שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קהילת בלמונטה: מאות היהודים האחרונים בתבל?
    הם הלכו לכנסייה, הטבילו את ילדיהם, אך בסתר שמרו מצוות. יהודי בלמונטה שבפורטוגל היו בטוחים שהם האחרונים ששרדו לאחר האינקוויזיציה, וכדי לא להיתפס הסוו את התכנסותם לתפילה במשחקי קלפים - מנהג שנותר עד היום, גם ביום כיפור

    סיפורם של יהודי בלמונטה שבפורטוגל דומה לסיפורי אגדות, או לפרק בסדרה בדיונית: קהילה המונה כ-200 משפחות שמרה על יהדותה בסתר, מתוך אמונה שהם היהודים האחרונים שנותרו בעולם לאחר האינקוויזיציה. כך מאות שנים - מבלי לדעת שקיימת יהדות נורמטיבית, שעם ישראל חי וכן שהשפה העברית קמה לתחייה.

     

    "יצאנו ממצרים - לאן הגענו?"

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    מאות שנים של בדידות וקיום מצוות בהיחבא יצרו תופעה ייחודית של שמירת היהדות באופן מקורי. 

     

    לעומת ספרד, אשר בה האינקוויזיציה נתנה "בחירה חופשית" ליהודים בין להתנצר ולהפוך ל"נוצרים חדשים" לבין אפשרות של גירוש מהמדינה, מלכי פורטוגל והכנסייה פעלו מתוך המרת דת בכפייה, ללא אפשרות של עזיבת המדינה. עובדה זו גרמה לכך שדווקא בפורטוגל היהודים ניסו למצוא מקומות מרוחקים, כדי להמשיך ולשמור על יהדותם בסתר.

     

    בית הכנסת של יהודי בלמונטה, כיום (צילום: באדיבות "שבי ישראל") (צילום: באדיבות
    בית הכנסת של יהודי בלמונטה, כיום(צילום: באדיבות "שבי ישראל")

     

    בלמונטה הוא עד היום כפר קטן, שבו כ-3,000 תושבים. הכפר הציורי נמצא בצפון המדינה, קרוב לגבול בין פורטוגל לספרד, באזור שנקרא "טראס אוס מונטס" (מאחורי ההרים), בפרברי העיר קוביליה. רוב בתיו של הכפר בנויים אבן, וההליכה בסמטאות הצרות של הכפר מזכירה את רחובותיה של העיר העתיקה בירושלים. 

     

    בכפר זה גרו במשך מאות שנים יהודים אנוסים שברחו מפני האינקוויזיציה והמשיכו לשמור את יהדות לא רק בלב, אלא בביתם פנימה. האנוסים בלמונטה בחרו דרך מקורית כדי להמשיך לחיות כיהודים הם

    פעלו לפי הכלל: "הייה יהודי בביתך וקתולי בצאתך".

     

    יהודים אלה הלכו בימי ראשון לכנסייה וילדיהם אף הוטבלו לנצרות לאחר לידתם, ואולם במקביל - הם שמרו את מצוות היהדות בצנעה ובהסתר, בתוך המשפחה. הם שמרו שבת, צמו ביום כיפור, הכינו מצות בביתם לקראת חג הפסח, הפרישו חלה והתפללו תפילות ופיוטים שונים שכתבו או השתמרו במשך הדורות. מסורתם של יהודי בלמונטה הייתה שכאשר הם נכנסים לכנסייה אומרים את התפילה הבאה: "לבית הזה אכנס אך לעץ ואבן לא אסגוד, אלא לאלוקי ישראל שבכל מושל".

     

    אנשי הקהילה בבלמונטה פיתחו תורה שלמה כיצד להערים על שכניהם הנוצרים ועל הכנסייה שגם כאשר הם מקיימים מצוות – הם לא מקיימים מצוות. כיוון שהכנסייה הייתה בקיאה בתאריכי המועדים היהודים, נהגה לחפש אחרי "מפירי חוק" השומרים על קדושת היום, ולפיכך הסוו האנוסים את התכנסותם לתפילה במשחקי קלפים. מנהג זה - ורבים אחרים - נותרו בידי צאצאיהם עד היום: כך למשל נוהגים יוצאי בלמונטה לשחק בקלפים ביום כיפור.

     

     

    מצות באיחור

    גם הכנת מצות לחג הפסח נעשתה בחכמה ובעורמה רבה. יהודי בלמונטה לא יכלו להכין מצות לפני חג הפסח בגלל ביקורתה הקפדנית של האינקוויזיציה בתקופה שקדמה לחג. לכן הם נהגו שרק ביום השלישי לאחר תחילת הפסח החלו באפיית מצות ובהכנה לחג. מנהג זה נמשך במשך מאות שנים, כאשר עד היום השלישי נמנעו האנוסים מלאכל חמץ.

     

    הדלקת נרות - בתוך הארון (צילום: באדיבות "שבי ישראל") (צילום: באדיבות
    הדלקת נרות - בתוך הארון(צילום: באדיבות "שבי ישראל")

     

    הכנת המצות בפסח התקיימה בעבר בטקס מרשים, הנשמר עד היום אצל משפחות בודדות. בני הבית התכנסו בחדר מיוחד שהוכן ואף סויד במיוחד לצורך האירוע. כל המשתתפים לבשו בגדי לבן מכף רגל ועד ראש, כולל הבגדים התחתונים. הבצק הוכן על הרצפה מעל בדים לבנים ובני הבית כורעים על הברכיים בזמן הלישה ולשים תוך כדי אמירת פיוטים מיוחדים. לאחר מכן הניחו את המצות על מדורות שהיו בחדר ולאחר סיום התהליך כולם קמו, התחבקו וברכו איש את רעהו לשלום. כמו בשבת, גם בהכנת המצות היו הגברים מסווים את הפעילות האסורה במשחקי קלפים.

     

    אחד הפיוטים שהיו אומרים בפסח היה: " נלכה נא ונסעה, נהלל לאלוקי ישראל, שהצילנו ממצרים ממלך שליבו ערל".

     

    הרב בירנבוים עם אחד מצאצאי האנוסים   (צילום: באדיבות "שבי ישראל") (צילום: באדיבות
    הרב בירנבוים עם אחד מצאצאי האנוסים (צילום: באדיבות "שבי ישראל")

     

    נדמה שההגדרה היפה ביותר לפלא של הקיום היהודי בבלמונטה, ללא כל היגיון היסטורי, מופיעה בשלט הכניסה לבית הכנסת החדש

    של הקהילה שחיה כיום חיים יהודיים מלאים: "כאן, במקום הזה, לא נותקה השלשלת... כאן בכפר בלמונטה, בבית הזה ובבתים הסמוכים, לב האזור היהודי, התנהלו חיים יהודים מלאים ועשירים עוד מימים קדומים.

     

    "בעקבות גזרות השלטון, נאלצו תושבי הכפר היהודים, כמו יהודים אחרים ברחבי ספרד ופורטוגל, להמיר את דתם – כשהם שומרים על יהדותם בבית. כאן לא כבה הנר לעולם... כאן הנשמה היהודית לא הלכה לאיבוד... כאן הנשמה היהודית נשארת לעולם... ומתוך העבר – יקום העתיד".  

     

     

    • בכתבה הבאה בסדרה: קהילת "בני משה" בפרו.

    פורסם לראשונה 06/04/2012 09:56

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: באדיבות "שבי ישראל"
    במשך שנים לא ידעו שהיהודים שרדו
    צילום: באדיבות "שבי ישראל"
    מומלצים