לא תאמינו כמה שווה עוגמת נפש של קשיש
    בעלי מסעדה בחיפה "חרגו מכל סטנדרט סביר של התנהגות באירועים שקדמו להצתת מסעדתם". הם לא טרחו להוציא רישיון לעסק ולא הציבו מתקנים לכיבוי אש. זוג קשישים שביתם נשרף תבע אותם ואת בעלי הנכס וזכה. הפיצוי על עוגמת הנפש: 25 אלף שקל - כן, 12.5 אלף שקל לאדם שדירתו נשרפה

    שריפה שאירעה במסעדת "רוסיני"' בחיפה, התפשטה לדירת השכנים שמעליה וגרמה לשירפת חלק גדול מתכולת הדירה. השכנים, בני זוג קשישים, הגישו תביעה לבית משפט השלום בחיפה נגד בעל הנכס, מנהלי המסעדה וחברת הביטוח, בה ביקשו פיצוי של 412,093 שקל בגין נזקי הרכושם שנגרמו לדירה, ו-150 אלף שקל נוספים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.

     

     

    השכנים טענו שנאלצו לעזוב את הדירה עד שיסתיים השיפוץ. עוד נטען, כי השריפה התפשטה מפנים המסעדה למבנה החיצוני שלה, שנבנה ללא היתר, ומשם לדירתם, שחלקה בנוי מעץ.

     

    כן טענו, כי השימוש שעשו מכבי האש בזרנוקים הגדיל את נזקיהם, וכי הנתבעים התרשלו כשלא מנעו את פרוץ השריפה והתפשטותה, בפרט לאור העובדה כי פעלה ללא רשיון וללא אישור מכבי אש.

     

    הנתבעים טענו, כי לא התרשלו מאחר שהשריפה נגרמה כתוצאה מהצתה בזדון שלא בשליטתם, וכי הם פעלו במיומנות ומקצועיות, כפי שאדם סביר היה נוהג, וכפרו בנזקים להם טענו השכנים.

     

    הנתבעים חרגו מכל סטנדרט התנהגות סביר

    השופט אבישי רובס, קבע שתוצאות בדיקות מעבדה וממצאי חוקר השריפות מטעם שירותי הכבאות מעידים, שמדובר בהצתה מכוונת, בין היתר מכיוון שנמצאו במסעדה של שני מיכלים של חומר דליק. עוד נקבע, כי האש התפשטה לדירת התובעים בשל מבנה הקירוי החיצוני של המסעדה, שרצפתו עשויה מעץ ותקרתו מקש והוערמו בו כסאות ושולחנות מעץ, ומכיוון שאוחסנו בה חומרים דליקים.

     

    השופט פסק, כי הנתבעים לא התרשלו ככל הנוגע למקור האש והתפשטותה, מכיוון שהיו לא יכולים לצפות כי מישהו יצית את המסעדה במתכוון. עם זאת הוא קבע, כי אין בכך כדי לפטור אותם מאחריות, שכן לא דאגו שיהיו במסעדה כל האמצעים הדרושים למניעת שריפה כמו ספרינקלרים.

     

    יתירה מכך, השופט פסק כי הנתבעים נכשלו כשהפכו מבנה מגורים למסעדה, ללא שינוי ייעוד וללא רשיון עסק, בניגוד לחוקי העזר ותקנות שירות הכבאות. על פי ההחלטה, הם הציבו מבנה מקורה בחוץ ללא היתר בניה, באופן שמנע מהרשויות את האפשרות לוודא כי יש בנכס אמצעי מיגון מספיקים, אשר היה בהם כדי להגן על השכנים.

     

    לפיכך השופט קיבל את התביעה. "הנתבעים חרגו מכל סטנדרט סביר של התנהגות", קבע, "הם הפרו במודע כל חובה חקוקה אפשרית שנועדה להגן על התובעים, לרבות ניהול עסק ללא רישיון ושמוש במבנה המקורה ללא היתר, ולא נקטו באמצעים כלשהם שיש בהם כדי לעצור את התפשטות השריפה.

     

    "להיפך, הם בחרו לעשות שמוש במבנה מקורה עשוי חמרים בעירים בסמוך לדירת התובעים ואף הגדילו לעשות והערימו בתוכו שולחנות וכסאות עץ, שיש בהם כשלעצמם כדי ללבות את האש באופן משמעותי.

     

    "אף אם פעולותיהם ומחדליהם של הנתבעים לא הוו את הגורם היחיד להתפשטות השריפה, הרי שהם הוו גורם משמעותי ומרכזי, אשר גרם להתפשטותה ולנזקים שנגרמו בסופו של דבר לדירת התובעים. לפיכך, עליהם לפצות את התובעים על נזקיהם", כתב השופט.

     

    לבסוף נקבע כי על פי הערכת השמאי, על הנתבעים לפצות את התובעים ביחד ולחוד בגין נזקי הרכוש ב-167,355 שקל ,וב-25 אלף שקל נוספים בגין עוגמת הנפש. כן חויבו הנתבעים להשיב לתובעים את אגרות התביעה, שכר טרחת המומחה מטעמם ומטעם בית המשפט, ושכר טרחת עו"ד של 34 אלף שקל.

     

    לעיון בפסק הדין

     

    לאתר המשפט הישראלי "פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים