שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מצעד השרמוטות: יוזמה יפה, אפס אפקטיביות

    כאשה קל לי להזדהות עם הרצון 'לעשות דווקא' לאותם הגברים שטוענים בפני המין היפה: "כדי לא להפוך לקורבנות, על נשים להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות". אולם מחשבה נוספת מעבר לרובד ההתנגחות, מביאה אותי למסקנה שהצעדה הזאת עשויה רק לחדד את מלחמת המינים העתיקה

    כל מי שנמצא ברשת נתקל לאחרונה בהזמנה ל"צעדת השרמוטות", כמחאה נגד אונס נשים. לפי התמונות אפשר לצפות למשהו מלבב וצבעוני, כאילו יצא מאחד מסרטיו של אלמודובר. האם הוא ישמש כמיצג אומנות של נשות המאה עשרים ואחת או לחילופין, יהווה מקלט חם לצפייה חינם עבור גברים מחוסרי אשה, עבודה, קורת גג או סתם מחוסרי משהו יותר טוב לעשות. לא ברור. מה שבטוח יהיה פאן!

     

    עוד בנושא:

    מבחינתי, יום האשה הוא יום הבושה

    אשה מודרנית, את סוג של גיבורת-על

    איך ולמה הפכה המילה פמיניסטית לקללה?

    רציתן פמיניזם? תתחילו לשלם על עצמכן בדייטים

     

    אישית, אני חצויה בהרגשתי לגבי הצעדה המלבבת. כאשה קל לי להזדהות עם הרצון 'לעשות דווקא' לאותם הגברים שטוענים בפני המין היפה: "כדי לא להפוך לקורבנות, על נשים להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות", כמו גם לתמוך בנשים שפוחדות להתלונן על אונס, שמא החברה תשפוט אותן כ'זולות'.

     

    עם זאת, כל מחשבה מעמיקה מעבר לרובד הדווקא או ההתנגחות, גורמת לי להרגיש שהצעדה הזו עשויה רק לחדד את מלחמת המינים העתיקה, ולא מעט תיאוריות מעמידות את אותה מלחמה או שנאת נשים, כאייטם מרכזי לאונס ממילא.

     

     

    90% נאנסות על ידי גבר שהכירו

    המטרה מבורכת: להגן על המין הנשי מפגיעה רגשית, גופנית ונפשית. לתת לכל אשה לגיטימציה להתלבש ככל העולה על רוחה, מבלי להרגיש מאוימת או אשמה בכך שנאנסה. הדרך להשגת המטרה, קצת מתפספסת ולא סוחבת בעליה. למה?

     

    ראשית, לפי הסטטיסטיקה, 90 אחוז מהנשים נאנסות על ידי גבר שהן מכירות, וברוב המקרים - מכירות טוב. כ-50 אחוז נאנסות בביתן. אני בספק האם הטריגר הוא הלבוש שלהן, או איזו סטייה שמושרשת בראשו של האנס, ללא קשר ללבושה של הבחורה/ילדה.

     

    שנית, בואו נתייחס רגע לטבע האנושי: נשים אוהבות להתיפייף. הן נהנות לרכוש בגדים, להתלבש, להתנצנץ, להתבשם, להתאפר ולהתקשט בכל צורה שהדעת מסוגלת להתהדר בה. זה הטבע, אי אפשר לנצח את זה. ואנא מכם, גם אין שום צורך. "המודל האולטימטיבי" שלפיו אנו תופסות את המושג "יפה", "אופנתי" או "נחשב", מושפע ממגזינים, תצוגות אופנה, זמרות, שחקניות, דוגמניות ושאר סלבס יקרות.

     

    כל אלו מעוצבים על ידי יצרני דעת קהל, שמטרתם להפוך את הנשים לטרף קל, מגרה, ובעיקר כזה שירצה לשלם הרבה מאד כסף, עבור המוצרים שאותם יצרני דעת קהל מפיקים. מכאן, שכאשר אשה מתלבשת פרובוקטיבי ככל שיהיה, מטרתה היא אחת: להרגיש נחשבת, או אם תרצו, מוערכת, שווה, שייכת פלוס. ברור שהיא לא רוצה בחלומות השחורים ביותר שלה שמישהו יאנוס אותה.

     

    ככה זה נראה בלונדון. מצעד השרמוטות (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    ככה זה נראה בלונדון. מצעד השרמוטות(צילום: shutterstock)

     

    מה זאת אג'נדה לעומת עוד כמה דולרים בבנק?

    מבחינת הגבר ההטרוסקסואל, ככל שלבוש האשה מעורר יותר פרובוקציה, כך סביר להניח שתשומת לבו של הגבר כלפי אותה בחורה תהיה יותר גדולה. פשוט, לא? כן, גבר הוא יצור פשוט למדי, אבל מכאן ועד לאונס המרחק הוא רב. ברור שלא כל גבר שפוי שרואה בחורה חשופה או ערומה, יוצא מדעתו ושועט לעברה כאילו אין מחר.

     

    יש מחר, יש בתי סוהר, יש לו גם קצת כבוד עצמי, ואגב, אף בחורה חשופה היא לא זן נדיר למראה בימינו. התוצאה: את האנסים, הצעדה הזו לא תרשים במיוחד, והם לא יתחברו למסר הגדול שעומד מאחוריה: "די להחפצת הנשים". מה גם שהאחראים להחפצת הנשים, שהם יצרני דעת הקהל וסרטי הפורנו למיניהם, לא יתרשמו במיוחד מהמסר, כי מה זאת אג'נדה לעומת מיליארדים בבנק?

     

    ואילו הגברים הנורמטיביים פשוט יבואו לשטוף את העיניים, ולהנהן בתמיכה בהחלטתן של הנשים האמיצות האלה, שאין להם שמץ מושג מה הן אומרות. כי כשגבר רואה בשר חשוף, הוא לאו דווקא שומע או קורא את מה שכתוב על שלטי המחאה המתנפנפים.

     

    כך נוצר פרופיל של אנס

    אם בבעיה חברתית עסקינן, הגיעה השעה להיות קצת יותר כנים ומפוכחים. כחברה נוח לנו לצעוק לאוויר ש"האנס הוא היחיד שאשם", אבל זהו סוג של מפלט, שמאפשר לנו להמשיך לטמון ראשינו בחול, ולא ממש לקחת אחריות ולנסות לשנות משהו. ואין הכוונה כאן להגן על אנסים, נהפוך הוא, פשוט לברר איך באמת אפשר למנוע אלימות מינית נגד נשים.

     

    מהמעט שאני מבינה, לכל תופעה יש שורשים שטמונים מתחת לפני השטח, ואם נדביק פלסטר על מחלת לב, סביר להניח שלא נרפא אותה. "אנסים ועבריינים מאופיינים על ידי 'הפרעת אישיות אנטי-חברתית'", מסביר ד"ר גידי רובינשטיין. "המצפון, מערכת הערכים החברתיים ובעיקר צווי המוסר, לא הופנמו על ידם כלל או הופנמו בצורה חלקית מאוד, ולכן הם לא מסוגלים להזדהות עם צרכיו של הזולת, מנצלים אותו באופן ציני לטובתם, מקסימים וכובשים אותו כדי שיוכלו להשתמש בו או בה, ובמקביל, יצריהם מאוד חזקים ובלתי-נשלטים".

     

    תוסיפו לאותה קטגוריה את ממצאי המחקר שגילה כי-66 אחוז מעברייני המין טענו כי נפלו קורבן להתעללות מינית בתקופת ילדותם, ו-82 אחוז שקבלו על אמהותיהם שנהגו להשפילם בילדות, ועדיין לא דיברתי על מדיה שמציגה אלימות ואלימות מינית 'טוונטי פור סבן': "בני הנוער נחשפים לחוברות פורנו כבר בגיל 11 ורוב הילדים בני ה-14 כבר הספיקו לצפות בסרט פורנוגראפי", מראה מחקר קנדי. אפשר לומר שזה החינוך המיני שאתו ימשיכו אותם גברים צעירים בדרכם ל"יצירת זוגיות בריאה".

     

    בתיק האהבה שעל גבם הם ישאו תפיסות מעוותות כמו החפצת האישה, לגיטימציה לאונס כמעשה "לא כל כך נורא", ביטול הרגישות הגברית, דימוי הגבר הקשוח כאלים ושולט באישה, ועוד. ניתוח של 16 מחקרים מראה שלאחר צפייה בפורנוגרפיה התחזקו העמדות התומכות באלימות מינית של הגברים הנבדקים, ועלתה רמת האלימות המינית שלהם בפועל.

     

    נוסיף לזה את חילוקי הדעות באשר לחולשת הענישה בחוק, תהליך השיפוט הטראומטי שרבות מעדיפות להימנע ממנו, ונקבל נוסחה ליצירת אנס: חינוך לקוי שמוליד ראיה עצמית צרה עד כדי חולנית, סביבה שמעודדת אלימות ואלימות מינית, הורה מתעלל מבית, הפרעות נפשיות תורשתיות, ענישה לא מרתיעה, ונשים שפוחדות להתלונן על אנסים.

     

    הכול מתחיל בחינוך

    אם תשאלו אותי, העולם "הנאור" שאנחנו חיים בו, הוא לגמרי חשוך ונשלט. מבט מהיר במראה יגלה שכולנו קורבנות אונס. החברה לא שואלת אותנו: "מה נרצה לרצות?", אלא מכתיבה לנו בלי הפסקה: "קולה, אייפון, מאזדה או פורנו בצבעים - את/ה פשוט חייב/ת את זה לעצמך! כי בלי זה את/ה לא קיימ/ת".

     

    אבל האם מישהו טורח ללמד אותנו מהם יחסים נכונים בין גבר לאשה, מהי תקשורת נכונה, איך מתמודדים עם קונפליקטים, מהו כבוד הדדי או בכלל מיהו המין השני, מה מעניין אותו ובמה הוא שונה/דומה לי?

     

     

    עד כמה שנרצה לקרוא לעצמנו "משוחררות" בגלל שאנחנו מסתובבות ערומות בין קינג ג'ורג' לאלנבי, בעיני הכל משחק של הפגנת כוחות. אולי הצעדה תעלה את נושא האונס למרכז הבמה לכמה ימים, אבל פתרון אמיתי, הוא רק בחינוך עמוק מתחילת החיים. אז אם כבר מחאה, שתהיה מחאה נגד החינוך שיוצר עוד דור אומלל וחסר כלים חברתיים.

     

    בחברה רקובה כמו זו שאנו חיים בה, שמקרי האונס עולים ופורים משנה לשנה, שאחוז מערכות היחסים הולך ודועך בכל שנייה, הייתי שמחה אם נתחיל להזין את העולם בתמורה במסרים חיוניים, בריאים, כאלו שמעוררים את הצד האנושי בכל אחד מאיתנו, ולא כאלו שמייצרים אנסים. כאשר ניקח את המושכות לידיים ונסרב בתוקף להיות קורבנות לאונס חברתי, אולי אז נוכל לקוות שהעולם יהפוך למקום בטוח גם בשבילך וגם בשבילי. 

     

    לכל העדכונים, כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק

     

    שלי פרץ היא שחקנית, תסריטאית ואמא. פעילה ב"תנועת הערבות".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים