שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חשבון המים התנפח? אולי זה באשמת השכנים
    מה קורה כשדיירים בבניין מגורים משותף מגלים שחשבון המים שלהם זינק בצורה משמעותית? סביר להניח שהשכנים החליטו להשתמש במד המים המשותף כדי להשקות את הגינה, לשטוף את המכונית או למלא את הבריכה לילדים. כך תתמודדו

    אתם מתגוררים בבית משותף, משלמים את החשבונות כסדרם ויום אחד מגלים שחשבון המים זינק בצורה משמעותית. האם זה בגלל השכנים? דיירת שנדרשה לשלם חשבון תקופתי לחברת המים בסכום של 107 שקל עבור חודשיים, גילתה כי קריאת המונה הנוכחית שלה עמדה על 79 והקודמת עמדה על 78. כלומר הצריכה שלה עמדה על 1 קוב מים - ואילו הצריכה המשותפת עמדה על 11.40 מ"ק.

     

    עוד במדור שכנים שכנים :

     

    מבדיקה שערכה הדיירת התברר כי השכנים ניכסו לעצמם חלקות אדמה משותפות לצורך גינות פרטיות, הוסיפו צינור שהדיירת אינה יודעת להיכן הוא מוביל ואילו חברת המים מצדה טוענת שהיא אינה אחראית לנושא. האם מותר לכל אחד להתחבר לצינור ראשי ולקחת מים כאוות נפשו, ואולי אפילו לחבר אותו ישירות לדירתו?

     

    כפי שהדיירים נושאים יחדיו בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף, כך הם נושאים יחדיו בהוצאות "הצריכה המשותפת" של המים בבית המשותף. בכל דירה בבית המשותף יש מד מים (השעון), המודד את היקף צריכת המים. כך גם לכל בית משותף יש מד מים המודד את סך כל המים אשר סופקו לבית המשותף.

     

    לפיכך, בבית המשותף נמצא בדרך כלל את מדי המים במספר מקומות. את מד המים הראשי של הבית המשותף נמצא לרוב בסמוך לכניסה לחצר הבית, בעוד שאת אר מדי המים הדירתיים נמצא בצמוד לבניין המגורים, ובדרך כלל גם בצמוד לכל כניסה בבית המשותף.

     

    שטיפת מכונית או בריכה לילדים

    הרשות המקומית או תאגיד המים אחראים על שלמות ותקינות צנרת המים עד לשעון הראשי. ממנו והלאה (חוץ מתקינות מדי המים הדירתיים) אחראים על שלמות צנרת המים הדיירים, ובשמם נציגות הבית המשותף.

     

    הצריכה המשותפת היא ההפרש בין סך כל המים שעברו דרך מד המים המשותף, לבין סך המים שנצרכו על ידי הדיירים השונים על פי צריכת המים שנמדדה על ידי כל מדי המים הדירתיים שבבניין. הרעיון העומד בבסיס החיוב של כל הדיירים בגין הצריכה המשותפת, אומר כי המים שבצריכה המשותפת משמשים לצרכי כלל הדיירים בבית המשותף. לדוגמא: השקיית הגינה המשותפת, עבודות הניקיון והשטיפה של הבית המשותף וכדומה.

     

    צריך לזכור כי בכלל החיוב של הצריכה המשותפת, יכללו גם המים שנצרכו לשטיפת מכוניות מהברז של הגינה או המים שמילאו את הבריכה שהשכן ארגן לילדים שלו בגינץ הבית תוך שימוש בברז של הגינה / חדר אשפה וכו'. כך, גם מממנים דיירי הבית המשותף את השקיית הגינות הצמודות לדירות שבבתים המשותפים, ככל שהשקייתן של גינות אלה מגיעה מצנרת ההשקיה של הגינה המשותפת - ולא מצנרת הדירה לה צמודה הגינה.

     

    לכן חשוב לשים לב כי השקיית הגינות הפרטיות שבבית המשותף, אלה המוצמדות לדירות מסוימות, תיעשה שלא מצנרת המים המשותפת - אלא מצנרת המים של הדירה הפרטית לה צמודה הגינה. במקרים בהם הדבר קשה טכנית, ניתן לדרוש מבעל הגינה שיתקין על חשבונו מד מים למדידת כמות המים שהוא צורך מתוך הצריכה המשותפת, לצורך השקיית הגינה. במידה וישנם דיירים סרבנים, ניתן להגיש נגדם תביעה בפני המפקח על הבתים המשותפים.

     

    מי משלם יותר?

    גם במקרה שהבית המשותף מורכב ממספר אגפים או מבניינים נפרדים, כדאי מאוד לבקש מהרשות המקומית להתקין מד מים ראשי נפרד לכל אגף/בניין. כך כל בניין יהיה אחראי להשקיית הגינה שלו, ולא יהיה מצב שבו דיירי בניין אחד מסבסדים את אחזקת הגינה או את שטיפת המכוניות של בניין אחר.

     

    על פי החוק, חלוקת תשלום צריכת המים המשותפת שונה מאופן חלוקת הוצאות הבית המשותף בין בדיירים. בעוד שדמי הוועד נגזרים מגודל רצפת הדירה המשלמת, כך שבעל דירה גדולה יותר ישלם יותר מרעהו בעל הדירה הקטנה - צריכת המים המשותפת בבניין מגורים מחולקת על ידי העירייה בשווה בין כל דירות הבית (סך החיוב לחלק במספר הדירות). כך יוצא שכל הדיירים נושאים בחלקים שווים בהוצאות הצריכה המשותפת.

     

    לעומת זאת, בבניין לשימוש מעורב, שבו נעשה שימוש גם שלא למגורים (לדוגמא מסעדה), יהיה חלקו של כל אחד בצריכה המשותפת יחסי להיקף הצריכה שלו ביחס לסך כל הצריכה הפרטית בבניין. כך יוצא שבבניין שאינו רק למגורים, מי שצורך יותר מים לשימוש אישי ישלם גם יותר בצריכה המשותפת.

     

    יצוין כי בתחילת 2012 נעשה תיקון חקיקה הקובע כי החל מחודש ינואר קיימת אפשרות לוועד הבית לפנות לרשויות המקומיות או לתאגידי המים בבקשה לשנות את אופן חישוב הצריכה המשותפת. כך שבמקום חלוקת הצריכה באופן שווה בין הדיירים, תחולק הצריכה בהתאם לחלקי הדיירים באחזקת הרכוש המשותף.

     

    לעניות דעתי, אין בשינוי זה כדי לשנות את אי-ההגינות בהעמסת הצריכה המיותרת על בעל הדירה הבודד, מאחר שייתכן כי דווקא משפחה עם חמישה ילדים, הנוהגת למלא בריכה מידי יום תוך שימוש ב"מים המשותפים", היא בעלת הדירה בת שלושת החדרים; ולעומתה זוג הקשישים שאינם צורכים "מים משותפים" הם בעלי דירה בת חמישה חדרים - ולפיכך יישאו בנטל הצריכה המשותפת מעבר לחלק היחסי בצריכתם.

     

    האויב של צריכת המים המשותפת

    האויב של הצריכה המשותפת הוא הנזילה הסמויה. בעוד שנזילה משמעותית בדירה הפרטית תתגלה בדרך כלל כתוצאה מהפרעה בזרם המים, או רטיבות שתתגלה לאורך הצינור הפגוע; הרי שפעמים יכול לעבור זמן רב עד שתתגלה נזילה סמויה מצנרת המים הראשית של הבניין.

     

    במקרה של נזילה סמויה של מים ברשת הפרטית של הנכס, רשאי ספק המים המקומי לבצע הערכה לכמות הצריכה המשותפת לתקופה של עד ארבעה חודשים, לצורך חישוב החיוב הכספי. בדרך כלל יתנה ספק המים את החישוב מחדש בהמצאת הוכחת על תיקון הנזילה. בהערכה המחודשת יעריך הספק המקומי את הצריכה הממוצעת בנכס בתקופה המקבילה בשנה הקודמת או במשך השנה השוטפת, בהתאם להחלטתו.

     

    בעד "צריכת" המים שלא נעשה בהם שימוש, אלא שירדו לטמיון כתוצאה מהנזילה הסמויה, ישולם תעריף הבסיס לצריכת מים (התעריף המשולם בעד הכמות המוכרת לדייר לתעריף הבסיס). ואילו עבור יתרת כמות המים ישלם הדייר בהתאם להיקף הצריכה שלו.

     

    הכותב הוא שותף בכיר במשרד עורכי דין מילר ושות' . הכתבה אינה תחליף לייעוץ משפטי אלא כללית בלבד. בכל הליך משפטי או אחר מומלץ לפנות לעו"ד להתייעצות ולהמשך הטיפול

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים