שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פצעי בגרות: טקס הצלפות "בר המצווה" האתיופי
    נערות שמתחננות להלקאה עד זוב דם, נער שאמור לקפוץ על גב שוורים מבלי ליפול, וכלה שממתינה בכסיסת ציפורניים לתוצאות הקפיצה. ביקור נדיר בטקס ההתבגרות האתיופי של שבט ההאמר

    זבוב הצה-צה קפא במקומו על קיר החדר המתקלף שלי והביט בי, מבלי למצמץ. היישרתי אליו מבט (וכפכף) ובכך חיסלתי את הסיכוי להחמיץ את מטרת המסע לאתיופיה, מסע שעבורו הגעתי עד הלום: צילום השבטים השוכנים על גדות נהר האומו התחתון ובעיקר - אם ירצה המזל ואלוהי השבטים - צפייה בטקס ההתבגרות של בן שבט ההאמר - Bull Jumping.

     

    אנחנו יוצאים מאדיס אבבה, ופונים דרומה. חבורת צלמים בדרך למסע צילום של שבטים נידחים והלב פועם בחוזקה. בדרך לשבט ההאמר (Hamer), מחוז חפצנו, אנחנו עוברים מדי יום בין שאר השבטים המרתקים שהתרכזו להם סביב נהר האומו - מקור החיים שלהם מזה דורות רבים.

     

    עוד בערוץ התיירות:

    כגודל הדיסקית בפה - גודל הרכוש

    ממשלת אתיופיה משקיעה מאמץ רב ומשאבים אדירים בשנים האחרונות, על מנת לפתח את תשתיות התחבורה בדרך לאזור זה. כבישים רבים נסללים, האספלט מכסה את הדרכים שהיו בלתי נגישות עד לפני זמן רב, וכיום ניתן לנסוע בדרכים סלולות סבירות בהחלט אל מעמקי השבטים, גם הנידחים ביותר, כגון שבט המורסי השוכן בשמורת הטבע מאגו.

     

    ההשקעה בכבישים הפכה מצד אחד את השבטים לנדירים, מאידך יצרה מציאות אנתרופלוגית חדשה ומשתנה מדי יום. המערב הכניס את רגלו הגסה אל שבטים אלו, והכיר להם את טעמו המתוק של הקפיטליזם. עד לפני זמן לא רב, מספר לנו סינו, המדריך המקומי שהאנגלית שגורה היטב בפיו, אם היית מגיע לשבט המורסי או לשבט הקארו עם מטבעות כסף אתיופי או שטרות, הם היו בוחרים כאמצעי תשלום, מבלי למצמץ, במטבעות. הסיבה פשוטה: המטבעות יכולים לשמש כאמצעי קעקוע, קישוט והאדרה ואילו השטרות - נייר חסר ערך.

     

    במהלך הדרך דרומה אנו עוברים בין שבטים רבים. שבט הקארו, למשל, חולש על נהר האומו מלמעלה ומעטר את פניו וגופו בשלל קישוטי צבע. נשות שבט המורסי היפות והחסונות, נאלצות לשבור את שיניהן בשפה התחתונה ולחוררה מילדות, על מנת לאפשר לדיסקית החרס הגדולה להיכנס אל שפתה ולהגדיל את המוהר והרכוש שאביהן יקבל עם חתונתה.

     

    כגודל הדיסקית - גודל הרכוש. הסיבה, אגב, למסורת זו היא היסטורית. נשות השבט ידועות ביופיין ובחוזקן, ולכן הפכו מטרה נוחה לחטיפה עבור סוחרי העבדים. על מנת לפגום באטרקטיביות הסחר שלהן, נשתרש מנהג הדיסקית, כיעורן של הנשים והפיכתן לפחות אטרקטיביות, מנהג שנשתמר עד היום.


    שבט הקארו. מעטר את פניו בקישוטי צבע (צילומים: לארי לייבוביץ)

     

    טקס ה-Bull Jumping

    השבט המעניין אותנו יותר מכל הוא שבט ההאמר. זהו השבט הגדול ביותר מכל שבטי נהר האומו התחתון. לפי הערכות עדכניות, השבט מונה בין 60-50 אלף נפש ומאופיין בשיערו הצבוע בצבעי כתום-חום הארוג בחוטים צמריים לכדי תספורת מוקפדת היטב בסגנון הקארה של ימינו. הנשים מסתובבות עם מברשת חומה קטנה ובאמצעותה מושחות את שערן בצבע הכתום החזק.

     

    לאחר ביקור באחד מכפרי ההאמר, ואדים ופאבל, מדריכי הקבוצה, מכנסים אותנו ומודיעים בהתרגשות שלמחרת היום אנו עתידים לצפות בטקס עצמו. "הזמן המדוייק לא ידוע עוד, נדע הכל למחרת", הם אומרים בפנים חתומות.

     

    בינתיים, אנו לומדים מספר עובדות מרתקות על הטקס: טקס הקפיצה מעל השוורים מסמל את המעבר של הנער מילדות לבגרות. כל נער משבט ההאמר חייב לעבור את הטקס על מנת שיוכל להתחתן. אין גיל ספצפיפי לקיום הטקס, אולם במידה ולאב יש שלושה בנים אזי האב דוחק בבן הבכור לבצע את הקפיצה, על מנת שגם שאר ילדיו יוכלו לבצע את הטקס.

     

    נער משבט ההאמר לא יכול לבצע את הקפיצה אלא אם כן אחיו הבכור עבר את הטקס בהצלחה. האחים דוחקים בבכור לעבור את הטקס. במידה והבן הבכור עבר את הטקס במקום מסויים בעמק נהר האומו, אחיו חייבים לעבור את הטקס באותו המקום בדיוק.

     

    חשוב להבין כי הטקס אינו אירוע זול למשפחה המבצעת, ולכן הוא מתבצע רק לאחר הכנה מדוקדקת ותכנון רב מראש. מדובר בחגיגה גדולה מאוד "שעולה" הרבה עיזים, שקי דגנים ומיטלטלין למיניהם מצד משפחת החתן, הנער.

     

    עוד טקסים שבטיים בערוץ התיירות:


     

    נשות ההאמר צובעות את שערן באדום שמנוני, צבע האדמה המקומית

     

    מחשבים את הימים לפי חבל עם קשרים

    לפני הטקס, זקני השבט מטילים עליו משימה. על מנת להיות מועמד ראוי לבגרות עליו למלא את המשימה בהצלחה, זה יכול להיות הבאת חפץ שהוטמן מבעוד מועד או לצוד חיה כלשהי. המשימה אורכת ימים רבים ורק לאחר השלמתה ראוי הנער לקיים את טקס הקפיצה.

     

    הנער שעומד לעבור את הטקס מחזיק מקל קטן בידו. יחד עם המקל הוא עובר בכל כפרי האזור, לעיתים מרחק הליכה של ימים רבים, ומודיע לכל הפוגש אותו כי הוא עומד לעבור את הטקס ביום מסויים, במקום מסויים. ברגע שכל אדם משבט ההאמר רואה את המקל בידו של הנער, הוא מיד יודע שהנער עומד לעבור את הטקס וישאל אותו, מתי בדיוק יתרחש הטקס, בכדי שיוכל להגיע ולהשתתף בחגיגתו. ברגע שהוא זוהה כמי שמתעתד לעבור את הטקס החשוב בחייו, העומד מולו יתרום לו עיזים, פרות, שקי דגנים וכל מה שיכול לסייע לקיום הטקס.

     

    עוד פרט מעניין הוא תזמון הטקס. כיצד יודעים אנשי השבטים מתי מתרחש הטקס? בשבטי ההאמר אין מושג שנקרא לוח שנה, כפי שאנחנו מכירים אותו. הם לא יודעים מהו האחד באוקטובר, לדוגמא, ולכן פיתחו שיטה משלהם למניין הימים. בכל שבט ישנו חבל ארוך שבו מספר קשרים, כמספר הימים בחודש הזה. בכל יום שעובר (בהתאם לזריחת השמש) מתירים קשר בחבל וכך מחושב מניין הימים שנותר לסיום החודש.

     

    נער ההאמר מחזיק חבל זהה בידו, וכך יכול כל אדם משבט ההאמר לחשב מתי בדיוק ייערך האירוע, באיזה כפר ייערך ומתי בדיוק עליו לצאת לדרך על מנת להגיע בזמן אל הטקס. לעיתים אורכת ההליכה אל הטקס גם שלושה ימים.


    כל נער חייב לעבור את הטקס על מנת להתחתן. טקס הקפיצה

     

    מהלך הטקס

    ההמתנה מותחת, אולם בסופה אנו מתבשרים שהטקס יתקיים היום בשעות אחר הצהריים. לאחר נסיעה ארוכה אנחנו מגיעים אל שטח מישורי, שם ההכנות לטקס נמשכות ומצויות כבר בעיצומן. מימין אנו רואים את הנערים והנערות מצטבעים ומתקשטים לקראת האירוע. אנו למדים כי ישנם מספר תפקידים למשתתפים בטקס:

     

    החתן - נער הקפיצות. האיש שמהווה את מרכז האירוע. שערו מקורזל באופן בולט ומשתרע משני צידי ראשו כלפי מעלה. בידו המקל המדובר. את הטקס יבצע עירום בכיום היוולדו, בדרך הטבעית ביותר האפשרית כפי שנולד.

     

    הכלה - ברוב המקרים המוחלט הכלה נבחרת על ידי ההורים, אולם במקרים מסויימים הנער יכול לבחור בעצמו את הכלה המיועדת. הנער מביא אותה אל בית אימו ושם היא תישאר ללא יכולת לזוז לתקופה שבין חודשיים לארבעה חודשים, במהלכם היא תוזן באוכל מיוחד על מנת שתהיה מלאה וראויה לחתונה. האוכל המיוחד בנוי מהרבה חלב, חמאה, דבש ודם.

     

    המצליפים בשוט - רק מי שעבר את הטקס בהצלחה ועדיין לא נישא לבת שבט ההאמר, יכול לבצע את ההצלפות בשוט בבנות השבט.

     

    המוצלפות - הנערות שבהן מצליפים חייבות להיות קרובות מבחינה חברתית או משפחתית לנער שעומד לעבור את הטקס - אחיותיו, דודניותיו, קרובות משפחה, חברות טובות. על ידי כך שהן מוכנות שיצליפו בהן, הן מראות את אהבתן ברמה גבוהה ביותר לנער העומד להתבגר.

     

    בעולם  המודרני, שלנו, הקרובים מביעים את אהבתם לחתן-כלה על ידי הענקת מתנות יקרות. אך נשות שבט ההאמר נותנות את המתנה היקרה מכל: את גבן ויחד עם הדם, הצלקות והכאב מההצלפות, הן מראות כבוד ואהבה נעלים לחתן, עד כדי הקרבה עצמית גבוהה. בנוסף, הן שותות אלכוהול רב על מנת להקהות את עצמת הכאב מההצלפות, ובמקביל מושחות גופן בשכבות חמאה, דבר שעוזר לשאת את החתכים העמוקים בגופן הצעיר.


    הצלקות מההצלפות מסמלות אהבה. נשות ההאמר וסימנים על גבן

     

    הטקס מתחיל

    קול שירה למרחוק וריקודים אקסטזיים מקדמים את פנינו. נערות ההאמר עדויות צמידים על רגליהן לצורך קישוט ומושכות את תשומת לבו של הנער המצליף. העדיים אף יוצרים צלילים חזקים בריקוד, צליל כה עז שמועצם על ידי רקיעת הרגל והטחתה ברצפה במהלך הריקוד. עיניהן של הנערות כל הזמן תרות ומחפשות אחר הנער המצליף. מיד כשהן מזהות אחד, הן שועטות אליו בריצה מהירה. הנערים המורשים אוחזים בידם שוט, חלקם צבועים בשחור, מרוחים בחמאה ופחם.

     

    הנערים המכים, רגועים ונינוחים. הם מצפים שהנערות יתחננו בפניהם בכדי שיוכלו לזכות בהצלפת השוט ולכן נצר מצב שבו הנערות משתמשות בכל דרך על מנת לקבל הצלפה משמעותית: הן מתגרות בנער, מתחננות, מעליבות: "אמרת שאתה גבר, לא?",  "אמרת שאתה חזק", "בוא נראה אותך". תוריד לי דם מהגב, בוא נראה אותך".

     

    והנער - לא נשאר חייב.


    הנערים המכים רגועים ונינוחים, הנשים מתגרות בנער

     

    לפתע, ללא שום אות מיוחד, הוא מתחיל בקפיצה

    מפה לאוזן עובר המיקום המדוייק של הקפיצה עצמה. המיקום הזה חייב להיות שונה ממיקום ההתכנסות, ההצטבעות וההצלפות. חרש חרש, בשקט מוחלט, יחד עם בני ההאמר, אנחנו מתחילים לצעוד מספר קילומטרים אל המקום שטרם ידוע לנו, מתחם שבו תיערך הקפיצה עצמה.

     

    מקצה הכפר מגיחים השוורים, עשרות רבות של פרטים שמסודרים במין מעגל דחוס, כשמתוכו, במרכזו, מועמדים כשישה שוורים שיהוו את מרכז הקפיצה של הנער. הריקודים והשירה החזקים מתעצמים. אקסטזה באוויר. הנערות, גבן עם חריצי דם וצלקות מאירועים קודמים, מתחילות ליצור מעין מעגל של ריקודים ושירה סביב השוורים. משאירות מרווח מספק עבור תנופה לנער הקופץ.

     

    אנו מבחינים בתוך ההמון בנער על פי שיערו המקורזל. הוא בודק את השוורים, מיקומם, והגובה שיצטרך לקפוץ. לפתע, ללא שום אות מיוחד, הוא מתחיל בקפיצה (מעניין לדעת כי נפילה אחת במהלך הקפיצות אינה מובילה לכישלון. ניתן להמשיך בקפיצות 5-4 פעמים עד למעבר מלא על השוורים ללא נפילה).

     

    הנער לוקח תנופה, רץ כשכל איבריו מטלטלים ועולה בקלילות גמישה על השוורים, תוך מספר שברירי שניות חוצה את גבם, מסתובב ועושה זאת זאת שוב מהצד השני, ללא דופי. כך שלוש פעמים במספר, בהצלחה רבה.


    הגברים מצפים שהנערות יתחננו בפניהם. נערה משבט ההאמר

     

    המסורת מול הקונצנזוס

    הנער מחייך. ההורים מחייכים. זקני הכפר מחייכים. אחיו מחייכים. הקלה גדולה באוויר.

     

    טקס הבגרות, "בר המצווה" העתיק של עוד נער משבט ההאמר עבר בהצלחה, והמסורת של אלפי השנים ממשיכה לקרום עור וגידים גם בשנת 2012.

     

    אנחנו מאושרים בעקבות הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לצפות בטקס המרתק הזה. למרות זאת, אני לא יכול להשתחרר מהמשפט ששמעתי כציטוט של ראש הממשלה הנוכחי של אתיופיה, מלס זנאווי, בדברו עם ראשי השבטים הנידחים ובהצגת חזונו. בטקס הקמת מפעל ענק לסוכר בדרום אתיופיה, באזור הנושק למשכנם, נהר האומו, אמר מר זינאווי: "אני פועל לכך כי יום יבוא, ולא תצטרכו עוד להתפרנס על ידי הצגת גופכם לתיירים".

     

    להערכת מביני דבר, מסורת השבטים הנידחים כפי שאנו רואים אותה כיום, תיעלם ותיכחד בעשר השנים הקרובות. ממשלת אתיופיה פועלת להכנסת השבטים אל הקונצנזוס האזרחי-האתיופי ושילובם בקהילה והמערב. זאת הם מנסים לעשות באמצעות כבישים ותחבורה נגישה, שמטביעה את חותמו של הקונצנזוס באופן דרמטי על חיי היומיום והמסורת עתיקת הימין שנשתמרה לה לאורך אלפי שנים.

     

    האם בכך נסתיים לו עוד פרק אנתרפולוגי מרתק, והמערב ייסמן עוד ניצחון קפיטליסטי של ניצחון החומר על הרוח? ימים יגידו.

     

    בינתיים, הכלה לא מפסיקה לחייך.

     

    לארי לייבוביץ הוא צלם עצמאי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: לארי לייבוביץ
    אשת שבט המורסי עונדת דיסקית מילדותה ועד לנישואיה
    צילום: לארי לייבוביץ
    צילום: לארי לייבוביץ
    גב הנערות מרוח בשכבות של חמאה המקלות על כאב ההצלפות
    צילום: לארי לייבוביץ
    צילום: לארי לייבוביץ
    אשת שבט ההאמר מחפשת אחר הנער המצליף
    צילום: לארי לייבוביץ
    מומלצים