הכי קרוב לבד: היום בו למדתי לאהוב את עצמי

אני נוטה להרגיש בודדה. אני מפחדת להיות לבד, להישאר לבד. לבד אומר שאת לא בסדר, שלא עשית מספיק טוב כדי שיחכה לך מישהו בבית, עם ארוחה חמה וחיוך. לבד אומר שאת לא טובה מספיק.

עוד בנושא:

רוצה לדעת למה בחורה נחמדה כמוני נמצאת לבד? 

דמות הרווק הנצחי: מניאק שימות לבד

אני לא חולה, אני בסך הכול רווק

זוגיות תגיע רק כשנלמד לאהוב את עצמנו

אבל מה בעצם כל כך רע בלהיות לבד? שאלתי את עצמי את השבוע, לאור כמות האנשים שהיה עליי לפגוש ולראות בעבודה ובכלל. אנשים שלא ראיתי שנים, שלא ראיתי מאז הירידה הגדולה במשקל. חלק מהפגישות היו מוצלחות ביותר ועדיין חזרתי הביתה לכלבתי השחורה והמכשכשת בזנב, מרגישה כמו סמרטוט רצפה, ורק רוצה חיבוק. נכון שלולה הלברדורית היא יצור חמים ותמים שהחיבוק שלה עושה לי רק טוב, אבל מה לעשות שיכולות השיחה שלה מוגבלות להפליא.

פסק זמן עם עצמי

במקום ליהנות מהשקט, מהלבד ומהחופש לעשות דראג עם מברשת שיער מול המראה, בחרתי לסבול משום מה. להאמין שזה רע להיות לבד. כל ספר עזרה עצמית לרווקה המתחילה, מסתכם בקביעה שמערכת יחסים טובה ומעשירה מתחילה מלנהל אחת מוצלחת עם עצמך.

למשל, לא להגיע הביתה ולהתאכזב מכמה את לבד והו לא, יש גם כלים וכביסה וכל זה. אלא להגיע הביתה, לטפל בכל מה שצריך, ולתכנן תוכנית לבלות עם עצמך. נניח לצפות במרתון של הסדרה האהובה עלייך (למרות האוס, אצלי זו דווקא "הבית הלבן" המיתולוגית והנפלאה), ולמצוא זמן לשאול מה בעצם את רוצה מהחיים האלה ואיך.

מזמן לא עצרתי לבדוק את המצפן שלי, לראות מה בעצם בא לי שיקרה לי. אז אחרי שישה פרקים של "הבית הלבן" בשבת, התפניתי לבדוק מה השתנה מהפעם האחרונה שישבתי עם עצמי לשיחה קטנה. הבנתי כל כך הרבה דברים על עצמי בשנתיים האחרונות, מאז הפסקתי לנהל מערכת יחסים עם המקרר והאוכל, והתחלתי להרגיש באמת.

מזון מנחם

בפעם הראשונה בחיי, נהניתי באמת מאוכל. אכלתי עם הידיים, כי התחשק לי על התחושה, כי התחשק לי ליהנות בלי אשמה. להפתעתי, זה היה כל כך פשוט כשלא ריק ואפור בפנים, כשאני מגיעה ממקום רוצה ונהנה, ולא ממקום של חוסר וצורך.

את הכותרות: 'ביסקסואלית', 'ג'נדרקוויר', 'חובבת מין ומגדר', אני כותבת פה כבר המון זמן. אבל בעצם, גם בלי המילים האלה, שהן חשובות פוליטית יותר מאשר מתארות את האמת לאשורה. זו אני, רק שהגיע הזמן לכוון את המצפן לכיוונים הנכונים ולהחליט מה חשוב יותר, מה מעניין אותי ולאן בכלל בא לי לקחת את ספינת החלל המכונה ענת.

יצאה לי רשימה ארוכה של דברים שבא לי לעשות ולהגיע אליהם. בין היתר כתבתי שם על טיול אופנועים מחוף לחוף בארה"ב, מסע בעקבותיה של סבתא שלי ומיליון היעדים שהיא הייתה בהם, תואר בתקשורת, כמה ילדים, אולי גם קריירה מעניינת, כיווני חשיבה יצירתיים ותחביבים שהוזנחו.

ואף מילה על דיאטה

היה מרתק לראות את הרשימה מתמלאת ואיך רק בשני סעיפים מתוך למעלה מ-40, הופיע משהו שקשור בזוגיות. מרתק לראות כמה גדלת, כשאת מכוונת את עצמך קדימה. אף אחד מהסעיפים לא היה קשור בדיאטה, אף אחד מהם לא היה קשור במין ביולוגי של בן או בת זוג, אף אחד מהם לא כלל את הציפיות של ההורים שלי או של מישהו מלבדי.

כשסיימתי את הרשימה, הסתכלתי על הבחורה שקראתי ממנה. היו לה חלומות על אופנועים וקעקועים לצד השמלה המושלמת ומופע מוזיקלי. היו שם רעיונות לתסריט ולפרויקטים כיפיים, היו שם נצנוצים של תקווה להצליח להשתקם פיזית מספיק ולהתחזק למרות הגב הדפוק שלי, כדי להעיז לרקוד שוב.

אפילו קרב מגע היה שם, כדי ללמוד להגן על עצמי ולא לפחד מללכת בלילה לבד. הבחורה השאפתנית הזו, שלא משנה מה קרה לה, עדיין החזיקה מעמד ועוד מעיזה לחלום ולתכנן – מצאה חן בעיניי. לראשונה בחיי, הרמתי כוס קפה מול הדף ועשיתי לחיים עם עצמי, מחויכת. דווקא בכלל לא רע הלבד הזה.

לכל הכתבות, כנסו לעמוד המעריצים שלנו בפייסבוק

ענת אבישר היא ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס בישראל.