סטיב מקווין: "רוצה להישאר קולנוען חובבן"
"בושה", סרטו השני של האמן הוויזואלי סטיב מקווין, הביא לו המון שבחים, אולם הוא עדיין רוצה להישאר נאיבי. "האמן שבי והבמאי שבי כל כך מעורבים וזה קשה לי. חשבתי לצבוע את השיער לכתום רק כדי לברוח מעצמי" הוא מספר בראיון
אוננות, בילוי עם זונות, שלישייה לוהטת, צריכת פורנו, מציצנות ובילוי במועדון סקס להומואים – זה רק חלק התפריט של ברנדון (אותו מגלם מייקל פאסבנדר), נרקומן המין הניו יורקי, גיבור הסרט "בושה" ("Shame"). "אני לא מזדהה עם ברנדון", מבהיר במאי הסרט סטיב מקווין כבר בתחילת הראיון איתו במהלך פסטיבל ונציה האחרון, בו היה הסרט מועמד לפרס אריה הזהב. "זה לשחק בכאילו, לעשות סרט. בסוף היום אפשר לראות את עצמי בכל אדם ודמות, כך אני מקווה".
- "בושה": סרט סקסי בטירוף
- משמינים מנחת: סטיב מקווין ומייקל פאסבנדר
- סרטים סוג זין: הפין - כוכב קולנוע בהתהוות
אז מאיפה בא הרעיון לסרט?
"אני והתסריטאית אבי מורגן חשבנו שאולי נעשה סרט שקשור לסקס ואינטרנט. נסענו לארצות הברית כדי לחקור מכורים למין. שאלתי את עצמי שאלות עמוקות, והבנתי איך אנשים פועלים ומה זה סקס בשבילם - הם כל היום גולשים באינטרנט ומאוננים או הולכים לזונות ולוקחים סיכונים מאוד גדולים בשביל להשיג מין. ואחר כך הם מרגישים מבוכה ובושה, וכדי לכסות על זה הם עושים זאת שוב.
"כשאתה חושב על מכורים למין אתה קצת מצחקק, אבל בעצם זה כמו לצחוק על מישהו שיכור, זו התמכרות וזה לא מצחיק בכלל. במהלך התחקיר נאמר לי ש'התמכרות למין לא קשורה לסקס, ממש כמו שאלכוהוליזם לא קשור לצימאון'. זה משהו עמוק בהרבה. אני אוהב להתעניין בסיבות שאנשים עושים דברים. לכל אחד יש עבר וזה משפיע עלינו, וככל שהקצנתי את הדמות של ברנדון נכנסתי לסיפור שלו יותר ויותר. אולי ההתמכרות שלו לסקס היא בגלל מאיפה הוא בא או בגלל העולם שבו אנחנו חיים. הכל מתקשר בסוף".
אחרי שצופים בסרט, אפשר לחשוד שאתה אולי מוסרני.
"כן, ברור, כולנו כאלה בפנים, לא? אבל אנחנו עדיין עושים את מה שאנחנו עושים. אני מאמין במוסר, במובן שאני רוצה לתת כבוד וחמלה לסביבה, אבל אני לא כומר. כאמן אני רוצה לכבד את הצופים ולא לאבד אותם. וזו המטרה של קולנוע, אני חושב שקולנוע יכול להיות עוצמתי, להתחיל שיחות בין אנשים, להשפיע עליהם.
"אני יודע שהמדיום גוסס, אבל אני פשוט שמח שאנשים רוצים לראות את הסרט ושהגיבו אליו טוב, ושיש קהל שרוצה לראות סרט רציני כזה. יש תחרות היום בין קולנוע וטלוויזיה ולא ברור למה בעצם לעשות סרטים? אני יכול לעשות סדרה כמו 'שובר שורות' או 'הסמויה', אבל אני עדיין חושב שלקולנוע יש תפקיד חשוב".
משחק מכור
מקווין מעיד שעשיית "בושה", דווקא היתה קלילה ונעימה, בניגוד לחומרים הבוטים בה הסרט עוסק. "לעשות סרט על מכור למין זה לא דבר קל והסרט אולי קשה לצפייה, אבל היה כיף לעשות אותו. כשמתעסקים בנושאים כבדים, אז מנסים להשתחרר מחוץ לצילומים. אולי זה עובד הפוך: אם מצלמים קומדיה אז האווירה כבדה על הסט, אבל דווקא בסרט כמו שלנו כולם משוחררים ויש הרבה צחוקים עם הצוות".
ואיך היה לצלם את סצנת השלישייה?
"על אופי הצילום של השלישייה, חשבתי המון - בפורנוגרפיה הכל מאוד גרפי ולא מעניין, אבל חשבתי שאם המצלמה תהיה קרובה יותר, זה יהיה אחר, פתאום שיער של מישהו נכנס למצלמה, דברים אחרים קורים. בצילומים, פשוט הלכנו על זה. מייקל נורא נזהר לא לחצות גבולות עם השחקניות, ובסוף לא היו בעיות מיוחדות בצילומים, עשינו את זה מאוד מהר וכמו שצריך. כשיש אנשים מקצוענים שנחמדים אחד לשני, הכל אפשרי".
"בושה" הוא שיתוף הפעולה השני של מקווין עם פאסבנדר. קודם לכן הם עשו את "רעב", סרט הביכורים של מקווין, שעוטר בהרבה פרסים (כולל "מצלמת הזהב" בקאן) ועסק בלוחם המחתרת האירית, ששבת רעב בכלא הבריטי. "מייקל ואני נפגשנו לפני שהוא היה כל כך מפורסם", משחזר מקווין. "וזה טוב שהכרנו אז, כשאף אחד מאיתנו לא היה 'מישהו'.
"תמיד כשאני רואה אותו בסרטים אני חושב שהוא לא משחק, אני מאמין לו. יש הרבה כוכבים שאני לא מאמין להם. מייקל הוא לא כוכב קולנוע –הוא אמן. הוא רוצה להגיע קרוב להבין מי אנחנו כבני אדם. אני רוצה שאנשים יזהו את הנפש שלהם בתוכו, זה מה שאמן צריך לעשות. לתרגם מציאות בדרך שלא הרבה אנשים באמת יכולים. ב'בושה' הוא אלתר לפעמים פעולות מאוד חשובות, והוסיף המון לסרט".
מקווין אגב זעם לאחרונה על כך שפאסבנדר לא קיבל מועמדות לאוסקר על ההופעה האמיצה והחושפנית ב"בושה" ותקף את האמריקנים השמרנים. "באמריקה מפחדים יותר מדי מסקס, וזאת הסיבה שמייקל לא מועמד", זעם מקווין, ובצדק.
מקווין הידוע בגישתו הדקדקנית ליצירתו, מדווח שהוא מאוד מושפע ב"בושה" מיצירתו של גויה. "הוא מצא דרך לרתק את מי שמסתכל על היצירה, להכניס אותו פנימה. גם אני ניסיתי לעשות את זה ב'בושה'. זה צריך להיות יפה ויזואלית".
ניו יורק, ניו יורק
ב"בושה", מקווין שגדל סמוך לאולפני אילינג באנגליה, מפליא להציג ניו יורק סקסית, מסתורית, נוצצת, אפלה, דקדנטית, מסוגננת. הנשמה של העיר עולה גם משיר ששרה קארי מוליגן, המגלמת את אחותו של ברנדון - "ניו יורק, ניו יורק" של פרנק סינטרה.
"אהבתי את הרעיון שניתן לקארי לשיר שיר איקוני. מי ששר את השיר הוא בעצם נווד. סינטרה שר את זה עם כל החוצפה והכוח, אבל זה שיר עצוב ובלוזי, על מישהו שיש לו חלום והוא עוד לא שם. כשהאחות סיסי שרה את זה, היא מדברת על לזנוח את העבר שלה. זה רגע שיש בו הכרה בהיסטוריה המשותפת שלה ושל אחיה. כשברנדון מגיב לשיר הזה, יש לך ארבע דקות שאתה מקבל המון מידע אבסטרקטי ומוכר, אבל עדיין לא לגמרי מובן. אני מקווה שהקהל יכול להיות מושקע נפשית מהרגע הזה. שזה קושר אותו רגשית לסרט".
יש פה ביקורת על ניו יורק?
"אין לי ביקורת על ניו יורק, אני מת עליה ועל הרעיון של החופש שהיא מציעה. עשיתי היפוך של הכלא בו התעסקתי ב'רעב' - הפעם רציתי ליצור בתוך מקום שיש בו בחירה בכל דבר וחופש אינסופי. אהבתי את הרעיון של הסביבה הזו, במיוחד כשאתה מציב שם דמות כמו ברנדון, זה מאוד מעניין. זו העיר הכי טובה בשבילו כדי להאכיל את הצורך התמידי בסקס. כשהוא מזמין זונה הוא יכול להזמין איזה סוג שהוא רוצה, ממש כמו שאנשים אחרים בוחרים מוצרים או מסעדה.
"בשבילו זה כמו מכה, עיר שאליה עולים לרגל. ניו יורק גם מאפשרת לו המון בדידות – הוא יכול שזונות יבואו אליו הביתה והשליח מהכביסה יבוא לקחת את הבגדים, ולא לצאת מהבית כל היום. העיר יכולה להיות מאוד מבודדת. אף אחד לא מבשל, כולם אוכלים בחוץ או מזמינים, יש משהו מנוכר בעיר הזו".
מקווין, כמו אמנים רבים אחרים כיום, מנסה כוחו בקולנוע. הסרט הבא שלו יעסוק באדם שחי בניו יורק במאה ה-19 ואחרי שחטפו אותו, הוא נהיה עבד במשך 12 שנה.
"אין לי מושג למה אמנים אחרים עוברים עכשיו לקולנוע. תמיד הייתי אמן ורציתי לספר סיפורים וזה הכל, פשוט מאוד. זו התנסות שרציתי לעבור. עכשיו האמן שבי והבמאי שבי כל כך מעורבים אחד עם השני שזה קשה לי. חשבתי לצבוע את השיער שלי בכתום אחרי החוויה של 'בושה' רק כדי לברוח מעצמי.
"אף פעם לא היה לי קשה עם זהויות, אבל הפעם כן. אני גם רוצה להמשיך להיות קולנוען חובבן ונאיבי, ושכל סרט שלי יהיה הסרט הראשון שלי. אני לא מצטנע, אבל באמת אין לי ענין להיקרא קולנוען מקצוען. אני רוצה את החופש הזה שחובבנות נותנת לך. ההבדל הוא שבקולנוע יש משהו שמושך מאוד אנשים. היום השכן שלי יודע שעשיתי סרט, אך בעבר לא היה לו מושג במה אני מתעסק".
