שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הצנזורה עוקבת אחרי מספר בלוגים"
    האם הצנזורה הצבאית עדיין רלוונטית בעולם שבו אפשר לפרסם סודות בכל בלוג ופורום? בראיון בלעדי ל-ynet סוקרת הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה וואקנין-גיל, את דרכי העבודה של הצנזורה מול התקשורת המקוונת, ומודה, "יש בלוגים שאנחנו עוקבים אחריהם - בהסכמה"

    בשעות הצהריים של ה-13 באוגוסט 2009 החלה המשטרה לחסום כבישים מרכזיים במרכז הארץ וגרמה לפקקים גדולים, כשההסבר היחיד שסופק היה "פעילות בטחונית חריגה". באתר ג'רוזלם פוסט התפרסמה, ואז נמחקה, כתבה שהסבירה מה קורה. אפילו בפורומים של רוטר.נט, שמתמחים בחשיפת סודות, נדרשו המשתתפים לסכור מקלדות: "בשל הוראות הצנזורה אין לפרסם ידיעות בעניין סיבות לעומסים", נכתב שם.

     

    עוד ב-ynet מחשבים:

      

    מי שגלש אז לאתרים זרים, מסוכנות הידיעות הצרפתית AFP ועד סוכנות הידיעות הפלסטינית מען, יכול היה לקרוא שהסיבה לחסימה היא חשד לחטיפת חייל באזור ירושלים. הדברים אושרו על ידי דובר צה"ל. הרשת הוצפה במידע מהעיתונות הזרה, והעיתונות המקומית פיגרה הרחק מאחור: רק בשמונה בערב התירה הצנזורה לכלי התקשורת הישראלים לפרסם את המידע.

     

    אם שיתפתם אז מידע בנושא בפייסבוק או טוויטר, והמון אנשים נחשפו למה שכתבתם, יש כמה דברים שאפשר להגיד עליכם:

     

    1. פרסמתם מידע שהצנזורה אסרה את פרסומו.

    2. לדעת הצנזורה, הסוד שחשפתם עלול בוודאות קרובה לפגוע בבטחון המדינה.

    3. עברתם על החוק ואתם אחראים משפטית, גם אם לא הייתם מודעים לזה.

    4. הצנזורה מודעת למה שעשיתם.

    5. עם כל זאת, לא תקבלו בקרוב טלפון זועם מהצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה וואקנין-גיל.

     

     (צילום: ניב קלדרון) (צילום: ניב קלדרון)
    (צילום: ניב קלדרון)

     

    "אין הרצאה שאני מגיעה לתת על עולם האינטרנט ולא נשאלת, 'מה זה השטויות האלה, הכל בחוץ. כל הסודות בחוץ'. זה אחד מהמשפטים שנורא קשה להתמודד איתם, כשאומרים לך שכל הסודות בחוץ", אומרת וואקנין-גיל בראיון בלעדי ל-ynet מחשבים. "בקוד האתי שלנו, הסעיף השני הוא ריסון הכוח. יש הרבה כוח, מי שחושב שלצנזורה אין כוח טועה. הצנזורה בוחרת שלא להשתמש בכוחה".

     

    מעדיפים "איפול צנזורלי" על צווי איסור פרסום

    וואקנין-גיל היא הראשונה להודות ש"צנזורה ודמוקרטיה במהות, אלו שתי ישויות שסותרות זו את זו". ובכל זאת, היא הוזמנה לדבר ביום א' הקרוב בכנס "דמוקרטיה ברשת" (שפתוח לציבור בחינם בהרשמה מראש). בין השאר תספר שם על אתר שהיא מתעתדת להקים לגוף : "אנחנו, מפקדי היחידה, משקיעים המון היום בנגישות לציבור. למה? כי הציבור בעיניי הוא הצרכן שלי. בטחון המדינה זה הבטחון שלך ושלי ושל הילדים שלך ושלי. וככזה הצנזורה רוצה לספר לך מה היא עושה לטובת העניין. אנחנו נותנים המון הרצאות, אבל לקהלים מאוד מצומצמים. הציבור הרחב חי בתפישה שגויה לגבי הצנזורה".

      

    "כשיש אירוע או כשיש פיגוע מתגלגל, ויש תהליך של רדיפה אחרי המחבלים או המפגעים, גורם הייעוץ שלנו יהיה בדרך כלל השב"כ, ואחריו גורמים בצה"ל", מסבירה וואקנין-גיל את ההחלטה לצנזר את נסיון סיכול החטיפה. "במידה ואנחנו מונעים פרסום בתקשורת ישראלית, לרוב נמנע פרסום רק את מה שאנחנו חושבים שיכול לפגוע במאמצי סיכול הפיגוע או החקירה שאחרי. ברוב המכריע של המקרים, אם המידע פורסם, הצנזורה תאשר את פרסומו. במקרה הזה כנראה שהיו עוד מדדים שהשפיעו על ההחלטה. אני רוצה להכניס פה עוד מדד: האמינות של כלי התקשורת. עם כל הכבוד לאינטרנט, גם אם מען ו-AFP מפרסמים ידיעה, זה לא כמו שרוני דניאל יעלה לשידור ויסביר בקולו מה קרה, מה המשמעות של סגירת הכבישים, לאן יכולים המחבלים ללכת, איפה פרושים כוחות צה"ל".

     

    ועם זאת, קורה משהו ואין דיווח שאנחנו כישראלים יכולים לסמוך עליו. יכול להיות ש-AFP מדברים שטויות ואין חטיפה של חייל, אבל באין דיווח רשמי השמועות ימשיכו להתרוצץ. "בעקבות אירוע חומת מגן, שאירע לפני זמני, הבינו שלפעמים עדיף לשחרר את קצה החבל מאשר להחזיק את כל הדבר הזה סגור. בחומת מגן, להזכירך, היה רצף שמועות שהיו הרבה יותר חמורות ממה שאירע במציאות. לכן באירועים האלה נוטים לא להפעיל צו איסור פרסום אלא דווקא איפול צנזורלי. אל מול השב"כ נעשתה עבודה מאז 2005 לצמצום צווי איסור הפרסום, והם הרבה יותר משתמשים באיפול צנזורלי, שהוא הרבה יותר גמיש ונושם".

     

    לא צריך לקבל חתימה של שופט על כל שינוי.

    "זה בטוח. ודבר שני הוא שהצנזורה יכולה לשחרר את האירוע בהדרגה, ובדרך כלל זה מוכיח את עצמו. אני לא יודעת מה היה באירוע הספציפי הזה, אבל אם היה פער כל כך גדול, כנראה שהיה שם משהו, שהשב"כ הצליח לשכנע את האנשים שלי ששווה להשאיר את זה חסום".

     

    מה את עושה עם אנשים שמשתפים בפייסבוק סיפור כזה ממקור בחו"ל?

    "מי שחושב שהצנזורה רוצה לשלוט באינטרנט פשוט לא מבין איפה הוא חי. אף אחד לא יכול לשלוט באינטרנט, לא הצנזורה בסין עם 30 אלף צנזורים, ולא הצנזורה בישראל עם 30 צנזורים. ברגע ששמעת את המספר אתה יכול להסיק שאני מתעסקת בעיקר של העיקר של העיקר. עם 30 צנזורים, גם אם היינו עובדים 24/7 – תעזוב את האינטרנט, גם על התקשורת הרגילה אין סיכוי שאני אשתלט. לכן ברור שהצנזורה מתייחסת למה שמעניין אותה, מה שעובר את מה שנקרא 'רף פוטנציאל האיום' שהצנזורה הגדירה".

     

    "תמיד חושבים שהאינטרנט הוא פוטנציאל מאוד גדול לחשיפת סודות. אבל מי שבאמת יודע דברים לא כותב באינטרנט. מי שיודע דברים יכתוב מאמר רציני, שלרוב יעבור את בחינת הצנזורה: ספר, סרט. יש במדינת ישראל עוד דברים חוץ מצנזורה שמונעים מסודות רציניים לצאת ברשת. למשל, יש את חוק העונשין, שיש לו שני רכיבים: סעיף 113, החזקת חומר סודי, כמו במקרה של אורי בלאו; וסעיף 117, שמתייחס לפרסום של מידע שיש בידי איש ציבור במסגרת עבודתו. בכל גוף – מלמ"ב, מוסד, שב"כ – יש לך נהלים פנימיים. אלו דברים שממתנים מאוד את האנשים שבאמת מחזיקים בידיהם הסודות. אם אתה עכשיו איש המערכת ואתה רוצה לחשוף מידע, לא תרוץ לכתוב את זה באיזה בלוג או ב-ynet. הנהלים האלה מפחיתים מאוד את הצורך שלי לשלוט על חשיפת סודות".

     

    אבל התווך הזה הולך וגדל בחשיבות שלו. יכול להיות שיבוא מישהו וירצה לפרסם דבר כזה, ויגיד, "אני לא רוצה לעבור את הביורוקרטיה - לא של הצנזורה, של כלי התקשורת. אז אני מקים אתר ואני מפרסם בו את הדברים שאני יודע".

    "אם אתה תחליט לפרסם משהו ולא לעבור אותי, הצנזורה משקללת גם את טיב הידע שבידיך, עם מה שפרסמת, עם עוצמת החתימה התקשורתית, מול פוטנציאל האיום של הידיעה, ואני מקבלת החלטה. עידו קינן, שהשתחרר מצה"ל לפני כך וכך שנים, פחות מטריד אותי. לעומת זאת, עכשיו יש לי אירוע של אדם שמחזיק יותר משלוש מאות אלף מסמכים, והוא מבקש מאיתנו אישור לפרסם אותם באתר אינטרנט".

     

    את לא תגידי לי מי זה.

    "בוודאי שלא. מודיעין שנאסף ממקורות גלויים, הולך ונהפך נתח גדול מאוד ביצירת תמונת המודיעין של הצד השני. אני יודעת שהצד השני מקנה לזה חשיבות, ואתה כאזרח מקנה לזה חשיבות. אנחנו יותר ויותר חיים בתווך המקוון הזה ופחות בתקשורת הרגילה. כצנזורה שנבנתה עוד לפני קום המדינה, לעיתונות כתובה ורדיו, הצנזורה לא יכולה להרשות לעצמי שלא לחיות בדבר הזה. אבל הצנזורה צריכה לעשות התאמות".

     

     (צילום: עידו קינן) (צילום: עידו קינן)
    (צילום: עידו קינן)

     

    לא תמיד בלוגים עניינו את הצנזורה

    "בגדול, לא מעניין אותי מה נמצא בבלוגים או בפורומים. היתרון המרכזי של האינטרנט הוא גם החיסרון המרכזי שלו: היכולת שלך כקצין מודיעין לברור מידע טוב מבליל המידע שנמצא ברשת את הדברים הרלוונטיים, היא קשה מאוד. לכן גם אני, כצנזור, מתמקדת יותר בכלי תקשורת שיש להם אמינות גבוהה יותר, ובאלה שפוטנציאל החשיפה שלהם הוא גבוה יותר, בגלל הקרבה של כתבים או פרשנים לגורמים ממסדיים אלה או אחרים", אמרה וואקנין-גיל בראיון לשבועון הצבאי "במחנה" לפני ארבע שנים.

     

    מאז השתנה המצב, עם גידול שיעור החדירה של הרשת והתחזקות פלטפורמות מו"לות עצמית והפצה כמו בלוגים ורשתות חברתיות. בהרצאה שנתנה באוניברסיטת חיפה בנובמבר כבר אמרה וואקנין-גיל שיש מספר בלוגרים שנמצאים, בהסכמה, תחת פיקוחה, אף שחוקית, היא לא צריכה את הסכמתם כדי לפקח עליהם, להורות להם להוריד ידיעות ולחייבם להגיש לה ידיעות לפני פרסומן. "אין הרבה כאלה", היא אומרת, ומסרבת לחשוף את שמותיהם.

     

    "רביב דרוקר כתב את דעתו על הצנזורה. זה היה בבלוג שלו ורביב הגיש לי. הוא עיתונאי, זה מאוד הגיוני שאם הוא מגיש דברים שהוא משדר בטלוויזיה אז הוא יגיש גם דברים מהבלוג. יש בלוגים שזכו למדד אמינות מאוד גבוה, ועליהם אנחנו יושבים. כשזה אנשים שהם לא מהמילייה התקשורתי, שזה קלאסי שנעבוד איתם, אז אני עושה את זה בתיאום. אם אני רואה דברים בעייתיים אני מעירה לו".

      

    גם חשבונות פייסבוק?

    "פייסבוק בכלל לא".

     

    טוויטר?

    "לא. אנחנו לא שם. נהיה שם רק לכלי תקשורת (שמפעילים נוכחות ברשת חברתית, ע"ק)".

     

    אבל בלוגרים כותבים פוסטים ומקדמים אותם בפייסבוק.

    "אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שרוב הבלוגרים לא יכתבו דברים שיעברו את הרף של ודאות קרובה. ניקח לדוגמה מישהו כמו יוסי מלמן מ'הארץ', שזוכה למדד אמינות מאוד גבוה, עד כדי כך שאלג'זירה ואלערביה מביאים אותו לעתים כפרשן. נניח שהוא היה כותב בלוג, זה בלוג שהייתי מתקשרת למלמן ואומרת שהצנזורה יושבת עליו. אחרי פעם-פעמיים, אם הייתי רואה שיש דברים שלא מוגשים לנו לצנזורה לפני הפרסום,הייתי פונה ומבקשת שיגישו לנו. איש אקדמיה הוא לא אחד שאני אעשה לו את זה, אבל אם איזה איש אקדמיה זכה לרמה מסויימת של אמינות תקשורתית, אני אצור איתו קשר".

     

    ומה לגבי גולש מן השורה, שאינו עיתונאי אבל מפרסם מידע באינטרנט שיכול להגיע לאנשים רבים?

    וואקנין-גיל מציגה לי דף מעוצב עם רשימת נושאים שמחולק למערכות תקשורת ואומרת: "אם אתה כותב על אחד מהנושאים האלה, אתה חייב להגיש לצנזורה".

     

    כאשר תוצפי בפניות של עשרות או מאות בלוגרים ואלפי אנשים ברשתות החברתיות, את תצטרכי לקבוע סדר עדיפויות שונה לגמרי, או שתגיעי למצב שלא תעני לאנשים כי אין לך כוח אדם, או שאנשים יפסיקו לפנות כי הם יבינו שהם לא מקבלים תשובות.

    "יכול מאוד להיות, לא יודעת להגיד לך. זה אחד הפחדים הכי גדולים של החבר'ה שעושים את העבודה המקדימה על האתר. באיזשהו מקום, אל תשכח שזה אתר גלוי לכולם. עניתי לאחד, הסברתי לו את הלוגיקה של עבודה מול הצנזורה, אתה לא צריך לשאול אותי את אותה שאלה, אתה תראה את התשובה באתר. יהיו שם שאלות לתשובות. אני מעריכה שאולי תהיה הצפה בשלב ראשון ואחרי זה תהיה רגיעה. אבל בגדול יהיה שם את זה (רשימת הנושאים, ע"ק), יהיה את הסכם ההבנות. כל עיתון רשמי וכלי תקשורת רשמי, מסודר.

     

    "מי לא מסודר? בלוגרים. בצ'טים ופורומים הצנזורה לא רוצה להתערב, עם כל הכבוד. אלא אם כן, לדוגמה, אם יש פורום שבו כותבים אנשי 8200, שם אני אהיה. אבל אם יש פורום שכותבים בו סתם אזרחים מהשורה, גם אם יכתבו את הדברים הכי בעייתיים, 'אני יודע שישראל עומדת לתקוף באיראן', אז מה? מי כתב את זה, מי אמר את זה, מי אומר שזה נכון? אם יש בלוג של יודע דבר, נניח שזה עיתונאי מקושר שכותב גם בלוג, על הבלוג שלו אני אשב. אם ערוץ 2 בפייסבוק, אני שם. בפייסבוק שלך אני לא אהיה. בסוף נמצא את האיזון".

     

     (צילום: עידו קינן) (צילום: עידו קינן)
    (צילום: עידו קינן)

      

    חתימה, אמינות, ייעוד, חשיפה

    האינטרנט חייבה את הצנזורה לפתח כלים, קריטריונים ושיטות עבודה חדשים. תא"ל וואקנין-גיל מונה בשיחה איתנו את ארבעת היסודות של ההתמודדות עם האינטרנט: חתימה תקשורתית, מדד האמינות, הגדרה מחדש של ייעוד הצנזורה ומידרוג חשיפה.

     

    "חתימה תקשורתית היא מדד מאוד סובייקטיבי. יכול להיות שפורסםדבר קריטי מאוד לבטחון המדינה, אבל הוא עבר חתימה תקשורתית מסוימת, כלומר נחשף לכמות גדולה מספיק של אנשים, והצנזורה תאשר לפרסום; ויכול להיות שאם אותו מידע פורסם בבלוג, הצנזורה לא תאשר אותו, כי הגיעו אליו מעט קוראים, ואם אאשר אות ו לפרסום בישראל הוא יתפוס תאוצה. מדד האמינות גם הוא סובייקטיבי: מה להערכתי יחשב אמין בעיני הצד שמפניו הצנזורה רוצה להגן על המידע, האויב. אין דין כתבה אחת של כתב יודע דבר או פרשן מקורב כדין טוקבק שכותב 'אחד שיודע'. הייעוד שלנו מול האינטרנט מאוד מידתי, יחסי, מגיע מתפיסת עולם של 'אל מול משהו', וריאלי".

     

    "הייעוד הוא הפחתת החתימה התקשורתית של מידע שפורסם, על מנת שהצד השני לא ישקלל אותו בתוך הערכת המודיעין שלו. בניסוח הזה אתה רואה שבמובלע אני כאילו קיבלתי את ההנחה שהמידע יוצא. מידרוג חשיפה אומר שלא כל דבר שמתפרסם באינטרנט הוא סוד, סוד בטחוני, סוד שפוגע בבטחון המדינה או סוד שפוגע בבטחון המדינה בוודאות קרובה לפגיעה ממשית. יש הרבה דברים באינטרנט שהם לא טובים לבטחון המדינה, יש הרבה דברים באינטרנט שאפילו פוגעים אולי בבטחון המדינה ברמה זו או אחרת, אבל יש מעט מאוד דברים שפוגעים בבטחון המדינה במבחן של הצנזורה, ורק אז אתה יכול להגיד שמשהו שפורסם באינטרנט הוא עבירת צנזורה".

     

    הצנזורה פועלת מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום, ובמסגרת הסכם הבנות עם כלי תקשורת ישראליים שהסכימו לכך. על כלי תקשורת מוטלת חובה להגיש לאישור הצנזורה כל חומר שבכוונתם לפרסם שעוסק בשורה של נושאים בטחוניים. הצנזורה מחזירה את החומרים עם הערות על מה מותר ומה אסור לפרסם. כלי התקשורת רשאי לדון עם הצנזורה על החלטתה, כולל ניסוח מחדש של הפרסום או הפניית תשומת לב הצנזורה לפרסומים קודמים של הדברים בארץ ובחו"ל. בסופו של דבר, המילה האחרונה היא של הצנזורה. כלי התקשורת חייב לציית ואסור לו לסמן לצרכניו מה הורידה הצנזורה, כדוגמת השארת שורות ריקות או כתמים שחורים במקומות שבהם הצנזורה מחקה מילים. הרציונל הוא לא לסייע לאויב להבין איזה מידע הצנזורה מעוניינת להסתיר.

     

    אולם באינטרנט, ובמיוחד באתרים עצמאיים שאינם חלק מהתקשורת הממוסדת ולא עובדים עם הצנזורה באופן שוטף, עצם התערבותה עלולה לרמוז לסודות שהיא מעוניינת להסתיר. "אנחנו מנטרים את האינטרנט בצורה הדוקה יחסית. לא פעם ולא פעמיים, גם אם גיליתי באיזשהו מקום שיש משהו שפוגע בבטחון המדינה במבחן הוודאות הקרובה, הרי לעצם המעורבות שלי יש משמעות", מסבירה וואקנין-גיל. "הנה, הראית לי שירד משהו בג'רוזלם פוסט (בסיפור הפקקים וחטיפת החייל, ע"ק), יש תוכנות שמראות משהו השתנה ברשת. יש מקומות שאני אעדיף בכלל לא להתייחס, להשאיר את זה פתוח, לתת לזה מה שנקרא להיטמע בבליל המידע שרץ באינטרנט, ולא לשים את הגושפנקא שהצנזורה היתה מעורבת".

     

    בניגוד לתדמית שאולי יש לה, הצנזורה לא מכבידה את ידה על האינטרנט, אומרת וואקנין-גיל: "עד היום, 6 שנים וחצי שלי בתפקיד, היו אירועים ממוקדים ובודדים בלבד שבהם הורדנו ידיעה מהאינטרנט כי היא באמת פגעה בבטחון המדינה בצורה קריטית. בשאר המקרים, אנחנו עוסקים בין השאר בחינוך של כלי התקשורת - למה לא הגשתם, תורידו את הידיעה, תחזירו להגשה. לפעמים, אגב, היא עולה בדיוק אותו דבר. ברוב המכריע של המקרים, מה שכבר קיים הצנזורה מאשרת, כי אין סיבה שלא תקרא את זה בעברית אם זה כתוב בגרמנית – לחיזבאללה יש כנראה אנשים שמדברים גרמנית. ש עוד מקרה אחד, שבו גם אם תביא לי את כל הכתבה מהאינטרנט ותראה לי שאין פסיק אחד בכתבה שלך שהוא לא גלוי כבר, הצנזורה לא תאשר. וזה שאתה, לאור זה שאתה יודע על מה אתה מדבר, עושה סינרגיה עם המידע, מסנן אותו טוב יותר, אתה ממפה אותו טוב יותר, לוקח מפה ומשם בדל מידע ויוצר משהו חדש, וזה פוגע בבטחון המדינה בוודאות הקרובה, אז הצנזורה לא תאשר את זה. גם זה, יש אירוע אחד כזה עד היום, שדרך אגב התחיל עוד לפני ונמשך עד היום".

     

    "הסמכות של הצנזור היא טריטוריאלית", אומרת וואקנין-גיל. "עזבת את המדינה לכמה שנים, בחרת לכתוב שם דברים שפוגעים בבטחון המדינה, חל עליך חוק העונשין, לא הצנזור. אתה ריצ'רד סילברסטין, יהודי-אמריקאי, חושף – או חושב שחושף – דברים בבלוג שלך 'תיקון עולם', הצנזורה לא חלה עליך, היא לא יכולה לחול עליך, אתה לא ישראלי".

     

    יש לך סמכות להורות על סגירת כלי תקשורת. האם יש לך סמכות ויכולת לסגור אתר, בלוג או פרופיל ברשת חברתית?

    "אתה שואל שאלות שלדעתי אין תשובה עליהן, לא רק לי אלא בכלל. כל משפטן מתחיל יגיד לך שהעולם האינטרנטי עוד לא נבחן משפטית. יש לי חוות דעת מבכירים בעולם המשפט בישראל שאומרת 'יש לך סמכות באינטרנט'. תקנות ההגנה סוגננו בצורה כזו שגם אם הן נכתבו בשנת 33' ונקבעו ב-45', בגלל שהבריטים השתמשו במונח 'פרסום', המונח פרסום תקף להכל, כולל עיתונות, רדיו ואינטרנט, ואם בעתיד יהיה משהו חללי, כנראה גם על זה זה יהיה תקף. לכאורה סמכון יש לי, אבל בפועל לא בדקנו אף פעם את הישימות המשפטית של האמירה הזאת".

     

    את אומרת לי שלא הופעלו סנקציות נגד בלוגרים?

    "ממש לא. וגם מזמן לא הופעלו סנקציות נגד עיתון. העיתון האחרון שנסגר היה 'חדשות'".

     

    אני לא מדבר רק על סגירה.

    "האם אי פעם עשיתי משהו לישות אינטרנטית? לא נעשה שום דבר שחורג ממה שנעשה מול תקשורת רגילה. ולא נעשה לדעתי שום דבר מאוד מאוד חריג. אף פעם לא ראית אתר שמוחשך בגלל שהצנזורה נתנה הוראה".

     

    למי תתני את ההוראה?

    "שאלה טובה. אבל אני אמרתי שביום שאני אצטרך לתת הוראה כזאת, אני שמה את המפתחות והולכת".

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים