שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מפלצת או אשה משוחררת? הפאם פטאל כמשל

    מה ההבדל בין פאם פטאל לדון ז'ואן, וכיצד ניתן לבצע קריאה חתרנית או פמיניסטית לטקסטים תרבותיים שמציגים דימויי נשים שליליים? טל איתן על 'טורפת הגברים' הכי מושמצת בהיסטוריה המערבית

    הפאם פטאל (מצרפתית: אשה קטלנית), הוא מושג תרבותי מוכר ונפוץ, המתאר אשה בעלת תיאבון מיני שאינו יודע שובע, המחפשת גברים אומללים שיפלו קורבן למזימותיה השונות. הפאם פטאל היא פתיינית מקצועית, המוצגת על פי רוב כאשה חסרת מוסר ומצפון, מסוכנת וכפי שניתן להבין משמה - לא פחות מקטלנית.

     

    עוד בנושא:

    לא ברור מתי הפכה הגרושה לפאם פטאל הורסת

    לא סתם תמונה: אשה, למדי משהו מהמונה ליזה

    אלף דולר לשעה תמורת בעלות מלאה על גופך

    הסירנות של ירושלים: על איסור שירת נשים

     

    ניתן למצוא ייצוגים שונים של אותה פאם פטאל בטקסטים קדומים, במיתולוגיות רבות ובכתבים עתיקים. כשמושג כל כך עתיק מצליח להתגבר של שינויי הזמן, התרבות והנורמות, הוא נחשב לארכיטיפ - דפוס חשיבה שעל בסיסו אנו 'מתובנתים' לחיים חברתיים, מעיין אבן יסוד להתבוננות שלנו על העולם. לכן, אם נתבונן במושג הפאם פטאל ונברר את תפקידו בתרבות, נוכל להבין דברים רבים על גברים, נשים והיחסים ביניהם.

     

     

    בין פאם פטאל לדון ז'ואן

    בדומה לדימויי נשים שליליים נפוצים, גם הדימוי המאיים הזה מציג נשים כוחניות מאוד, המשתמשות במיניותן המופגנת ובשליטתן המלאה בה כדי לפגוע, לנצל ולרמוס.

     

    כמו הרבה מקצועות (גננת למשל) ומילות גנאי (זונה), גם לפאם פטאל אין תאום זכרי. היחיד שמתקרב אליה במאפייניו הפתייניים ובמיניותו המוחצנת הוא הדון ז'ואן - אך בניגוד לפאם פטאל הנחשבת למרושעת, מסוכנת ומפתה, הדון ז'ואן מוצג כמקסים, שובה לב, ג'נטלמן של ממש ואמן בחיזור.

     

    מדהים עד כמה גדול הוא ההבדל שבין "פיתוי" המיוחס לנשים, ובין "חיזור" הנמנה על אחד מתפקידיו המרכזיים של הגבר בתרבות המערב. בעוד שהחיזור הוא מושג חיובי בעל משמעויות נלוות של רומנטיקה, אהבה ותשוקה, הפיתוי נושא בתוכו קונוטציות שליליות של כפייה, מניפולציה וכוחניות דרך המיניות.

     

    אין דוגמה טובה יותר לנשים מפתות וקטלניות מאשר הסירנות - נימפות הים שחציין ציפור וחציין אשה - ומקורן במיתולוגיה היוונית. הן שלהבו את דמיוננו בשל התחביב המוזר שלהן לפתות גברים אל מותם באמצעות שירתן הכובשת. עם השנים, הפכו הסירנות ליותר נשיות, ובחלק מהמקרים אפילו תוארו כבנות ים - חצי אשה, חצי סנפיר. תיאורים נוספים רמזו על קשר בין הסירנות ובין הספינקס (היווני, לא המצרי), אותה מפלצת מרושעת המייצגת הרס, ביש מזל ובאופן כללי מביאה רק נאחס.

     

    הספינקס אמנם התאבדה לאחר שאדיפוס ענה על חידתה וריסק לה את האגו, אבל המשיכה ללוות את התרבות האנושית מאז, עם הייצוגים הסטריאוטיפים של נשים העורכות מבחנים וחידות, מדברות בשפה "אחרת", שכל כולה סב-טקסט ומשמעויות מוצפנות, והורגות - במקום - את מי שהתבלבל וענה תשובה לא נכונה לשאלה. מוצדק או לא, מבזה או משעשע ותו לא, הארכיטיפ של אשה מלאת חידות ותחכום פרנס מחזאים, סופרים ותסריטאים רבים לאורך השנים.

     

    האלמנה המפורסמת ביותר בעולם

    הקונספט של פאם פטאל שלהב כל כך את התרבות, עד שהצליח לחלחל אפילו אל עולם הטבע. מבין כל מיני העכבישים השונים והמשונים, הפך עכביש האלמנה השחורה לכוכב של ממש בזכות הרגל מגונה אחד - העובדה שהנקבה אוכלת את הזכר במהלך האקט המיני. אבל למה הדימוי של נקבה כוחנית שאוכלת את הזכר בעודו בחיים תפס אותנו כל כך?

     

    אפשר להסביר זאת בחריגה הקיצונית מהמוכר והידוע, בכל זאת - מדובר בהתנהגות חריגה ביותר. הסבר אחר יטען שמאחר ומדובר במין, בנושא החורג מגבולות השיחה היומיומיות, הוא יתפוס מקום גדול יותר מאשר עובדות הזויות אחרות מעולם הטבע שאינן נחשבות לנושא "אסור".

     

    ההסבר החביב עלי הוא זה שמציעה גישת מחקר התרבות, לפיו כשאנו נתקלים באובייקט (במקרה הזה: עכביש), אנו מקבלים אותו כעסקת חבילה עם משמעויות תרבותיות נלוות שהצטברו במרוצת השנים, דפוסי חשיבה, כללי התנהגות ונורמות שיפוט. כשמתבוננים באלמנה השחורה כמושג תרבותי, מבעד לזכוכית המגדלת, מפתיע לראות איזה משקל סמנטי עצום מונח על כתפיו של חרק קטן כל כך.

     

    לא מן הנמנע שהדימוי של האלמנה השחורה יהיה משמעותי ביותר, בין היתר משום שיש בו שילוב של מסמנים רבים: נקבה, אלמנה, שחורה, טורפת את בן זוגה ואב ילדיה, טווה קורים ללכוד חרקים תועים. הוא מקפיץ אצלנו תגובת רתיעה רפלקסיבית (חרק, סכנה, שחור) ויוצר התניה מיידית של סכנה, בהלה ותחושת איום על הביטחון.

     

    התאלמנת פעמיים? כנראה שאת מסוכנת לגברים

    גם בהלכה היהודית מככבת פאם פטאל, אשה קטלנית מהסוג הגרוע ביותר. למעשה, הביץ' הזו כל כך מסוכנת, עד כדי כך שנאסר עליה להינשא שוב כדי לא לסכן את הגברים שיתקרבו אליה. כל אשה יכולה לזכות בתואר הנכסף "אשה קטלנית", בתנאי שהתאלמנה פעמיים.

     

    הסטטיסטיקה של חז"לנו באה הרבה לפני המצאת הראיות, וקבעה כי אשה שאיבדה שני בעלים כנראה קשורה איכשהו למוות שלהם. למרבה המזל, יש גם נסיבות מקלות, כמו במקרה שהבעל מת על קידוש השם, או אם מסתמכים על חלק מהפוסקים ה"מתקדמים" יותר, האומרים שאשה אשמה במות בעליה רק אם הם מתו ממחלה.

     

     

    במיתולוגיה ובמיסטיקה היהודית נפגוש את לילית - אשתו הראשונה של אדם שגורשה בבושת פנים ומצאה נחמה בזרועותיו של אשמדאי, מלך השדים המרושע. מסופר שהיא גורשה על ידי אדם משום שהייתה תוקפנית מדי, מרדנית ומינית.

     

    אחר כך, כפי הנראה בשיטת הטלפון השבור, הפכה הגברת הסקסית והאסרטיבית למפלצת של ממש. בטקסטים מאוחרים יותר היא מוצגת כפתיינית ומרושעת, המשוטטת ללא הרף בחיפושים אחר תינוקות רכים אותם היא הורגת וגברים שאת חייהם היא ממררת. במקור אחר נטען שהיא יולדת לשטן מאות ילדי שדים מדי יום.

     

    יש אזכורים לפיהם לילית נוהגת להיכנס לבתים באישון ליל, לגזול את זרעו של הבעל, לאנוס את האשה, להרוג את ילדיהם ולסיום הבילוי הלילי שלה היא הורסת את הבית מהיסוד. אחרים טוענים שלילית מתגנבת לחדרו של מי שישן לבד, ועושה בו מעשים קשים.

     

    ויש כאלו שמקלים עם הגברת, ומסתפקים בכתב אישום מצומצם לפיו היא מאיימת על תינוקות, מפחידה נשים הרות ומפתה רבנים וחכמים לדרכי רעה. עם לו"ז כזה צפוף, אתם ממש לא רוצים לראות איך הקלנדר שלה נראה.

     

    הדוגמה של לילית מצוינת גם כדי שנבדוק את עצמנו ונלמד לראות את הדברים קצת אחרת מכפי שהורגלנו. למשל, במקום לראות בלילית אשה מפתה, אלימה או אגרסיבית, נוכל לגלות שהאדם הראשון היה בעצם סיסי פחדן, שראה במיניות המתפרצת והאסרטיבית של אשתו אקט מאיים ואלים.

     

    קריאה ביקורתית, אפילו חתרנית, של טקסטים המציגים ארכיטיפים יכולה לשפר פלאים את הבנתנו את העולם. כשאנו משתמשים בארכיטיפ, סטריאוטיפ או דימוי / תיאור שלילי, אנחנו עושים עוול לכל שאר המאפיינים של הדמות.

     

    כך, במקרה של לילית, אנחנו מחמיצים לגמרי את האיכויות הפמיניסטיות, השחרור, הנכונות לעמוד על דעתה ולהכניס קצת פלפל לחיים של אדם החננה, ובמקום זה תופרים לה תיקים פליליים, מעלילים עליה עלילות דם ומצמידים לה תכונות שטניות שרק הולכות והופכות למרושעות יותר עם הזמן.

     

    כשקוראים את הטקסטים על לילית על גרסאותיה השונות בעיניים מודרניות, אפשר לזהות בה ניצוצות מהעוצמה הנשית, העצמאות והחופש שכל כך מפחיד גברים, גם היום, אלפי שנים אחרי שהדימוי הזה חדר לתרבות האנושית.

     

    לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד המעריצים שלנו בפייסבוק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    פתיינית וכוחנית. פאם פטאל אכזרית
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים