אלי ישי, לך ללמוד היסטוריה
קשה לדעת מה הייתה האמונה שעמדה מאחורי הניצחון המרשים כל כך במלחמת ששת הימים, אבל ברור שסגן ראש הממשלה מפגין בורות תהומית. צה"ל של אותם הימים היה חילוני לגמרי
דברי ההבל שנשא השר וסגן ראש הממשלה, אלי ישי, על חללי מלחמת לבנון השנייה זכו לגינויים מקיר לקיר בעיקר משיקולים מוסריים ופוליטיים. אבל מכיוון שהם היו חסרי כל בסיס היסטורי, ראוי להאיר גם נושא זה כדי להראות שלא רק בענייני מלחמה ואמונה, לסגן ראש הממשלה שלנו, שהוא גם זה שישתתף בהכרעה אם נצא למלחמה הבאה, אין מושג על מה הוא מדבר.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
חוק דרומי כבר יש, עכשיו צריך חוק שחר מזרחי / דן רונן
צה"ל לא מתאים לנו / אוהד שקד
נתחיל עם הנתונים המספריים. על-פי ישי, במלחמת ששת הימים "על כל חייל יהודי היו לפחות מאות חיילים, אם לא אלפים. על כל טנק, מאות טנקים. על כל מטוס, מאות מטוסים". בפועל, לחיל האוויר הישראלי היו בפתיחת המלחמה 207 מטוסי קרב שהתמודדו עם 450 מטוסי קרב מצריים, 24 ירדניים, ו-136 סוריים. אפילו אם נוסיף לאלה את חיל האוויר העיראקי, שפעילותו במלחמה הוגבלה לתקיפה בודדת אחת ביומה ראשון, יחסי הכוחות האוויריים היו קצת יותר מאחד לשלושה לטובת הצד הערבי.
בתחומים אחרים, יחסי הכוחות היו קצת יותר נוחים לישראל: צה"ל פתח את המלחמה עם כאלף טנקים שהתמודדו מול 1,770 טנקים של מצרים, סוריה וירדן, ובמספרי חיילים נטתה הכף לטובת הצד הערבי ביחס של אחד לשניים בערך. נכון, הערבים נהנו מיתרון מספרי. ובכל זאת, כל מי שהבין את מרכיב הממד האיכותי ביחסי הכוחות העריך שלנתונים המספריים לא הייתה משמעות רבה כל כך. כך, למשל, ראש ה-CIA הבטיח לנשיא ג'ונסון שצה"ל יביס את צבאות ערב במהירות, משום שייחס פחות חשיבות לנתונים המספריים ויותר לרמת המפקדים, לטיב האימונים, ולמורל הכוחות הלוחמים שבהם צה"ל נהנה מיתרונות עצומים.
לעצור את ההתחרדות בצה"ל
קשה יותר לדעת מה הייתה האמונה שעמדה מאחורי הניצחון המרשים כל כך של צה"ל באותה מלחמה. אבל ברור שגם כאן סגן ראש הממשלה מפגין בורות תהומית. צה"ל של מלחמת ששת הימים היה צבא חילוני לגמרי. ודאי ששירתו בו חובשי כיפות ולא מעט חיילים שהגדירו עצמם דתיים, אבל יחידות העילית של הצבא, הטייסים, הקומנדו הימי, הצנחנים, נבנו בעיקרן על בני ההתיישבות העובדת, בני קיבוצים ומושבים חסרי כל קשר כמעט לדת. עד סוף היום הראשון של המלחמה השמידו טייסי חיל האוויר כ-400 מטוסי קרב ערביים. יספור כבוד סגן ראש הממשלה כמה חובשי כיפות היו בין אותם טייסים. בטוח שלא ימצא. הם היו אלה שהוליכו את צה"ל לניצחון וכמעט ללא יוצא מן הכלל הם היו חילונים.
גם האלופים שניהלו את המלחמה היו חילונים גמורים. לא זו בלבד שאיש מהם לא חבש כיפה, אלא שרובם צמחו בפלמ"ח, או בשורות הבריגדה במלחמת העולם השנייה, וסביר להניח שעבודת האלילים שמאפיינת מגזרים דתיים נכבדים בצה"ל של היום, הייתה נתפשת בעיניהם כתועבה של ממש. המפקד הבולט היחיד בצה"ל של 1967 שהיה בעל רקע דתי של ממש היה אל"מ שמואל גורודיש, מפקד חטיבה 7, שהיה בחור ישיבה בנעוריו אך נטש אותה לטובת הקריירה הצבאית. גם גורודיש לא חבש כיפה.
אבל יכול להיות, בכל זאת, שהדברים המתלהמים של סגן ראש הממשלה מצביעים על קשר בין אמונה לסיכוי להשיג ניצחון במלחמה. אם מלחמת ששת הימים הייתה ניצחון גדול, האחרון מסוגו, של צה"ל החילוני על קואליציית צבאות ערביים, אזי במלחמת לבנון השנייה, שהייתה ללא ספק מוצלחת הרבה פחות, נלחם כבר צבא אחר לגמרי.
שינויים דמוגרפיים ושינויי ערכים בחברה הישראלית הביאו למצב שבו ההתיישבות העובדת הפסיקה להיות הספק המרכזי של חיילים ליחידות המובחרות ולפיקוד הצבא. החליף אותה בכך המגזר הדתי-לאומי, צעירי ההתנחלויות וחיילי ישיבות ההסדר, שמשקלם ביחידות המובחרות בצה"ל, בקצונה הזוטרה והבכירה, גדל במהירות בשנים האחרונות. אם נאמץ את אמות המידה של השר ישי, יוצא שדווקא ככל שמתחזקת הדת בצבא, קטן הסיכוי לניצחונו במלחמה. הנה סיבה נוספת לעצור את תהליך ההתחרדות של הצבא.
פרופ' אורי בר-יוסף, המחלקה ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת חיפה.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
